בימים שלאחר שחרור האלבום ריבולבר בתחילת אוגוסט 1966 , הביטלס היו מותשים משנתיים וחצי של פעילות אינטנסיבית. תופעה חדשה שהחלה לקרום עור וגידים ובמיוחד בארה”ב – קבוצת מתנגדים שנאחזו באותו משפט דרך אגבי שאמר לנון למורין קלייב בראיון לגבי הפופולאריות הגואה של הביטלס על פני זו של ישו. הלוגיסטיקה בהופעות החלה להיות מאוד מסורבלת עקב צורכי האבטחה והתמימות והיופי שליוו את תחילת דרכם כבר לא היו שם. בעשרים באוגוסט 1966 הביטלס היו אמורים להופיע בסינסנטי בשדה קרוסלי, הופעה שתוכננה לקרות באוויר הפתוח. קצת לפני תחילת ההופעה החל גשם כבד ולא הוכן שום מחסה לחברי הלהקה. זה היווה עוד תקדים כי לכל אורך תקופת ההופעות שלהם מאז שפרצה הביטלמניה, לא הייתה הופעה שהתבטלה או נדחתה במהלך מסע ההופעות של הביטלס. גם לא ב 1964 כשהוריקן איים על ההופעה שלהם בג’קסונוויל והם כמעט התעופפו מהבמה.
הביטלס בסינסנטי
למחרת הם היו כבר בניו יורק כדי לעלות ולהופיע בעשרים ושלושה באוגוסט על הבמה באצטדיון שיי בפעם השנייה. הפעם אף אחד כבר לא יצא מגדרו סביב התופעה של להקת רוק שמופיעה באצטדיון ספורט גדול והמופע עצמו כבר לא היה סולד אאוט כמו בשנה הקודמת. מתוך חמישים וחמישה אלף הכרטיסים נשארו אחד עשר אלף כרטיסים פנויים.
כשהגיע העשרים ותשעה באוגוסט והביטלס היו בסן פרנסיסקו, כדי להופיע באצטדיון קנדלסטיק שהיה ממוקם מחוץ לעיר, התופעה של אצטדיון לא מלא חזרה על עצמה, אבל את הביטלס זה כבר לא עניין. היו דיבורים חזקים ממש חזקים במחנה הביטלס על ירידה מהבמה לאחר ההופעה הזו. ככה סיפר רינגו: “הייתה הרגשה בקנדלסטיק שזו הפעם האחרונה, אבל לא הרגשנו את זה עד שנחתנו בלונדון. ג’ון היה זה שרצה להפסיק יותר מכולם. פשוט נמאס לו“. ג’ורג’ סיפר שהם היו הרבה יותר נחרצים ממה שסיפר רינגו. הוא סיפר שכולם ידעו שזו ההופעה האחרונה ולכן רגע לפני השיר האחרון, ג’ון הניח את המצלמה שלו על אחד המגברים, רינגו ירד מהתופים והם עשו תמונה או סלפי, בעזרת בעדשה רחבה יחד עם הקהל.
כשהביטלס נחתו בלונדון בשלושים באוגוסט, מקרטני נשאל בשדה התעופה, מה הם מתכננים לעשות עכשיו והוא ענה: לישון.
לנון שאמנם הטיף להפסקת ההופעות, לא באמת ידע מה הוא הולך לעשות, ובחמישה בספטמבר הוא היה כבר בגרמניה עבור הצילומים הראשונים לסרט של ריצ’ארד לסטר how I won the war. מקרטני מצידו הסתובב בעיר, הגיע לכל מיני מופעים ניסיוניים אבל הוא לא ממש הרגיש שייך לעניין, אבל בעיקר התגעגע לג’ון. בהזדמנות הראשונה כשג’ון יחד עם ניל אספינל עשו את דרכם להמשך הצילומים מגרמניה לספרד עם עצירה בצרפת, פול ובריאן עשו את דרכם לפאריס והארבעה נפגשו שם לסוף שבוע משותף. התקופה הקשה הזו שעברה על הביטלס והלחץ שהתפרס על כמעט שלוש שנים, נתנו את אותותיהם גם על המנהל בריאן אפשטיין. במיוחד הוא היה חרד לאור הידיעה שהביטלס לא מתכוונים להופיע בקרוב. בעשרים ושישה בספטמבר 1966 הוא אושפז כשהוא סובל מדיכאון וחרדה שהתערבבו להם יחד עם חומרים אסורים. בריאן היה זקוק למנוחה מכל הרעש. הרעש האדיר שסבב סביב הביטלס כל הזמן. בתחילת אוקטובר כשבריאן התאושש, הוא כבר הדף בנחישות את השמועות על פירוק הביטלס מאותה הקליניקה שבה הוא היה מאושפז בה. בתחילת 1967, פול התחיל לעבוד על שיר שהתכתב עם התקופה המבולבלת הזו שעברה עליו, תקופה מוזרה שבה הביטלס לא מופיעים. ב fixing a hole, מקרטני דימה את הראש שלו לגג של בית שאליו חודר גשם. הגשם יכול להיות אותם הפרעות חיצוניות שסבבו סביב הביטלס בשלוש השנים האחרונות. אני מתקן חור שאליו