שבוע טוב לכולם. מתחילים שבוע חדש עם תרגום של סקירת ההופעות של הביטלס ברדיו ובטלוויזיה בשנת 1962 – בעיקר בביביסי – מתוך הספר המופלא של קוין יוליט The BBC Archives 1962-1970. יש פה הרבה הרבה דברים מעניינים, אז בואו נתחיל:
סיפורם של הביטלס וארגון השידורים הבריטים British Broadcasting Corporation מתחיל עם מנהל הלהקה, בריאן אפשטיין, שמילא והגיש את הטופס שנקרא ‘Application For An Audition By Variety Department’. התאריך ליד חתימתו הוא ה-10 בינואר 1962.
המילה “וורייטי” היא בעלת חשיבות. במשך שנים רבות, בילוי ערב בתאטרון הבטיח שלל מופעים (variety of acts) שכללו קומיקאים, רקדנים, להטוטנים, קוסם, פיתום והרכבים מוסיקליים. הבידור הפופולרי של הביביסי עקב אחר המודל הזה החל מתחילת השידורים ב-1922 ומחלקה מיוחדת הוקדשה להזמנת אומני הוורייטי.
כשהרוקנרול חדר לאנגליה במהלך 1955, הגישה המסורתית אותגרה. ביל היילי והקומטס הובילו את חיל החלוץ עם 4 שירים במצעד, כולל הלהיט שהגיע למקום הראשון Rock Around The Clock.
שנה מאוחר יותר, המדינה חוותה את ההשפעה העצומה שהביא איתו אלביס פרסלי עם שישה להיטים במצעד ואלבום שהגיע למקום הראשון. גילוי Heartbreak Hotel של אלביס במאי 1956 שינה את חייהם של הביטלס, כמו גם את אלה של רוב הנערים שחיו באותה התקופה.
אולם תעשיית הבידור התייחסה למוסיקה החדשה כגימיק חדש עם חיי מדף קצרים. אולי הממבו בקרוב יחליף אותה. כך חשבו בביביסי, ולא התייחסו לפופולריות של הרוקנרול.
אלביס הגיע ללא אזהרה – התפוצצות של כל מה שאנשים צעירים רצו לשמוע ולראות… וכל מה שהורים פחדו ממנו. למעשה, הניצוץ נדלק שנה וחצי לפני כן. מה שקרה בלילה של ה-8 ביולי 1954 במהלך השידור של Red, Hot and Blue בתחנת WHBQ הפך לסוג של אגדה. דיג’יי מממפיס בשם דיואי פיליפס ניגן סינגל שהוקלט שלושה ימים מוקדם יותר באולפני סאן המקומיים. הדיווחים על כמות הפעמים שהוא השמיע את (That’s All Right (Mama שבוצע על ידי אלביס פרסלי האלמוני, נעים בין 7 לשלושים. זו היתה דוגמא לדרך בה צמיחת הרוקנרול בארצות הברית הוזנה על ידי שדרנים בתחנות רדיו מקומיות בכל רחבי המדינה.
בהשוואה לרדיו האמריקאי, עם השדרנים שמדברים מהר ומשמיעים את הלהיטים הכי חדשים כל היום, מה שהציעו גלי האתר בבריטניה היה מרדים מאוד. שום דבר בסגנון ההתלהבות הפראית של דיואי מאלביס לא יכול היה להתרחש באנגליה.
ב-1962, לביביסי היו 3 תחנות ארציות: the Home Service, the Third Programme and the Light Programme. אף אחת מהתחנות הללו לא היתה מכוונת למשהו ספציפי בלבד. כשהוקמה The Third Programme ב-29 בספטמבר 1946, המנהל של הביביסי, סר ויליאם היילי, הסביר את הפוליסה של הביביסי: “שלושת ערוצי השידור לא יהיו מחולקים בצורה נוקשה, הם יגלשו אחד אל תחומו של השני. מוסיקה, מחזות, ודיבורים, למשל, יהיו נוכחים בכל אחד מהם. בזמן שב-Light Programme ישמיעו את הוולס מ- Der Rosenkavalier וה-Home Service ישדר בשידור חי מחזה מהקובנט גרדן, התחנה השלישית תקדיש את הערב להשמעת אופרה שלימה. ההבדלים יהיו בגישה, בטיפול ובדגש. קשה לדבר על חינוך טעמו של ציבור המאזינים מבלי להישמע מתנשא או שלטוני, אבל זו המטרה שלנו ואנחנו נדאג ששום חידוש מטעמנו לא יחליש את זה”.
