ג’ורג’ הריסון של 1967, היה אדם שאיבד את דרכו. הוא לא האמין יותר בביטלס, הוא לא היה שותף מלא להתלהבות לחדוות היצירה של סרג’נט פפר אליו סיפק שיר אחד והוא היה ממורמר מאוד ממיצובו בלהקה. 2 שירים מאותה שנה יכולים להעיד על הכעס, המרמור ואיבוד הדרך. האחד הוא Only a Northern Song שבא חשבון עם המוציאה לאור של שיריו ובעקיפין גם עם חבריו ללהקה והשני Blue Jay Way. “החברים שלי איבדו את הדרך” הוא כותב שם.
סיפורו של השיר מתחיל בטיול ללוס אנג’לס. ג’ורג’ הריסון סיפר על המסע יחד עם חבורה עליזה ללוס אנג’לס ב 1 באוגוסט 1967. “נסענו לאמריקה באוגוסט, כמה חודשים אחרי הפסטיבל במונטריי. גיסתי אז, ג’ני בויד התגוררה בסן פרנסיסקו, והיא החליטה שהיא תחזור לגור באנגליה. כולנו נסענו לראות אותה: דרק ניל, אלכס הלא כל כך קסום, אני ופאטי”. לטיסה אגב, נרשמו ג’ורג’ ופאטי כמר וגברת ווייס.
הם מגיעים ללוס אנג’לס ומשוכנים בבית שכור שממוקם בדרך בלו ג’יי או Blue Jay Way מספר 1567 שנמצא בברלי הילס. את השכרת הבית אירגן בריאן אפשטיין, שהתקשר לעו”ד בשם רוברט פיצפטריק, ששכנע את בעל הבית, עורך דין אחר בשם לודוויג גרבר, להשכיר את הבית להריסון. לודוויג גרבר היה אלוף לשעבר בצבא ארה”ב, שניהל את הזמרת האמריקאית פגי לי במשך שנים.
כשהגיעו לבית, התקשר דרק טיילור שלמעשה התגורר בארה”ב והודיע כי הוא מאחר, ג’ורג’ נתן לו הוראות הגעה לבית.
“דרק טיילור התעכב. הוא צלצל ואמר שיאחר. אמרתי לו בטלפון שהבית נמצא בדרך בלו ג’יי והוא אמר שהוא כבר ימצא אותו או מקסימום ישאל שוטר. אז חיכיתי וחיכיתי. הרגשתי ממש מעופף אחרי הטיסה אבל לא רציתי ללכת לישון עד שהוא יגיע. היה בחוץ ערפל וכבר נהיה מאוחר. כדי לשמור שלא ארדם, התחלתי כבדיחה לכתוב שיר על זה שאני ממתין לו בדרך בלו ג’יי. היה אורגן האמונד קטן בפינה שפתאום שמתי לב אליו, אז התחלתי קצת לנגן עליו וככה נולד השיר”.
אורגן ההאומונד עליו ניגן ג’ורג’ שמוצב עד היום בבית שבדרך בלו ג’יי 1400N
למחרת, היום השני לביקור בלוס אנג’לס, נפגש הריסון עם ראבי שאנקר, המוסיקאי ונגן הסיטאר ההודי שהריסון העריץ כל כך ובילה זמן בלימוד נגינה אצלו בסוף 1966. הריסון מגיע לראות מקרוב את בית הספר למוסיקה בשם “קינארה” שפתח שאנקר בלוס אנג’לס ,הוא צופה בראבי מעביר שיעור ונפגש אתו לארוחה לאחר מכן.
למחרת השניים מכנסים מסיבת עיתונאים בבית הספר למוסיקה של שאנקר על מנת לקדם את הופעתו של שאנקר בהוליווד באוול (אותו אמפיתאטרון בו הופיעו הביטלס), למחרת ב 4 באוגוסט. בהופעה הזו ישבו בקהל ג’ורג’, פאטי, ניל ואלכס.