הגשם נכנס ומפסיק את התודעה שלי מלנדוד לאן היא תלך? לבית הזה שמקרטני כתב עליו בשיר, יש לא רק גג, אלא גם דלת. ופרץ הרעש מבחוץ יכול לחדור גם מבעד לסדקים בדלת. אני ממלא את הסדקים לאורך הדלת ושומר על התודעה שלי מלנדוד לאן היא תלך? בספר הליריקות של האנטר דיוויס, אפשר לראות את כתב היד של השיר ולהבחין שלאחר הבית הזה, מקרטני כתב עוד משפט שלא נעשה בו שימוש: flying around the world it is dying to know. זה משפט שמתאר את הסקרנות האדירה של מקרטני לצד הפחד ממוות של העולם הישן שלו.
הפזמון מתאר במדויק את חוסר השייכות של מקרטני ואת הבלבול העמוק שהוא היה שרוי בו: וזה באמת לא משנה אם אני טועה או צודק לאן אני שייך, אני צודק, לאן אני שייך רואה את האנשים עומדים שם אלה שלא מסכימים ולעולם לא מנצחים וחושבים מדוע הם לא נכנסים דרך הדלת שלי ככה הוא סיפר: “fixing a hole היה על כל האנשים המעצבנים האלה שאומרים לך, ‘אל תחלום, אל תעשה את זה, אל תעשה את ההוא. לי נראה שזה לא בסדר ושעכשיו הגיע הזמן לתקן את כל זה. התיקון והאיחוי הזה הוא המשמעות. אני רוצה להיות חופשי מספיק כדי לתת למחשבות שלי לשוטט, לתת לעצמי להיות אמנותי, לתת לעצמי לא לגחך על דברים אוונגרדיים. הרעיון הוא שאני לבד עכשיו ואני מסוגל לעשות מה שאני רוצה. אם ארצה אצבע את החדר באופן צבעוני. אני מתקן את החור, אני מתקן את הסדק בדלת, אני לא אתן לזה לקרות יותר, אני אתפוס את החיים שלי. אני יכול לעשות מה שאני רוצה ואני אתחיל לתקן דברים. גרתי עד אז די לבד בקוונדיש, ונהניתי מהחופש שלי ומהבית החדש”. את הרעיון לגבי הבית המתמוטט שהיתה אולי הלהקה או נפשו של מקרטני, בית שיש בו נזילות וסדקים מקרטני היה יכול להשאיל משיר בשם we’re gonna move שיר שאלביס פרסלי לא רק ביצע ב 1956, אלא גם היה שותף לכתיבה שלו. כך נכתב שם: יש חור בגג שדרכו הגשם נכנס פנימה יש חור ברצפה שממנו הוא נופל ישר החוצה יש דליפה בבניין הישן הזה אנחנו נעבור לבית טוב יותר
בבית השלישי ב Fixing a Hole, מקרטני הבין מה הוא רוצה לעשות. הוא רוצה לשעוט קדימה לעבר אופק חדש. הסיבובים בעיר חשפו בפניו את הפסיכדליה, ואת המוסיקה החדשה, ואת האומנות שהוא ראה בתערוכות בלונדון. הוא צובע את הכל בצבעים פסיכדליים ולאן שהמחשבות שלו ינדדו לשם הוא ילך ויוביל את כולם. אני צובע את החדר באופן צבעוני וכשהמחשבות שלי נודדות לשם אני אלך. עכשיו מקרטני יכול לקחת את הזמן, לבדוק את התופעות החדשות האלה ולהתקדם הלאה. אני לוקח את הזמן עבור כמה דברים שלא היו חשובים אתמול ואני עדיין הולך את Fixing a hole מקרטני סיים לכתוב בסוף ינואר ובתשעה בפברואר 1967, הביטלס התפנו כדי להקליט אותו עבור האלבום החדש שלהם. ג’ורג’ מרטין שפרש מאולפני EMI ושימש כפרילנסר, סיפר שהביטלס לא ממש היו מתוכננים בתקופה הזו. “כשהם רצו להיכנס לאולפן הם אף פעם לא אמרו לי, ‘שמור את השבועיים הבאים פנויים, כי בטוח נצטרך אולפן’. הם נהגו להתקשר אליי ב-10 בבוקר ולומר, ‘אנחנו רוצים להקליט הערב בשעה 7, בסדר?’ ואז הייתי צריך למצוא אולפן ארור”. אולפני EMI לא היו פנויים בהתראה קצרה שכזו, ומרטין נאלץ למצוא אולפנים אחרים. ברגע האחרון נמצאו אולפני ריג’נט בלונדון. אולפנים “צפופים עם סאונד קופסתי” על פי מרטין. זה אמר שג’ף אמריק לא יכול היה להשתתף בסשן ההקלטה הזה כעובד EMI. מקרטני סיפר סיפור מיוחד ומוזר על בחור שהתדפק על ביתו לפני שיצא לסשן ההקלטה הזה והציג את עצמו כישו ובסופו של דבר מצא את עצמו עם הביטלס באולפן. הנה מקרטני מספר את הסיפור המשעשע הזה.
כאמור בתשעה בפברואר הביטלס החלו בהובלתו של מקרטני שידע בדיוק לאן הוא רוצה להוביל את השיר, לעשות חזרות על Fixing a Hole. ג’ורג’ מרטין סיפר שמקרטני ידע בדיוק לאן הוא רוצה להגיע עם fixing a hole ולכן זה היה אחד השירים שהוקלטו במהירות עבור האלבום.
בתשעה בפברואר באולפני ריג’נט
הרעיון היה דיי פשוט. שדרה מרכזית עם שני כלים. ההרפסיקורד וגיטרת הבס. ההרפסיקורד והבס יסמלו את הצד השקט והרגוע של החיים והתופים והגיטרות את הרעשים שנכנסים ומפריעים או את טיפות הגשם שנכנסות וזולגות דרך החריצים. הוחלט באופן יוצא דופן להקליט גם את השירה הראשית בלייב. ההנחה היא שג’ורג’ מרטין ניגן בהרפסיקורד כי פול היה עסוק עם הבס. ניל אספינל שהיה הרואד מנג’ר שלהם בתקופת ההופעות ועכשיו נחשב למעין עוזר אישי, נשבע שהוא ראה שמקרטני הוא זה שניגן על ההרספיקורד ולא ג’ורג’ מרטין. ריצ’ארד לאש שהיה טכנאי שני של ג’ורג’ מרטין בזמן ההקלטות ב EMI וגם הוא לא היה מורשה לעבוד באולפני ריג’נט טען שג’ון היה על הבס, אבל הוא לא היה שם. מי ניגן על שני הכלים המרכזיים האלה בשיר נותרה חידה. הנה הטייק הראשון לשיר באולפני ריג’נט:
לא היה ניסיון שני ומסיבה טכנית שבה העבירו את ההקלטה ממכונת הקלטה אחת לשנייה, הטייק הבא נקרא טייק 3. בניסיון הזה, נשמע שמקרטני הוא זה שמנגן על ההרפסיקורד ובאופן חופשי ונהדר.
בעשרים ואחת בפברואר, כבר באולפני EMI, הביטלס חזרו ל Fixing a hole ומסיבה כלשהי הוחלט להקליט את השיר מחדש. הביטלס עשו טייק חדש לגמרי שתויג כניסיון הרביעי לשיר ולרגע הם שיחקו ברעיון של שילוב הטייק הזה יחד עם הטייק השלישי מאולפני ריג’נט . הרעיון נפסל והטייק הראשון מאולפני ריג’נט שנקרא גם טייק 2, חזר לתמונה. הביטלס הקליטו על גביו תוספות שכללו בין את תפקיד הגיטרה הנהדר של הריסון ותפקידי קולות הרקע היפים של ג’ון וג’ורג’ שמתכתבים עם הביץ’ בוייז סביב הקול המוכפל של פול. זוהי התוצאה הסופית הנהדרת במיקס מונו:
כשהאלבום סרג’נט פפר יצא לאור, המילה fix זרקה חלק מהפרשנויות לכיוונים אחרים כמו למשל מנת הרואין . פול סיפר: “מאוחר יותר פיקס הפך להיות מזוהה עם הרואין אבל לא כשהשיר יצא. אני יודע שהמון אנשי הרואין חשבו שלזה התכוונתי כי זה מה שאתה עושה עם הרואין. מתקן חור. לא לזה התכוונתי כלל וכלל”.