סיפוק תשוקת בני הנוער לרוקנרול לא נתפשה בעיני הביביסי כ”חינוך טעמו של ציבור השומעים”. במקום זאת הם התעלמו ממה שהם הגדירו כמוסיקה פרימיטיבית מתוך תקווה שזה יעלם מעצמו.
רק תחנת The Light Programme (שתיקרא מעתה ברשותכם הגל הקל) שידרה לעיתים רוקנרול. אולי יעתרו לבקשה להשמיע את That’ll Be The Day של הקריקטס בתוכנית Two Way Family Favourites אם היה לך מזל.
כשהגל הקל כבר שידר תוכנית שלימה של מוסיקה פופולרית, בגלל הגבלות של איגוד המוסיקאים התקליטים הונחו בצד, ותזמורות ריקודים מיושנות ביצעו גרסאות חסרות התלהבות של הלהיטים. לא היה רדיו איזורי ולא רדיו מסחרי. האלטרנטיבה היחידה לשידורי הביביסי היה רדיו לוקסמבורג ששודר כל ערב מהמדינה ההיא, ונקלט באנגליה עם רעשים רבים.
סרטו של וודי אלן “ימי הרדיו” מחיה בצורה נפלאה את תפקיד הרדיו האמריקאי בשנות ב-30 וה-40. ילדים נרגשים מהרפתקאותיו של הנוקם במסיכה, בהלה המונית לאחר שידור פלישת אנשי המאדים של אורסון וולס ב”מלחמת העולמות”, יש פיתום שמופיע ברדיו ועקרות בית מפנטזות על החיים הזוהרים של כוכבי הרדיו.
אפילו בתחילת שנות ה-60 כוכבי הרדיו של הגל הקל של הביביסי הוצגו באופן זהה לזה. העירוב של קומדיה, תוכניות יומיות, ספורט, תוכניות וורייטי, תזמורות ריקודים ומוסיקה קלאסית החל במהלך מלחמת העולם השנייה, כשהביביסי אורגן מחדש ל-2 ערוצי שידור The Home Service ו-The Forces Programme. האחרון החל לשדר ב-7 בינואר 1940, ותכליתו היתה להרים את המורל של החיילים והאזרחים.
התוכנית Music While You Work לדוגמא, היתה שידור של להקה שניגנה שירים פופולריים ושמחים כדי להנאים את זמנם של העובדים במפעלים כדי להגביר את היעילות שלהם. התוכנית המשיכה להיות משודרת עד יומו האחרון של הגל הקל ב-1967.
הביטלס הוזמנו לאודישן בביביסי. האודישן התקיים במנצ’סטר ב-12 בפברואר 1962. 10 חודשים מוקדם יותר הלהקה גיבשה סוף סוף הרכב יציב כ-4 נגנים – המנהיג ג’ון לנון (גיטרת קצב), פול מקרטני (בס), ג’ורג’ הריסון (גיטרה מובילה) ופיט בסט (תופים). הם שכרו את שרותיו של המנהל הנלהב שלהם, מנהל חנות ליברפולית בשם בריאן אפשטיין, רק כמה שבועות לפני הביקור הראשון שלהם בביביסי.
על פי האוטוביוגרפיה שלו A Cellarful of Noise, העניין של אפשטיין בביטלס החל כשלחנותו NEMS נכנס מישהו וביקש את ההקלטה של My Bonnie, שהוקלטה על ידי טוני שרידן והביט בראדרס. בהתחלה הסינגל היה זמין רק בגרמניה. באנגליה הוא יצא על ידי חברת פולידור ב-5 בינואר 1962. ההוצאה הראשונה הזו של הביטלס באנגליה מוזכרת בטופס הבקשה שהוגש לביביסי.