ביום החמישי לטיולם, משתתף הריסון בסשן הקלטה של המוסיקאי ההודי עלא רקה שבעתיד הלא כל כך רחוק ינגן בחלק ההודי במופע למען בנגלדש.
שיא שלילי בביקור הזה בארה”ב נרשם ביום השישי לביקור בארה”ב ב 7 באוגוסט, בו מגיעים ג’ורג’ וחבורתו לסן פרנסיסקו, אותה אחת בה בדיוק שנה קודם לכן סיימו הביטלס את קריירת ההופעות שלהם. הם בכלל מגיעים לבקר את אחותה של פאטי שגרה שם, אך הם מסיירים גם במעוז ההיפים בהייט אשבורי.
כך סיפרה פאטי על החוויה המפוקפקת שעברו בספרה Wonderfull Tonight:
“הלכנו לראות את אחותי ג’ני שגרה עם ידידה בסן פרנסיסקו. חשבנו שיהיה כיף ללכת ולהעיף מבט על הייט-אשבורי שנכבש על ידי ההיפים. מוזיקאים כמו ג’פרסון איירפליין, גרייטפול דד וג’ניס ג’ופלין גרו שם, והמקום הזה היה בירת ה LSD של אמריקה. האזור נקרא על שם צומת שני רחובות, הייט ואשבורי. יצאנו מהמכונית והבחנו שכל האנשים האלה עוקבים אחרינו. הם הכירו את ג’ורג’ כשחלפנו על פניהם ברחוב, ואז הסתובבו בעקבותינו. רגע אחד היו חמישה, אחר-כך עשרה, עשרים, שלושים וארבעים איש מאחורינו. יכולתי לשמוע אותם אומרים, ‘הביטלס כאן, הביטלס נמצאים בעיר!’ ציפינו שהייט-אשבורי תהיה מיוחדת, מקום יצירתי ואמנותי, מלא באנשים יפים, אבל זה היה פשוט נורא – מלא נשמות איומות, בטלנים וצעירים מרושעים. כולם נראו מסוממים – אפילו אימהות ותינוקות והם היו כל כך קרובים מאחורינו. זה הגיע לנקודה שבה לא יכולנו לעצור מחשש שנרמס. הם הביטו בנו בציפייה כאילו ג’ורג’ הוא מין משיח. אז קרה הבלתי נמנע: גיטרה הגיחה מהקהל וחשבתי, ‘אלוהים, ג’ורג’ המסכן, זה סיוט’. לבסוף הושיטו לו את הגיטרה. הייתה לי הרגשה שהם האזינו לביטלס, ניתחו אותם, למדו מה הם חשבו שהם צריכים ללמוד, ולקחו כל סם שחשבו שהביטלס שרים עליו. עכשיו הם רצו לדעת לאיזה כיוון ללכת, וג’ורג’ היה שם כמובן לתת להם את התשובה. ג’ורג’ היה כל כך מגניב. הוא אמר, ‘זה G, זה E, זה D’, והראה להם כמה אקורדים, ואז החזיר את הגיטרה ואמר, ‘סליחה אנשים, אנחנו חייבים ללכת עכשיו’. בכל אופן, קמנו וצעדנו בחזרה לעבר הלימוזינה שלנו, ואז שמעתי קול אומר, ‘היי, ג’ורג’, אתה רוצה איזה STP (סוג של סם) ?’ ג’ורג’ הסתובב ואמר, ‘לא, תודה, אני מעולה, בנאדם’. אחר כך הבחור הסתובב ואמר לאחרים, ‘ג’ורג’ הריסון דחה אותי’ ואז הקהל נעשה עוין. הלכנו מהר יותר ויותר, והם הלכו בעקבותיהם. כאשר ראינו את הלימוזינה, רצנו לכביש וקפצנו פנימה והם רצו אחרינו והתחילו לטלטל את המכונית, והחלונות היו מלאים פרצופים שטוחים על הזכוכית, מביטים בנו”.
תמונות קשות.
