הפרק השלישי בסדרה "להקה מגומי" בפודקאסט ביטלמניקס כבר באוויר. בפרק הזה ננסה להבין איך הכותרת של האלבום Rubber Soul שעדיין לא הייתה קיימת בשלבים המוקדמים של ההקלטות, שיקפה במדויק את מה שהביטלס ניסו לעשות: לקחת אלמנטים של מוזיקת 'סול', למתוח אותם ולהגמיש אותם כדי שישרתו את הנרטיב החדש והמורכב של השירים שלהם. נתחיל בסיפור המרתק של Drive My Car. תארו לעצמכם את ג'ון מגיע לפול עם שיר שנקרא Golden Rings, שיר עם מילים סתמיות ודי משעממות. בפרק נשמע איך השניים הפכו את השיר הזה למפגן של

פרק 140 הוא הפרק השני בסדרה "להקה מגומי" שנכנס אל עובי הקורה בתקופה שבין סיום סיבוב ההופעות המתיש של הביטלס בארה"ב בספטמבר 1965 לבין תחילת העבודה על האלבום Rubber Soul. התקופה זו מסמנת את המעבר האבולוציוני של הלהקה מעולם הפופ המיינסטרימי ליצירה בוגרת, מורכבת ואמנותית הרבה יותר באולפן. ברקע נמצאים הלחצים הכלכליים והמשפטיים של המנהל בריאן אפשטיין בארה"ב, והמתח שנוצר מול חברי הלהקה שדרשו יותר חופש ואמת אמנותית. במרכז הפרק עומד השינוי שעובר ג'ון לנון, שמתחיל למרוד בתדמית ה"ביטל"

אוגוסט 1965, אצטדיון שיי בקווינס, ניו יורק. 56 אלף בני אדם צורחים כל כך חזק שקווי המתח של האצטדיון רועדים. על הבמה עומדים ארבעה בחורים מליברפול, מנגנים בכל הכוח ומחייכים, אבל הם לא מצליחים לשמוע צליל אחד ממה שהם מנגנים. ג'ון מסתכל על ג'ורג' וצוחק בהיסטריה בזמן שהוא מתחיל לנגן על הקלידים עם המרפקים, פשוט כי זה כבר לא משנה. אף אחד לא באמת מקשיב למוזיקה. פרק 1 בסדרה החדשה בביטלמניקס, "להקה מגומי", עלה היום להאזנה בכל אפליקציות הפודקאסטים.  זו סדרה שבה אני יוצא למסע בעקבות האלבום