באותו שבוע, עיתון המוסיקה של ליברפול “מרסי ביט” פרסם את התוצאות של משאל הפופולריות שערך ללהקות מקומיות, כשהביטלס הגיעו למקום הראשון.
דרך מבטיחה מאוד להתחיל שנה חדשה. כלומר, כך זה נראה עד שחברת דקה, שעשתה ללהקה אודישן בתחילת השנה, דחתה אותם בתחילת פברואר. אבל היה עדיין את הסיכוי לזכות בחשיפה ארצית חשובה על ידי הופעה בביביסי – אם הם יעברו את האודישן הרדיופוני שלהם.
באמצע השבוע, רק תוכנית אחת בת חצי שעה בגל הקל כוונה למאזינים צעירים שכל כך רצו לשמוע מוסיקה קצבית. כשהיא מכוונת לזמן בו הקהל הפוטנציאלי שלה חוזר מבית הספר, בשעה חמש אחר הצהריים, נוצרה התוכנית Teenagers Turn.
בתחילת 1962, כל יום בשבוע קיבל כותרת משלו: The Monday Show, The Talent Spot, Get With It, Here We Go ו- The Cool Spot.
Here We Go הוקלטה במנצ’סטר והופקה על ידי פיטר פילבים: “נהגנו להביא קהל נהדר לפלייהאוס עבור התוכניות לבני הנוער. היתה לנו את תזמורת הריקודים הצפונית על הבמה, שניסו להראות כמו בני הנוער עם הבגדים אותם לבשו, והיו לנו בכל תוכנית מנחה, זמר ולהקה אורחת.”
כשליברפול לבדה הכילה 300 הרכבים, היה צורך בחיפושים רבים כדי למצוא את המוכשרים ביותר, כפי שפילבים זוכר: “בימים ההם, היינו מקדישים 2 או 3 ערבים בשבוע לנסיעות בצפון, מקשיבים להרכבים שונים והיתה כמות אדירה של זבל. ואז, משום מקום, הלהקה הזו הופיעה לאחד האודישנים שלנו וקראו לה הביטלס – שם מוזר וכולם הגיבו אליו בשליליות, אבל אני התרשמתי מהם מאוד.”
לאודישן שלהם הביטלס ביצעו שני שירים מקוריים של לנון ומקרטני – Hello Little Girl ו-Like Dreamers Do. בנוסף ג’ון ביצע את Memphis Tennessee של צ’אק ברי ופול שר את Till There Was You מהמיוזיקל The Music Man.
על טופס האודישן, פיטר פילבים כתב:” הרכב יוצא דופן, לא רוקי כמו רובם. יותר קאונטרי ווסטרן עם נטייה לנגן מוסיקה”. הוא זוכר שהיו “תשבוחות רבות, בגלל שגהנום של רעש נוראי הגיע מרוב להקות שכללו 3 גיטרות ותופים.” הביטלס עברו את האודישן.
למרות ההערות שכתב פיטר בנוגע לזמרים – “ג’ון לנון – כן. פול מקרטני – לא”, שניהם שרו בשידור הבכורה שלהם ברדיו. הביטלס הוקלטו לפני קהל ב-7 במרץ 1962, ובפעם הראשונה לבשו את החליפות שסידר להם האמרגן שלהם. אחרי הכל, זו היתה תחנת הביביסי. לבוש הבמה הרגיל שלהם שכלל ג’ינס ועור הושאר מאחור מעתה והלאה. למחרת, כל המדינה קיבלה הזדמנות לשמוע את הביטלס. ג’ון ביצע את “ממפיס טנסי” ואת הלהיט החדש של המרוולטס Please Mr. Postman. פול ביצע את הלהיט העדכני של רוי אורביסון Dream Baby.
הפריצה המשמעותית הזו ברדיו הגיעה 3 חודשים לפני שהם חתמו על חוזה עם פארלופון/EMI ו-7 חודשים לפני יציאת הסינגל הראשון שלהם Love Me Do.
ההצלחה של הביטלס להגיע לשידור לא היתה עניין של מה בכך. חברים ליברפוליים כמו גרי והפוסעים (שהגיעו למקום השני במשאל של המרסי ביט) ובילי ג’יי קריימר ושלושת הגדולים נכשלו באודישנים שערך להם פיטר פיבים לביביסי.
