בשנת 1984 התראיין פול מקרטני ונשאל מה השיר האהוב עליו ביותר מבין אלה שכתב: “ובכן קשה לבחור מה השיר הכי אהוב עלי. Here, There and Everywhere הוא אחד האהובים עליי. אתה מסתכל על השירים שלך ומחפש איזה מהם הוא מבני יותר. אני חושב שאם Yesterday לא היה כזה מצליח, הוא היה החביב עליי. אתה יודע איך זה, כשמשהו כל כך מצליח, אנשים בדרך כלל לא רוצים לבחור את ‘המוצלח’ זה שאנשים מצפים שתבחר. אז זה Here there and Everywhere ו-Yesterday אחריו”. לאחר שמייקל ג’קסון רכש את הזכויות על קטלוג השירים של לנון-מקרטני באוגוסט 1985, פול אמר בראיון שיש לפחות כמה שירים אותם הוא אוהב במיוחד, שעליהם היה שמח לקבל את הזכויות. השיר הזה היה אחד מהם. ג’וליאן בבית המשפחה בקנווד ליד הבריכה השיר נכתב על שפת הבריכה בביתו של ג’ון. פול הגיע יום אחד, ביוני 1966, כדי שיכתבו יחדיו שירים וגילה שג’ון עדיין ישן. אתם לא מצפים שדבר פעוט כזה ירפה את ידיו של פול. הוא ביקש כוס תה והתיישב עם הגיטרה שלו לצד בריכת השחיה. “ישבתי ליד בריכת השחייה על אחד מכסאות השמש עם הגיטרה שלי ופרטתי את האקורד E, מהר מאוד כבר היו לי כמה אקורדים ואני חושב שעד שג’ון התעורר, כבר כמעט כל השיר היה כתוב, אז נכנסנו פנימה לבית וסיימנו אותו… יכול להיות שג’ון עזר עם כמה מילים אחרונות… אבל זה מאוד אני, זה אחד השירים האהובים עליי מבין אלה שכתבתי… אז אני אתן לעצמי את רוב הקרדיט לכתיבה פה. נאמר 80-20“. בניגוד לכמה שירים אחרים, פה אין מריבת קרדיט. באופן מפתיע, פה מגיעה גם מחמאה מצידו של ג’ון, אז תחזיקו חזק שלא תיפלו. בשנת 1980 אמר: “Here, There and Everywhere היה לגמרי שיר של פול למיטב זכרוני – ואחד השירים האהובים עליי של הביטלס“. לשמוע את ג’ון מחמיא לפול גורם לי תמיד מחדש להתרגשות. טוב, נו, אז אולי ההצהרה על כך שאין מריבת קרדיט היתה קצת מוקדמת. מל אוונס הנאמן, אחד האנשים היחידים שליוו את הלהקה מההתחלה כמעט (מ-1963) וממש עד הסוף, טוען כי הוא היה שותף לכתיבת שורה אחת: “בזמנו, ניל אספינל ואני שהינו במלון בלונדון. נשארנו ערים עד מאוחר מאוד, בערך עד שבע בבוקר, והיינו גמורים. בתשע בבוקר שמענו מהלומות על הדלת ופול נכנס עם חיוך מאוזן לאוזן. ‘בוקר טוב בחורים, חשבנו לבוא לאכול איתכם ארוחת בוקר’. הו, ברור, פול, השבנו. אז הוא אמר, ‘יש לי שיר ואני תקוע בו עם שורה’. אז הוא מתיישב, מנגן לנו ושר לנו והשורה שאני כתבתי היתה watching her eyes, hoping I’m always there. יש לי מודעות גבוהה לעיניים“. אוקי. סבבה. העיקר שסיימנו עם כל עניין ה”מי כתב כמה”. עכשיו, כשברור מעבר לכל ספק שאולי פול כתב הכל, אולי את הרוב ואולי 80 אחוז, כל שנשאר הוא להסכים כי השיר נכתב ביוני 1966 לקראת הסשן בו התחילו להקליט אותו ב-14 ביוני 1966. כך פול טען בספרו Many years from now. יופי. מה? מה עכשיו פול? מצטער חברים. פול של האנתולוגיה (גרסת הספר) מתחיל לריב עם פול של Many years from now. שלוש שנים מפרידות בין יציאת הספרים, על מה כבר יש להתווכח? מסתבר שפול של האנתולוגיה זוכר משהו אחר: “אחד הזיכרונות המיוחדים שלי הוא מהתקופה שהיינו באוברטאורן שבאוסטריה, במהלך הצילומים של Help!. ג’ון ואני חלקנו חדר והורדנו את מגפי הסקי הכבדים שלנו אחרי יום צילומים, מוכנים להיכנס למקלחת ואחר כך לארוחת ערב נעימה ומשקאות. שמענו ברקע קסטה של ההקלטות החדשות שלנו והשיר שלי Here, There and Everywhere היה בינהם. ואני זוכר את ג’ון אומר ‘אתה יודע, אני כנראה אוהב את השיר הזה יותר מאשר כל שיר שלי על הקסטה’. כשזה מגיע מג’ון זו היתה מחמאה גדולה מאוד“. ג’ון ופול מתארחים במפתיע בהופעה של Jacky and the Strangers באוברטאורן, שם שהו לרגל צילומי “הצילו!” בדיקה באתרי אינטרנט שעוסקים בביטלס מגלה לנו שהביטלס שהו בעיר האוסטרית המדוברת במרץ 1965, כלומר אם השיר נכתב לפני, ובהנחה שנאמין לדבריו של מקרטני כי הוא כתב אותו ביום יוני חמים ליד הבריכה, אנחנו חוזרים אחורה עד ליוני 1964. ראשית, יש לומר כי לאוזני שלי השיר נשמע מעט מתקדם בשביל שמקרטני יכתוב אותו ב-64, אבל בלי קשר, הביטלס היו בסיבוב הופעות ביוני 1964, אחר כך סיימו במהרה להקליט את האלבום Hard days night והאי.פי. של Long tall sally לפני שיצאו לעוד סיבובי הופעות ואז לצילומי הסרט. לא ברור מתי יכלו להקליט אותו לאותה קלטת דמו. ונניח שזה קרה, ושניהם כל כך אהבו את השיר, אז למה חיכו עד לRevolver כדי להקליט אותו באופן מקצועי? חברים, אני יודע מה אתם אומרים, זה חסר חשיבות. אתם צודקים כמובן, אבל אני לא יכול שלא לחשוב איזה שיר היה בקלטת ההיא שלנון כל כך אהב. בלדה של מקרטני שנכתבה ב-1964 או תחילת 1965 ולדעתו היתה טובה יותר מכל השירים שלו באותה קלטת דמו. Yesterday? ממה שאנחנו יודעים על התגובה של שאר חברי הביטלס לשיר אני מתקשה להאמין שמדובר בו. אני יודע שהשיר האהוב עליי ביותר של מקרטני באלבום Help! הוא I’ve just seen a face. אבל ההתייחסות היחידה של לנון לשיר, או לפחות היחידה שאני מכיר, היא בראיון המפורסם מ-1980 בו הוא דן בשירי הביטלס ובמי כתב מה. ההתייחסות היא קונקרטית בלבד – זה של פול. אני מודה, זה משגע אותי, אבל נאלץ להישאר עם הסקרנות. בואו נחזור לשיר שלנו. כמו ברוב שירי האהבה של התקופה ההיא, מייחסים את המילים כמקושרות אל מי שהיתה בת הזוג שלו, ג’יין אשר. מקרטני טען שההשראה למילים באה בכלל מ-Pet sounds של הביץ’ בויס, ככל הנראה מ-God only knows אותו הגדיר בעבר כשיר היפה ביותר שנכתב אי פעם. מתי? האמת שכמה פעמים. ב-1990 אמר: “לאחרונה התבקשתי על ידי תחנת רדיו יפנית לבחור את 10 השירים האהובים עליי ביותר… לא חשבתי על זה יותר מדי אבל זה ישר קפץ לי כמי שניצב בראש הרשימה. הוא מאוד עמוק. מאוד רגשי, תמיד גורם לי למחנק“. ב-2007 אמר: “God only knows הוא אחד השירים היחידים שגורם לי לדמוע כל פעם שאני שומע אותו מחדש. זה למעשה רק שיר אהבה, אבל הוא כתוב ומבוצע באופן מבריק. הוא מצביע על הגאונות של בריאן. אני למעשה ביצעתי את השיר איתו ואני חושש לומר שבמהלך הסאונד צ’ק נשברתי. זה היה פשוט יותר מדי עבורי לעמוד שם ולשיר את השיר הזה שמסחרר את ראשי ולעמוד שם לשיר אותו עם בריאן“. פול מקרטני מהביטלס מתרגש מלבצע שיר עם בריאן וילסון. אותי זה מרגש. זה הביצוע שלהם. איזו שורת פתיחה מופתית יש לשיר הזה – I may not always love you. איזו הצהרה לפתוח איתה שיר אהבה. השיר הזה הוא, לטעמי, ההפך מ-Here there and everywhere. כמובן שגם הוא שיר אהבה, ושיר אהבה נפלא, אבל יש בו את החרדה הקיומית והעמוקה של בריאן וילסון. החרדה הזו לא נמצאת בשיר של מקרטני, כי מקרטני אינו וילסון. מקרטני הוא אופטימי. בואו נדבר על המילים של השיר של מקרטני. שם השיר הוא אימרה אנגלית נפוצה שהשתמשו בה פעמים רבות במקומות רבים, אבל אולי המקום המפורסם ביותר הוא במחזה ובספר The Scarlet Pimpernel מאת הברונית אורצ’י שראה אור ב-1903. פול ככל הנראה למד אותו בבית הספר. “They seek him here, they seek him there Those Frenchies seek him everywhere Is he in heaven or is he in hell? That demned elusive Pimpernel” מצד אחד, המילים של השיר הן סנטימנטליות ורומנטיות ברמה דביקה. מצד שני, יש תחכום יפה מאוד בשיר. למילות הכותרת יש משמעות בהתפתחות המבנית של השיר. זה מתחיל בהצהרה שאינה קשורה לא מבחינת המילים ולא מבחינת המוסיקה למבנה של שאר השיר – כדי לחיות חיים טובים יותר, אני זקוק לאהובתי כאן. רק אז למעשה מתחיל השיר. הבית הראשון פותח ב-Here. כל הדברים שהאהבה מספקת לו כאן, עכשיו. הוא והיא. הבית נגמר במילת הכותרת השנייה – There. פה מתחיל להיכנס העולם החיצוני. ההתחלה היא עדיין הוא והיא, אבל קולות חיצוניים כבר נכנסים למרות שהם עדיין לא שומעים אותם. לא שומעים, אבל מודעים לקיומם ולנסיון שלהם להיכנס מהעולם החיצוני לעולמם הפנימי. זה השלב שהשיר הופך להיות בנאלי יותר. אני רוצה אותה Everywhere, סוף הכותרת מגיע. שנינו מאמינים שהאהבה לעולם לא מתה. מביט בעיניה ומקווה שאני תמיד שם. בנאלי, אבל יכול להיות שכשאתה ניצב כבר מחוץ לבועה הבטוחה שלך, אין ברירה אלא לחפש נקודות להאחז בהם. אתם יכולים לשאול את עצמכם, השיר הקיטשי הזה היה השיר שלנון כל כך אהב? שב-1980 טען שהוא אחד השירים האהובים ביותר עליו של הביטלס? כן וזה ברור כל כך. זה הלא שיר על ג’ון ויוקו. זה בדיוק מה שג’ון חיכה לו בשנות הביניים של הביטלס, לכן לא פלא שהתחבר לשיר. ההצהרה ההתחלתית היא ממש הדבר לו חיכה, כשזעק בפתיחת השיר Help! שהוא מחפש לא סתם מישהו. הוא ידע שכדי לחיות חיים טובים יותר כרגע הוא זקוק שהאהבה תתייצב לצידו ותציל אותו מעצמו. מהרגע בו פגש את יוקו, הוא חש שאין איש שיכול להכחיש שיש באהבה שלהם משהו אמיתי. מהרגע בו פגש אותה הפסיק לשמוע את מה שמדברים סביבו. מהרגע שפגש אותה רצה אותה בכל מקום. Here, There and Everywhere. בואו נעבור לאולפן ההקלטה. ג’ף אמריק, טכנאי ההקלטה המיתולוגי של הביטלס, סיפר: “הקדשנו לשיר הזה 3 ימים מלאים, ובאותה תקופה דובר על הרבה מאוד זמן“. סך הכל הוקדשו 16 וחצי שעות לסיים את השיר וזה אכן היה זמן רב להשקיע בשיר בודד בתקופה ההיא. זה היה השיר הלפני אחרון שהוקלט ל-Revolver. הם נכנסו ב-14 ביוני לאולפן 2 ובעיקר הקדישו את הזמן לעיבוד השיר. הוקלטו רק 4 טייקים של טרק הקצב הבסיסי. פול ניגן גיטרת קצב, רינגו תופים וג’ורג’ גיטרה מובילה בגשרים של השיר. הטייקים האלה היו מהירים יותר ממה שאנו מכירים כשיר הסופי. טייק 4 נחשב הטוב ביותר ואליו הוסיפו את קולות הרקע של פול, ג’ון וג’ורג’. אמריק מספר שהכל תוכנן כך שישאר טרק ייעודי לבס של מקרטני, כך שהוא יקבל את הכבוד המגיע לו וכל תו ישמע. מקרטני הזכיר שהמילים, וכנראה גם המוסיקה, הושפעו מאופן הכתיבה של Pet sounds. יכול להיות. מה שבטוח הוא שקולות הרקע הושפעו מהביץ’ בויז. מקרטני נכח במאי במסיבת השמעה של האלבום הזה וההשפעה עליו היתה גדולה מאוד. את העיבוד של הקולות עשה ג’ורג’ מרטין, שגם עמד לידם בזמן ההקלטה וניצח על הביצוע. אמריק סיפר: “המומחיות האמיתית של ג’ורג’ היתה עדיין בעבודה על ההרמוניות הקוליות, אין ספק בקשר לזה. זו החוזקה שלו, אריגת ההרמוניות הנפלאות האלו“. ג’ורג’ מרטין עצמו אמר: “ההרמוניות בשיר הזה הן מאוד פשוטות, שלשות בסיסיות שהבחורים הימהמו ומצאו קלות מאוד לביצוע. אין שם שום דבר מתוחכם במיוחד, שום ניגודיות, פשוט הרמוניות שזזות בבלוקים. פשוט מאוד לביצוע… אבל אפקטיבי ביותר“. אחרי שבע שעות עבודה שהסתיימו בשתיים בלילה הם סיימו את יום ההקלטה. יומיים לאחר מכן הם זנחו את כל מה שהוקלט והתחילו מחדש. הם השאירו את ההרמוניות, אבל החליטו שצריך להאיט את השיר. הם הקליטו 9 טייקים כשהם מנגנים באותו אופן שניגנו ב-4 הטייקים הראשונים, כלומר ג’ון ישב בצד וספר כבשים. ההבדל היחידי היה שהפעם פול שר יחד עם הנגינה. טייק 13, האחרון (הספירה המשיכה ביום זה את הספירה של היום הקודם, לכן הוקלטו טייקים 5-13), נבחר לטוב ביותר. כך נשמע טייק 7 יחד עם התוספות שהוקלטו מאוחר יותר. המיקס הזה יצא כבונוס בסינגל Real love ב-1996. התוספות היו רבות. שני סטים של הרמוניות עם נקישות אצבע לקראת הסוף, הכפלה של הגיטרה של ג’ורג’ עם תוספות גם לבתים והבס של פול. אז ניגש פול להקליט את השירה שלו מחדש. הוא סיפר: “כששרתי את זה באולפן אני זוכר שחשבתי, אני אשיר את זה כמו מריאן פייתפול, דבר שאיש לא ידע אף פעם. דברים כאלה צצים להם במחשבות, אתה חושב, אני אשיר את זה כמו שג’יימס בראון היה שר את זה, אבל ברור שבסופו של דבר זה תמיד אתה ששר את זה, אבל בראש שלך יש קצת מג’יימס בראון לסשן הזה. אם אתה לא יכול לחשוב על איך לשיר את השיר, זה תמיד רעיון טוב: דמיין שארתה פרנקלין באה ושרה את זה, ריי צ’ארלס הולך לשיר את זה. אז כאן זה היה קול קטן, השתמשתי כמעט בפלצ’טו, חיקוי המריאן פייתפול שלי“. כדי לעזור לו להגיע לקול הפייתפולי שהוא רצה, השירה הוקלטה באופן מעט איטי יותר, כך שכשתנוגן היא תהיה מעט מהירה יותר. כמה יפה נשמעה מריאן פייתפול אז. כעבור 23 שנים מריאן פייתפול תבצע את השיר שוב, אבל קול הפעמונים והתמימות מתחלפים בקול מרוסק שהפך לסימן ההיכר שלה בשנים שלאחר ההתמכרות הקשה לסמים וצרות אחרות. לשמחת כל אוהביה, זה לא הפריע לה להפוך ליוצרת חשובה אף יותר. נחזור למקרטני. עם כל כמה שאני אוהב אותו, שנות ה-80 לא הייטיבו עמו. לא כי מבחינה אומנותית הוא דעך. את רוב מה שהוציא בעשור הזה אני אוהב מאוד. אבל מהרגע שג’ון לנון נרצח החל שכתוב היסטורי שבמרכזו – לנון היה הגאון האמיתי בביטלס. מקרטני הוא האמן הסכריני שהוא סחב על גבו. אני אולי מגזים, אבל אם תקראו את הביוגרפיה החשובה ביותר על הביטלס שיצאה באותה תקופה, Shout של פיליפ נורמן, תגלו שאני לא לגמרי טועה. נראה היה שלהוציא את פול רע זה רעיון פופולרי. גם מבחינת פופולריות מוזיקלית הוא החל לדעוך, וזה מובן, הטעם השתנה. הוא החל להיכנס ללחץ ועשה הרבה שטויות. אחת מהן היא הסרט Give my regards to broad street. הרעיון הבסיסי של הסרט היה לקבל שליטה מחודשת בתודעת הקהל על שירי הביטלס שהוא כתב. הוא ביצע אותם שוב, בניצוחו של ג’ורג’ מרטין, והביצועים האלה שולבו בסרט אותו גם כתב. מקרטני הוא אחד האנשים הכי מוכשרים שאי פעם נולדו. כתיבת תסריט הוא לא אחד הכשרונות שלו. את כל זה אני מספר כי בביצוע של השיר עליו אנו מדברים ניתן לראות את הנסיון לקחת בחזרה את הקרדיט אליו. איך עושים את זה? לוקחים את הפתיחה שכל כך הרבה אנשים מכירים בעל פה ומשנים שורה. שורה אחת – במקום To lead a better life I need my love to be here שרים – I need a love of my own. זה אולי נשמע שולי, אבל הוא לא צריך שהאהבה שלו תהיה פה, הוא צריך אהבה משלו. יש פה עניין של בעלות. אני לא חושב שזו היתה החלטה מקרית. לסיום עוד משהו קטן ומעניין – מילות השיר נכתבו על ידי מקרטני בצידו השני של דף עליו הופיעה רשימה מודפסת ובה פרטים הקשורים להופעות והוצאות של הביטלס עד אוגוסט 1966. רשימה זו נערכה על ידי בריאן אפשטיין כדי להישלח למועדון המעריצים של הביטלס, כדי שאלה ישתפו אותה עם מעריצי הלהקה. אתם יכולים לראות פה את כל ההופעות שתוכננו לביטלס עד אוגוסט 1966, פרטים על אלבום חדש שהקליטו לו כבר שירים, על הסינגל Paperback writer/Rain, את ההצהרה כי קשה להאמין שיתחילו לעבוד על סרט שלישי לפני שיחזרו מאמריקה, ועל כך שבריאן אישר שהביטלס יצאו בוודאות למסע הופעות באנגליה לקראת סוף השנה, אבל תאריכים עדיין לא קיימים ולכן לא מפורסמים. תאריכים אלה גם לא יפורסמו מאוחר יותר, שכן הופעתם של הביטלס בסוף אוגוסט בסאן פרנסיסקו תהיה ההופעה האחרונה שלהם לפני קהל משלם. מילות השיר עמוד שמפרט את מה שהביטלס אמורים לעשות בשנת 1966. על הצד השני שלו כתב מקרטני את המילים בכתב יד. #גורגמרטין #גףאמריק #רינגוסטאר #גוןלנון #Herethereandeverywhere #גורגהריסון #פולמקרטני #Givemyregardstobroadstreet #יוקואונו #מריאןפייתפול #Godonlyknows #בריאןוילסון

דמיינו את הסצינה הבאה – אתם מעריצי ביטלס הדוקים. אלי המוסיקה שלכם הוציאו סינגל חדש ואתם רצים אל החנות על מנת לרכוש אותו. אתם חוזרים הביתה, לא טורחים לענות למי שמדבר אליכם מהסלון, נכנסים במהירות לחדר וסוגרים את הדלת, מתיישבים ליד הפטיפון, מניחים עליו את הסינגל, את המחט על הסינגל, מגבירים ו- זעקה לעזרה ממלאת את חלל החדר שלכם. לנון, כפי שאתם כבר יודעים מפוסטים קודמים שלנו, אהב לכנות רבים משיריו בכינויים אוהבים כגון: “זבל”, אשפה” וכו’. Help! היה אחד השירים היחידים שתמיד אהב. ב-1970 אמר: “השירים האמיתיים היחידים שאי פעם כתבתי היו Help! ו-Strawberry Fields. הם היו אלה שכתבתי מתוך התנסות ולא מתוך נסיון לדמיין את עצמי בסיטואציה ואז לכתוב סיפור נחמד על זה, דבר שתמיד הרגיש לי מזויף. המילים טובות עכשיו כפי שהיו גם אז. הידיעה שהייתי אז כל כך מחובר לעצמי גורמת לי להרגיש ביטחון… זה היה ללא אסיד, ללא כלום (טוב, עם גראס).” איך שיר שנכתב כשיר מוזמן כדי לשמש שיר הנושא לסרטם השני של הביטלס יכול היה להיות כל כך אישי? הסיבה כנראה נעוצה בעובדה שלנון התחיל לעבוד על השיר עוד בטרם העבודה על הסרט החלה. ב-1965 סיפר: “כתבנו אותו אצלי בבית. היה לי חלק משיר, ששרתי בזמן שכתבנו, שנקרא משהו בסגנון Keep your hands off my babe. בכל מקרה, השיר הסתובב אצלי כבר זמן רב וכשפול הגיע, החלטנו לעבד אותו. כתבנו את Help! אחרי שנאמר לנו מה יהיה שם הסרט. לא כתבנו אף פעם כדי להתאים שיר לסיפור העלילה, אבל נראה שהוא התאים באופן טוב.” הביטלס ולסטר על הסט ריצ’רד לסטר, במאי הסרט, והתסריטאים רצו לקרוא לסרט Help. הבעיה היתה שהיה כבר סרט בשם זה. הם חשבו על שמות נוספים כשעורך הדין צלצל לשאול את לסטר אם יש להם בכותרת סימן כלשהו כמו סימן שאלה או סימן קריאה. לסטר ענה שאין בעיה להוסיף אם יש בכך צורך. כיון שלסרט השני לא היו סימנים בשמו, לא היתה בעיה להשתמש בשם עם התוספת. כך בעצם נולד השם Help!. סיפור שולי, אבל לסימן הקריאה הזה יש חשיבות מאוד גדולה, כי בעזרתו הקריאה לעזרה הופכת לצעקה נואשת. ואכן השיר מתחיל בזעקה. Help שרים חברי הביטלס שלצידו ואז לנון בקול שבור מבקש I need somebody. הוא חוזר ומדגיש שלא מדובר בסתם מישהו. הוא מביט לחברי הלהקה שלצידו ומדגיש שגם להם יהיה ברור – אתם יודעים שאני צריך מישהו. אלה לא רק המילים, זו גם המוסיקה. ראשית – השיר מתחיל בכניסה פתאומית של הקריאה לעזרה. בנוסף – בעוד שקריאות ה”הצילו” עולות, כאילו הופכות נואשות יותר, כך הגיטרה של ג’ורג’, שאולי מייצגת את הלהקה ואולי מייצגת את העולם, לא מאפשרת להאחז בה, שכן היא יורדת ויורדת. אכן ברור שהוא זקוק למישהו באופן נואש. וכמובן יש את האופן בו ג’ון שר. אי אפשר שלא להאמין לו. ב-1970 הוא אמר: “אני זוכר שהייתי מאוד אמוציונאלי בזמן ששרתי את המילים. לא משנה מה אני שר, אני תמיד מתכוון לזה. אני לא עושה סתם. גם אם אני שר ‘ awop-bop-alooma-awop-bam-boom’ אני באמת מתכוון לזה. ובנוסף יש את המוסיקה האמוציונלית שמלווה את השירה.” המישהו הזה אליו הוא מייחל יגיע בצורת מישהי כעבור מספר שנים, אבל עד להגעתה לנון ירגיש שיש בתוכו בור גדול. כשהיא כבר תגיע, הצורך שלו יהיה כל כך גדול שהיא תהווה עבורו את כל מה שתמיד חיפש, בעוד שכל שאר הדברים יהפכו למשניים עד חסרי חשיבות. אבל נחזור להווה – 1965. כמו בפעמים נוספות אנו צופים בצמד כשהם רבים על קרדיטים. בניגוד לסיפור שסיפר ב-65, בשנת 1980 טען לנון שהוא כתב את השיר לחלוטין בעצמו. “Help!, אותו כתבתי – באם! באם! ממש ככה – וקיבלתי את הסינגל”. לעומתו פול סיפר: “ג’ון הלך הביתה וחשב על השיר וכתב את הבסיס. אחר כך היה לנו סשן של כתיבה. ישבנו בבית שלו וכתבנו, אז זה כבר אומר שלא היה לו את כל השיר. אני חושב שהקרדיט הוא בעיקר לג’ון על ההשראה המקורית, הייתי אומר 70-30. התרומה העיקרית שלי היא המלודיה הנגדית לג’ון. אם אתה מנתח את השירים שלנו, אלו של ג’ון הם בדרך כלל מתבססים על תו אחד בעוד ששלי הם בדרך כלל הרבה יותר מלודיים. אני אוהב להתנסות עם המלודיות. אני אוהב את מה שג’ון עשה גם כן, אבל השירים שלו בנויים יותר על קצב.” הביטלס ומורין קליב ג’ון כן זכר השפעה אחרת על הכתיבה של השיר: “אני זוכר שמורין קליב, (שהיתה עיתונאית)… אמרה לי ‘למה אתה אף פעם לא כותב שיר עם יותר מהברה אחת במילים?’ אף פעם לא חשבתי על זה לפני כן, אז אחרי זה הכנסתי כמה מילים עם שלוש הברות פנימה, אבל היא לא התלהבה מהשיר כשניגנתי לה אותו. הייתי חסר ביטחון אז, ודברים כאלה קרו לא פעם”. סשן הכתיבה המשותף של לנון ומקרטני התרחש ב-11 באפריל 1965. פול זוכר שבעוד שהוא וג’ון כתבו למעלה, סינתיה ומורין קליב היו בסלון. “ברגע שסיימנו את סשן הכתיבה שלנו לא נותר לעשות יותר דבר למעט להתחיל לנגן אותו. זו הסיבה שבכלל הייתי שם, כדי לעזור להשלים אותו. אם ג’ון היה נשאר לעבוד עליו לבדו יכלו לקחת לו שבועות עד שהיה משלים אותו, אבל ביקור אחד שלי וצללנו פנימה והשלמנו אותו. אז ירדנו למטה וניגנו את ההקדמה, שעברה לבית, שעברה לבית השני. הכל כבר היה מושלם, הכל היה שם, הבתים האחרונים והסוף. ‘נחמד מאוד’, הן אמרו. ‘אהבנו את זה'”. במלחמת הגרסאות הזו אין לנו דרך לדעת מה באמת קרה. בכל מקרה, אני חושב שגם פול יסכים שהמילים היו של לנון. התקופה היתה טראומטית מאוד ללנון. הוא החל להרגיש שבתוך כל עניין הביטלס שגדל למימדים מפלצתיים, הוא מאבד את האחיזה במי שהיה פעם, בבחור הצעיר שלפני היותו ביטל נקרא בפשטות ג’ון לנון. “אני מתכוון לזה. זה אמיתי! זה פשוט אני שר הצילו! והתכוונתי לזה… כש-Help! יצא אני זעקתי לעזרה. רוב האנשים חושבים שזה פשוט שיר רוקנרול מהיר. אני לא הבנתי את זה בזמן אמת, פשוט כתבתי את זה כי הייתי צריך לכתוב את השיר לסרט. אבל מאוחר יותר, הבנתי שבאמת זעקתי לעזרה. זו היתה תקופת אלביס השמן שלי. אתם רואים בסרט, הוא – אני – מאוד שמן, מאוד חסר ביטחון והוא לגמרי איבד את עצמו. ואני שר על התקופה שהייתי צעיר בהרבה וכל השאר, מביט אחורה על כמה פשוט היה הכל.” ג’ון חוזר אל העבר, אל הילדות שהיתה חופשיה מדאגות, בה הוא לא היה זקוק לעזרתו של אף אחד באף צורה שהיא. זו התחלת החזרה אל הילדות כסמל לניגוד בין הפשטות של התקופה ההיא לתוהו ובוהו שבחייו הנוכחיים. זה יחזור באופנים שונים בעתיד, בין אם באופן נוסטלגי בהסתכלות רומנטית כמו ב-In my life או בנסיון לחזור למקום האחרון אותו הוא זוכר במקום מפלט נפשי כמו בשדות תות לנצח. זה לא ג’ון הציני. זה ג’ון החשוף שמבין שהמגננות בהן השתמש עד עתה לא יכולות להגן עליו עוד. עכשיו החיים שלו השתנו באופנים רבים והוא מבין שהוא זקוק לבחורה שאיתו כפי שלא היה זקוק לה מעולם. אם בעבר הוא היה זקוק לה כדי שתמלא את בקשתו Please Please me, היום הוא מתחנן Please, please help me. בתקופה הזו, בה שירי הביטלס התעסקו עדיין רובם באהבה ומערכות יחסים, גם כאן, כשהוא כל כך חשוף, הוא אינו מצליח עדיין להשתחרר מהתבנית. באלבום הבא זה כבר ישתנה. יומיים לאחר סשן הכתיבה המדובר, ב-13 באפריל, נכנסים הביטלס לאולפני EMI באבי רואד בשעות הערב לסשן בן 4 שעות על מנת להקליט את השיר. כפי שמקרטני ציין, העיבוד היה כבר גמור בראשם של לנון ומקרטני כשסיימו לכתוב אותו. עכשיו נשאר להשמיע אותו לשני חברי הביטלס הנותרים. על אף שציפו שהעניינים יתחילו באופן מהיר וחלק, הסשן מתחיל בחריקה מסויימת. הטייק הראשון מסתיים עוד לפני שהחל כייון שמיתר נקרע. הביטלס נתקלים בקשיים שלא ציפו להם. זה מתחיל עם ג’ון, שמנגן על הגיטרה האקוסטית, ומתקשה עם מעברי האקורדים. אחר כך ג’ורג’, שמנגן על החשמלית, מתקשה גם כן ומחליט שחלק מנגינת הגיטרה שלו תהיה מוקלטת מאוחר יותר כתוספת. אבל אל דאגה, אחרי כמה נסיונות כושלים, הם עולים על דרך המלך. טייק 7 אמנם נקטע לקראות סופו אבל תשמעו כמה טוב הם נשמעים. בסופו של דבר טייק 9 נבחר לטרק הבסיס. בסשן הזה ג’ורג’ מרטין והצוות שלו עושים משהו חדש בהקלטות הביטלס, שיהפוך באופן מיידי לעניין שבשגרה. הביטלס הקליטו בשלב הזה במכונת הקלטה בת 4 ערוצים, דבר שהגביל אותם מאוד. מה שג’ורג’ והצוות שלו עשו היה להעביר כמה ערוצים נפרדים לטרק 1 וכך לפנות ערוצים להקלטה נוספת. הבעיה בשיטה הזו היא שאיכות ההקלטה יורדת. התועלת – אפשרות להוסיף עוד הרבה טרקים. מרטין לקח את טרק 9, את ערוצי הבס והתופים איחד לטרק מס. 1. הגיטרות אוחדו לטרק מס. 2. אחר כך הקליט את השירה של לנון והכפיל אותה, את קולות הרקע של מקרטני והריסון וטמבורין עליו ניגן רינגו. אלה מוקססו ביחד לטרק 3. טרק 4 נשאר עבור תוספת הגיטרה של ג’ורג’. וזהו. השיר היה מוכן ומזומן לכבוש את העולם בסערה, והוא אכן עשה זאת, כשהגיע לראש המצעדים משני צידי האוקינוס. אבל ההצלחה כבר לא היוותה את אותה הנאה עבור לנון. מי שטען רק שנתיים קודם לכן בראיון כי מה שמעניין אותו זה כסף והצלחה, מי שהסכים ללבוש את החליפות שבריאן אפשטיין הלביש אותו בהן, מי שהיה מוכן להתגמש על דברים רבים כדי להצליח, אמר עכשיו דברים אחרים: “הסינגל Help! מכר הרבה יותר מהשניים שקדמו לו, I feel fine ו-Ticket to ride. אבל היו עדיין הרבה מעריצים שלא אהבו את ‘הצילו!’. הם אמרו ