חודש לערך לאחר צאת אלבום המופת Something Else הקינקס שחררו את הסינגל הבא שלהם Autumn Almanac. כביכול שיר שמח ועליז מאסכולת המיוזיק הול שריי דיוויס הביא ללא הרף אל הלהקה, אבל יש בו גם בשורות עבור האלבום הבא של הלהקה. הסינגל מתפקד כמעין תחנת מעבר בין שני האלבומים. הוא ממש נמצא בתווך בין שניהם. יש בו מ Something else שדיבר על הרס וחורבן התרבות הבריטית והעדר השמש מחייו של ריי, אבל הוא כבר מתרכז בטוב שהיה. היופי הוא שהקינקס מאפשרים לנו להשוות. לעומתו, השיר בצדו השני של הסינגל שייך בוודאי לווייב של face to face ו something else. ב Autumn Almanac ריי מצמצם את לוח השנה שלו, ה’אלמנך’ להכיל רק את הסתיו. חוץ מהיותו של הסתיו עונת הדכדוך השנתית, זו היא גם עונה שיש בה הרבה מהנוסטלגיה.
עלים מחליפים את צבעם ונושרים מהעצים, מזג האוויר מתקרר והרצון להסתגר הולך וגובר וכאמור נוסטלגיה תהיה הנושא המרכזי של האלבום הבא של הקינקס. הסתיו של ריי הוא הסתיו של ילדותו במאסוול היל ושם לא רק עלים נושרים מהעצים. עבור ריי הנוסטלגי, סתיו הוא אנשים שנפגשים יחדיו, שותים כוס תה ובכל זאת הוא עדיין לא התנתק מהרעיון של something else. שום דבר לא יכול לפצות על העדר השמש, כי כמו שנאמר באלבום ההוא, זה הסוף, העונה הסתיימה, הקיץ נעלם, השמש גוועה. ריי לא שכח להכניס את משחקי הכדורגל שלו בכל שבת אחה”צ כשהיה נער, אולי זו הסיבה שאוהדי אברטון אימצו את השיר והשתמשו בלחן כדי להקניט את ארסנל עם Arsenal are gonna crack, it’s all part of the Everton attack . מוסיקלית זה שיר שנע ונד בין סגנונות שונים עד כמה שאפשר לנוע במסגרת שיר של 3 דקות. הוא מתחיל בגיטרה אקוסטית רצינית ועובר למלנכוליה סתווית שנעה במהירות לפופ קופצני וכך חוזר חלילה. כאילו שהסתיו היא עונה שנויה במחלוקת עבור ריי. מכיוון שהשיר הוקלט בספטמבר 1967 זוהי תמונת מצב אוטנטית של הלהקה ולטעמי תפקידו העיקרי של הסינגל היה לקבור סופית את הקינקס הישנים ולהבהיר שהסאונד המתעתע שלהם הוא כאן כדי להישאר. בהקלטה, הליין אפ של האלבומים הקודמים נשמר: הקינקס יחד עם ניקי הופקינס שהפעם הפליא על הפסנתר והמלוטרון וראזה, אשתו של ריי, בקולות רקע. גם ויזואלית אפשר להבין שהקינקס עברו שינוי מאסיבי מאז הימים של you really got me. בתקופה של שלוש שנים הם כבר לא להקת רוק בועטת. למעשה הם מודים לבושים בהידור, עומדים באיפוק ומייצרים מוסיקה בריטית מובהקת. את השינוי המובהק הזה אפשר לראות בביצוע שלהם ל Autumn Almanac בטופ אוף דה פופס.
בצדו השני של הסינגל, Mister Pleasant, שיר “עתיק” יותר מתחילת השנה. אם חילקנו את האלבומים something else ו village green בין ‘טענות והצגת הבעיות’ לבין שקיעה נוסטלגית, השיר הזה בהחלט שייך לקבוצה הראשונה. השיר כבר שוחרר כסינגל בארה”ב במאי 1967 כשבצדו השני Harry Rag שאנחנו מכירים היטב מהאלבום something else. בצרפת השיר יצא כחלק מ EP באותו השם שהכיל בין היתר שיר מ something else ואת village green שכבר הוקלט. בקיצור בלגן שלם. כשמאזינים לשיר אי אפשר שלא להיזכר באדון אחר, ה well respected man, אבל כשמוסיפים אליו את רגשות הקנאה של דיוויד וואטס (השיר הזה אגב, החליף אותו כביסייד בכל שאר העולם) מתקבל שיר סרקסטי, ארסי ועוקצני שמילותיו מנוגדות מאוד למקצב השמח, אפביטי, הונקי טונק שהופק עדיין תחת ידיו של שאל תלמי. הנה הופעה טלוויזיונית ממאי 1967 לשיר ושימו לב למנחה דייב לי טראוויס שלוקח גם הוא חלק פעיל.
הסינגל מגיע למקום ה 3 במצעד הסינגלים הבריטי מה שמצביע על כך שהקהל אוהב את הסינגלים המשונים של הלהקה אבל לא מצליח לעכל את האלבומים הקונספטואליים המורכבים. ביקום מקביל, הקינקס כקולקטיב לא בראש מעיינם של האחים דיוויס. שניהם נושאים עיניהם ליצירה עצמאית וקריירת סולו. הרעיונות לא מפסיקים להגיע. דיבורים על אלבום סולו של ריי מרחפים באוויר, פרויקט שיביא השראה מ under the milk wood של דילן תומס ומיוזיקל שאולי הוא יכתוב. ב 24 בנובמבר 1967, יוצא הסינגל השני של האח הצעיר דייב.
בצדו הראשון שיר חדש שכתב בשם Susannah’s Still Alive שאפשר לטעות ולסווג אותו כשיר של הקינקס מהסיבה הפשוטה שלהקת הליווי שמלווה את דייב היא לא אחרת מאשר להקת האם יחד עם ריי שמנגן בפסנתר ומפוחית. לטעמי זהו שיר חלש יחסית לשירים הקודמים של דייב ועדיין יש בו חן מסוים במיוחד כשהריף העולה ויורד מזכיר מאוד את הריף היפה של Picture Book מהאלבום הבא. בצדו השני של הסינגל Funny Face מהאלבום something else. הנה הביצוע של דייב מתחילת 1968.
בפוסט הבא נעסוק בדרך לאלבום הבא שהייתה מרתקת ורצופה בבעיות.