The Swinging Bluegenes שהופיעו גם הם בצורה קבועה במועדון הקאברן, הופיעו ב-Here We Go חודש לפני הביטלס, אבל הסגנון שלהם היה שונה לחלוטין. עם נגן בנג’ו בשורותיהם, המוסיקה שלהם היתה שייכת למחוזות הבטוחים יותר של הסקיפל. הם שינו לבסוף את הסגנון כשהפכו באפריל 1963 ל-The Swinging Blue Jeans.
כשהוא מתרשם שנית מהופעתם של הביטלס, פיטר פילבים הזמין אותם להופיע בתוכנית נוספת. ההקלטה נערכה באחד מ”חגי הבנקים” – יום שני, 11 ביוני 1962. הסעה מאורגנת סודרה כדי להביא מעריצים ליברפוליים אל תאטרון הפלייהאוס במנצ’סטר, כדי להגביר את תגובת הקהל אל הביטלס. שבוע לפני הופעה זו, הלהקה חזרה משהות בת חודשיים בהמבורג, בה הופיעו בסטאר קלאב. 6 ימים לאחר שחזרו מגרמניה, הביטלס נכנסו לראשונה לאולפני EMI באבי רואד. הטסט סשן שעשו שם ב-6 ביוני 1962 נועד להכריע אם יקבלו חוזה הקלטות או לא.
Ask Me Why היה השיר הראשון של לנון-מקרטני ששודר ברדיו. זה קרה ב-15 ביוני 1962 בתוכנית Here We Go. הלהקה ביצעה גם את “בסמה מוצ’ו” ואת A Picture Of You להיט של ג’ו בראון.
הנה מגוון תמונות מההקלטות והחזרות של אותה תוכנית:
עד שהגיע הזמן להופעה הבאה שלהם ב-Here We Go לביטלס כבר היה סינגל משלהם לקדם. ב-25 באוקטובר 1962, במנצ’סטר, הם ניגנו את שני צידי הסינגל הראשון שלהן Love Me Do/P.S. I Love You. בנוסף הם גם ביצעו את A Taste Of Honey. אבל הדבר הכי חשוב בהקלטה הוא שהיה ביטל חדש מאחורי התופים. פיט בסט, שניגן עם הביטלס בפעם האחרונה ב-15 באוגוסט, הוחלף על ידי רינגו סטאר מלהקת “רורי סטורם וההוריקנס”.
זה כל מה שנשאר מההקלטה –
אולי כסימן למומנטום המתגבר של הקריירה שלהם, השכר שלהם גדל. בהופעות הקודמות שלהם ברדיו הם קיבלו 26.9 ליש”ט והוצאות רכבת למנצ’סטר, הפעם קיבלו 37.9 ליש”ט והוצאות.
אלו היו צעדים חשובים שנעשו דרך רדיו ביביסי, אבל מה עם הטלוויזיה? החשיפה שלהם גרמה למעריצים לשלוח מכתבים, וכתוצאה מכך תחנת גרנדה במנצ’סטר צילמה הופעת צהריים של הביטלס במועדון הקאברן באוגוסט. אולם החומרים של הביצוע שלהם ל-Some Other Guy לא שודרו עד לשנה לאחר מכן, כשהביטלמניה כבר היתה בשיאה.
אבל גרנדה כן שידרה בסופו של דבר את ההופעה הטלוויזיונית הראשונה של הביטלס, כשהלהקה ביצעה את Love Me Do ואת Some Other Guy בהופעה חיה בתוכנית People and Places ב-17 באוקטובר 1962.
בינתיים, בביביסי הבחינו בשני מכתבים של מעריץ ביטלס מפרסטון בשם דייויד ג’ון סמית. הוא הזכיר את ההופעה ששודרה בגרנדה, הופעה שלא שודרה מחוץ למחוז הצפוני של המדינה. הוא כתב ש”עם השילוב של מראה נערי בית ספר וסאונד עבה של ריתם אנד בלוז, הם מייצרים מופע בימתי ממש סוחף… תאמינו לי, אם תשקיעו מזמנכם בלהקה המאוד מוכשרת הזו, לא תתחרטו על כך.”