ג’ורג’ וג’ני בויד גיסתו בסן פרנסיסקו ב 7 באוגוסט
בהייט אשבורי ב 7 באוגוסט 1967
ב 9 באוגוסט, עושה את דרכה החבורה העליזה חזרה ללונדון.
חוזרים ללונדון
ב 6 בספטמבר, כשבוע לאחר מותו של בריאן אפשטיין, הביטלס נמצאים באולפני אבי רואד ליום הקלטות שכולל עבודה על I am the Walrus, The Fool on the Hill וגם על השיר שנכתב חצי בצחוק על ידי ג’ורג’ שם בלוס אנג’לס כשחיכה לדרק טיילור.
ג’ף אמריק סיפר: “באותו ערב, יצרנו גם את הבסיס לשיר חדש של הריסון שנקרא Blue Jay Way. הוא היה לדעתי קצת לווייתי ולמען האמת חשתי הקלה מסוימת כשהתחייבויות קודמות מנעו ממני להשלים את השיר בערב הבא … הבעיה העיקרית הייתה שג’ורג’ כתב ונגן אותו באורגן, והוא באמת ידע רק כמה אקורדים – הוא היה אפילו פחות קלידן מאשר ג’ון”.
עם כל הקושי לאחר לא מעט חזרות, היה צריך רק טייק אחד כדי להקליט את הטרק הבסיסי לשיר, כאשר ג’ורג’ על האורגן, פול בבס ורינגו על התופים. העבודה על השיר לאותו היום הסתיימה ב 2 בבוקר ואז עברו החברים לעבוד על The Fool on the Hill למשך שעה.
בערב אותו היום, ה 7 בספטמבר, חוזרים הביטלס לעבוד על Blue Jay Way, כשהמשימה הראשונה היא לקחת מה שהוקלט יום קודם ולהעביר אותו לערוץ אחד על מנת לפנות עוד ערוצים. ג’ורג’ מקליט את השירה לערוץ השני ולאחר מכן לערוץ השלישי הוא מקליט יחד עם ג’ון ופול קולות רקע שהועברו דרך הלזלי כדי לקבל אפקט מעורבל. הערוץ הרביעי נשאר פנוי עד ל 6 באוקטובר.
באותו היום מגיע נגן הצ’לו פיטר ווילסון להוסיף אווירה דרמטית עם הצ’לו שלו – הוא אגב ינגן בעתיד באלבום Tug of War של מקרטני (טוב אם אתם מתעקשים: ב Tug of war, Here Today ו Wanderlust).
תוספת אחרונה לשיר באותו היום הייתה רינגו עם הטמבורין.
כשהגיע הזמן לעבוד על מיקס הסטריאו של השיר לג’ורג’ מרטין היה רעיון חדשני.הרעיון היה לשלב לאורך השיר הקלטה שלו מהופכת ברקע מה שימלא קטעים ריקים בשיר.לאחר 3 ניסיונות זה עבד והשאיפה הייתה לעשות את אותו הדבר גם למיקס המונו. הרעיון ננטש ואם תקשיבו לגרסת המונו של השיר לא תשמעו את המלמולים לאחור ברקע.
קצת אחורה, ב 20 בספטמבר, הביטלס נמצאים בקנט בצילומים לסרט Magical Mystery Tour, שם בהאנגר מטוסים צבאי מצולם ג’ורג’ הריסון לסצנת השיר Blue Jay Way בסרט. המטרה הייתה לייצר את אווירת הערפל המתוארת בשיר ואת הריסון המסכן שיושב ומחכה לחבריו.
צילומים בקנט ב 20 בספטמבר 1967
ב 3 בנובמבר, יום הצילומים האחרון לסרט נעשים השלמות לסצנת השיר בסרט בביתו של רינגו בסאני הייטס כשחוץ מהביטלס משתתפים גם מל אוונס בחזה חשוף, צ’לו לבן וכדור. הנה מתוך גרסת הבלו ריי ששוחררה ב 2012 והכילה קטעי בנוס – השיר עם קטעים מתוך הסרט שלא נראו מעולם. כאן הוא בגרסת הסטריאו עם הגרסה המהופכת ברקע.