בנובמבר 1966 יחד עם אלבומם הרביעי של הקינקס, שוחרר גם הסינגל השלישי שלהם לאותה שנה שהיה לדעתי הסינגל השלם ביותר שלהם לאותה תקופה ולכן אתעכב רק עליו. שני השירים בו לא רק שלא סותרים האחד את השני אלא אפילו משלימים. אפשר לקרוא לו הסטרוברי פילדס/פני ליין של הקינקס וממש במקרה הוא הקדים את הסינגל של הביטלס בשלושה חודשים. הקטע dead end street מוזר מאוד במובן החיובי של המילה. הוא אכן ממשיך את הקו הלירי ביקורתי של ריי אבל משהו אחר מתחולל בו. הוא בורא בו עולם שלם של סבל ומסכנות.כשהשיר מתחיל להתנגן זה מזכיר מאוד את sunny afternoon רק בהבדל מהותי. הטרומבון שמדמה חצוצרת לוויות צבאית, נכנס ו’מפריע’ לאקורדים שהפעם בניגוד לשיר ההוא, עומדים במקום ולא זזים כמו במצעד צבאי. ולא בכדי. מצעד הלוויה הזה עומד לצאת ולצעוד ברחוב ‘דד אנד’. זה מסע הלוויה של המעמד הנמוך או המעמד העובד שבחלקו היה בכלל מובטל. אלו שמרגישים סוג ב’, שחיים ומתים ללא כל יכולת להשתחרר מהאומללות והסבל. חיים במבוי סתום. החוויה שהרגיש ריי כלפי הוריו. הוא סיפר: “התחושה שלי לגבי שנות ה 60 הייתה שהם לא היו נהדרים כמו שכולם חושבים. ברחוב קרנבי כולם נראו מאושרים, אבל זו הייתה הסוואה. זה מה שהשיר התייחס אליו. כתבתי אותו כשחיפשתי לקנות בית והייתי פשוט מבועת. אף פעם לא רציתי להיות בעל נכס כי גם אבי מעולם לא החזיק נכס. הוא ירש מאביו את הגישה שצריך לשכור כל החיים, לכן עדיין יש לי בושה מובנת לגבי החזקת נכס. זו פשוט אשמה”. בצורה גאונית ריי בנה בראשו רחוב שנקרא dead end בו הוא מסיר את המסכות מעל פניהם המאושרות של דייריו. דיירים שנידונו כל חייהם לחיות תחת עול השכירות כפי שחיה משפחתו ולאסוף פאונד לפאונד על מנת לאכול. “עבור מה אנחנו חיים? דירת 2 חדרים בקומה השנייה.”כדי לשקף את היותו של השיר ההמנון של המעמד הנמוך, החליט ריי שהוא רוצה להחליף את קרן היער שהייתה אמורה להיות שם בטרומבון בעל צליל יותר פשוט וארצי.עם התקדמות השיר, המילים סוגרות על המאזין. צרה על גבי צרה נערמת. הסדק בתקרה, הכיור הדולף, המחסור בכסף, גובה השכירות שמדפק על הדלת ומנסה להיכנס. זו קלסטרופוביה במעטפת של מיוזקל עליז. המפיק שאל תלמי רצה להקליט את השיר כשיר פופ עליז, שאר חברי הלהקה יחד עם ג’ון דלטון שהחליף את פיט קוויף שהחלים מתאונת הדרכים שלו וניקי הופקינס על הפסנתר חשבו אחרת. כך סיפר ריי:”הוא סיים את העבודה על הטרק ואמר ‘זה נהדר’ ויצא הביתה. עשינו את עצמנו עוזבים אבל חזרנו לאולפן והקלטנו את השיר מחדש. למחרת ניגנו לו את הגרסה שהקלטנו והוא אמר ‘אתם רואים למה התכוונתי! אין בזה שום דבר רע’ הוא חשב שאנחנו מנגנים לו את הגרסה שלו”. את הקליפ שליווה את השיר, הקינקס צילמו ברחוב ליטל גרין בלונדון, רחוב בעל אופי מעט גותי מהמאה ה 18 שהתאים בצורה מושלמת לאווירת ה’דד אנד’ סטריט. הקליפ צולם בשחור לבן כשכל אחד מחברי הלהקה יחד עם פיט קוויף שחזר, היה לבוש כקברן. הקליפ שצולם כמו סרט ישן אילם היה כל כך מוזר, מדכא ומאיים. כדי להעביר את המסר בעוצמה, תמונות סיטלס בו נראים המסכנים והנדכאים שולבו בו והכל יחד גרם מן הסתם לטלוויזיה הבריטית לא לרצות לשדר אותו. אגב, שימו לב לסצנת המרדף סטייל ‘לילה של יום מפרך’ בסופו.
קשה לי לא להזכיר את הקליפ שצילמו אואזיס ב 2005 עבור השיר the importance of being idle שניהם, השיר והקליפ לקחו והקצינו במודע את מה שעשו ריי דייוייס וחבריו אבל אני לא רואה בכך העתקה אלא מחווה יפה ומוצלחת לקינקס.
לגבי הקליפ אמר ריי: “ברגע שיש לך להיט במצעדים, אתה יכול רק לחזור על עצמך. אתה הולך ל’טופ אוף דה פופס’ ושר אותו. אנחנו רצינו אתגר, משהו שונה ולכן עשינו את הקליפ”.בצדו השני של הסינגל היה השיר Big Black Smoke שהוא תמונה משלימה לצד הראשון. אותה עגמומיות שמלווה בעליצות אבל הפעם את טרומבון הלוויות בתחילת השיר, מחליפים פעמוני חתונה אופטימיים. הפעם מדובר ב’סיפור הצלחה’, האמנם? ריי שר בו על בחורה שהצליחה לברוח ממציאות חייה בחיים המשעממים בכפר. היא בורחת אל ה’עשן הגדול והשחור’, הכינוי של הוריה לעיר הגדולה שם היא מאבדת את עצמה ומתמכרת לסמים. הדרך שהיא עושה סימבולית מאוד. מהכפר אל העיר, מהמאה ה 18 לשנות השישים של המאה העשרים. לבסוף מגיע החוט המקשר בין שני השירים משני צידי הסינגל. היא פוגשת בחור בשם ג’ו שגורר אותה פנימה לתוך ‘העשן הגדול והשחור’ לחיים של שכיריות. הוא גורר אותה אל ‘דד אנד סטריט’ שנמצא בתוך ‘העשן הגדול השחור’. נהדר! בצורה אירציונלית, סינגל קודר שכזה מצליח להגיע למקום החמישי במצעד הסינגלים הבריטי וסוגר את 1966 בצורה דיי מוצלחת עבור הקינקס. מה יקרה איתם הלאה? איך תראה 1967 שלהם? בפוסט הבא.