רוני ליין, האחראי על האודישנים בחטיבת הבידור הקל של טלוויזית הביביסי, שלח מכתב למר סמית להזמין את הביטלס לבוא לאודישן בלונדון. NEMS לקחו את המושכות משם ואירגנו אודישן בן 10 דקות שנערך ב-23 בנובמבר 1962 באולם סיינט ג’יימס בלונדון.
למרבה הצער, לא נשאר שום מסמך שיכול להעיד על תוכן האודישן והשירים שבוצעו, אבל המכתב שכתב רוני ליין לבריאן אפשטיין ציין “אשמח בעתיד הקרוב להזמין אותם לאודישן בתנאי אולפן טלוויזיה”.
עם Love Me Do שהצליח להיכנס למצעד (גם אם רק לתחתית עדיין) המוניטין של הביטלס החל לגדול גם מחוץ לצפון. בדצמבר 1962 הם הופיעו בתוכנית מקומית בתחנת ITV בבריסטול ובוומבלי ונסעו לפיטרבורו כדי להופיע עם פרנק איפילד.
ב-4 בדצמבר הם חזרו לרדיו בתוכנית The Talent Spot. הביטלס ביצעו את שני צידי הסינגל שלהם וסיימו את התוכנית עם “טוויסט אנד שאוט”. התפרצות האנרגיה הזו ודאי נשמעה מפוצצת למדי, כשהופיע לצד המשתתפים העדינים של התוכנית (זמרת ג’ז, זמר קאונטרי ועוד בסגנון זה).
The Talent Spot היתה התוכנית הראשונה שלהם שהוקלטה בלונדון. הם הגיעו לבירה יום לפני, ב-26 בנובמבר 1962, כדי לבקר בפעם הרביעית באבי רואד. במהלך סשן בשעות הערב, הוקלטו Please Please Me ו- Ask Me Why והוחלט שהם יצאו כסינגל בינואר. כידוע, זה יהיה הסינגל הראשון של הביטלס שיגיע למקום הראשון.
הביטלס בסטאר קלאב
שארית 1962 עברה עליהם בהופעות ובשהות בת שבועיים בסטאר קלאב בהמבורג. זו היתה שנה מעודדת מאוד לביטלס עם 4 הופעות בביביסי ששימנו את הגלגלים בעוד הם מתקדמים בעולם הבידור הבריטי. בזמן שהם ברכו בשנה טובה את הקהל הנלהב בהמבורג, האם הם יכלו בכלל לדמיין מה שנה זו תביא עבורם?
________________________________________ 1962 BBC RADIO APPEARANCES ________________________________________ TEENAGERS TURN – Here We Go Br: 8 March 1962 – 5.00–5.29pm – The Light Programme Rec: 7 March 1962 Playhouse Theatre, Manchester Producer: Peter Pilbeam Presenter: Ray Peters
Dream Baby, Memphis, Tennessee, Please Mister Postman
Recorded in front of an audience Pete Best – drummer ________________________________________ HERE WE GO Br: 15 June 1962 – 5.00–5.29pm – The Light Programme Rec: 11 June 1962 Playhouse Theatre, Manchester Producer: Peter Pilbeam Presenter: Ray Peters
Ask Me Why, Besame Mucho, A Picture Of You
Recorded in front of an audience Pete Best – drummer ________________________________________ HERE WE GO Br: 26 October 1962 – 5.00-5.29pm – The Light Programme Rec: 25 October 1962 Playhouse Theatre, Manchester Producer: Peter Pilbeam Presenter: Ray Peters
Love Me Do, A Taste of Honey, P.S. I Love You
Recorded in front of an audience Performed but not broadcast: Sheila Ringo Starr – drummer from this session onwards ________________________________________ THE TALENT SPOT Br: 4 December 1962 – 5.00–5.29pm – The Light Programme Rec: 27 November 1962 BBC Paris Theatre, London Producer: Brian Willey Presenter: Gary Marshal
Love Me Do, P.S. I Love You, Twist And Shout
First session in London