אז בשבוע שעבר השארתי אתכם עם השאלה – מה לבסוף שיכנע את חברת קפיטול להחתים את הביטלס. את התשובה אתם בטח יכולים לנחש לבד – כסף. אבל זו תשובה קצרה מדי בשביל פוסט שלם, אז זו היתה השתלשלות העניינים –
זמן קצר לאחר שחזר ברייאן אפשטיין לאנגליה הוא קיבל שיחת טלפון מניו יורק מסיד ברנשטיין. ברנשטיין עקב אחר הביטלמניה בעזרת מנוי שהיה לו על עיתון אנגלי. לאחר שראה אזכור בעיתון ווריאטי לגבי ההופעות של הביטלס אצל אד סאליבן, ביקש מאפשטיין להפיק הופעה של הביטלס בניו יורק בקארנגי הול – האולם הנחשב ביותר בניו יורק באותה תקופה. ברנשטיין נתקל בבעיה מצד הנהלת האולם, שלא שמחה לארח בו להקת רוק בריטית. הוא שכנע אותם בעזרת הטיעון שכך יקדמו איחוד בינלאומי בין העמים. הוא שכר את האולם לשתי הופעות ב12 בפברואר, שלושה ימים אחרי ההופעה הראשונה של הלהקה אצל אד סאליבן, והחל לקדם אותם באופן מאסיבי בעיתונות.
ב-1 בדצמבר 1963, שלושה שבועות אחרי הפגישה שלו עם בריאן אפשטיין, פתח בראון מגס את הניו יורק טיימס ונתקל בכתבה של פרדריק לואיס שכותרתה היתה “בריטניה נכנעת לביטלמניה”. הוא העביר את המידע לבכירי קפיטול. כמה ימים לאחר מכן, בעמוד הראשון של ווראייטי, הופיע ידיעה שסיפרה כי “I Want to Hold Your Hand” הפך להיות הסינגל הראשון בבריטניה שמכר למעלה ממליון עותקים לפני שיצא! (בחישוב על פי הזמנות). דבר כזה קרה פעם אחת בלבד בארה”ב בשנת 1957 על ידי אלביס פרסלי, עם סינגל ששני צדדיו היו להיטים – Hound Dog/Don’t Be Cruel. הידיעה ציינה כי הסינגל הקודם של הלהקה, She Loves You, מכר גם הוא למעלה ממליון עותקים ושהאלבום השני שלהם מכר בשבוע הראשון חצי מליון עותקים.
משמעות הדבר עבור קפיטול היתה שבשוק שמהווה שליש מהשוק האמריקאי, הביטלס מכרו ב-1963 כמות סינגלים ששווה למכירות כל הסינגלים שיצאו בארה”ב באותה שנה ביחד. זה גם אמר ש”אני רוצה לאחוז בידך” היה הסינגל הנמכר ביותר במהירות הגבוהה ביותר אי פעם בעולם. אבל מה שזה בעיקר אמר לנשיא קפיטול, זה שבריאן אפשטיין מחכה לתשובה של קפיטול להחתמה ואסור לפספס את זה.
תוך ימים ספורים פנה נשיא החברה אלן ליבינגסטון לבריאן אפשטיין בלונדון ואמר לו שבסינגל החדש החברה שמעה דברים שהם לא שמעו בפניות הקודמות אליהם, ושהם ישמחו להחתים את הלהקה. כוונתם היתה להוציא את הסינגל בתחילת ינואר ולהוציא אלבום ראשון בפברואר, כך שיגיע לחנויות בדיוק עם ההופעה הראשונה של הביטלס אצל אד סליבן. כדי להוכיח לאפשטיין את רצינותו, ליבינגסון הקצה 40,000 דולר לפרסום שיתחיל במודעה בת עמוד שלם בבילבורד וקאש בוקס. הקמפיין יתרכז באזור ניו יורק (שם יתקיימו שתי ההופעות הראשונות שנקבעו לביטלס ) ובמסגרתו יצורפו לעיתונים חצי מליון מדבקות עליהם הכיתוב “The Beatles Are Coming!” ויפורסם עיתון חד פעמי בשם “National Record News” שכל מטרתו פרסום הלהקה. הכותרת שלו תהיה “הביטלמניה כובשת את ארצות הברית”. בנוסף חוייבו כל עובדי חטיבת המכירות של קפיטול ללבוש פאת תסרוקת ביטלס כדי לקדם את ההיסטריה הרצויה.
עקב התעניינות גוברת של בני נוער, קפיטול הקדימה את הוצאת הסינגל מינואר לדצמבר (על כך נספר בהמשך כשנכתוב על הסינגל). החברה שלחה לכל תחנות הרדיו ערכה מיוחדת והביטלס הושמעו כל יום יותר ויותר, שכן התחנות החלו לקבל תגובות חיוביות מאוד מהמאזינים. תוך זמן קצר “I Want to Hold Your Hand” הגיע במצעד למקום הראשון.
בטיסה לניו יורק שאל מקרטני המהוסס את חברי הלהקה ומלוויהם מה יש לביטלס להציע לאמריקה? הרי יש להם להקות מצליחות משלהם. התשובה הגיעה בצורת 70 מליון צופים בהופעה הראשונה שלהם אצל אד סאליבן – מספר הצופים הגבוה היותר בטלוויזיה מסחרית עד אותה תקופה (למעט הלילה של יום ההתנקשות בקנדי).
ואז לקחו קפיטול את ההקלטות של הביטלס והתחילו לעשות בלאגן נוראי בקטלוג האמריקאי שלהם ולהוסיף אפקטים של ריברב למאסטרים. אבל על זה אכתוב מתישהו בעתיד. בינתיים, הנה תמונות מההופעה שלהם בניו יורק. דמיינו שאתם שם.
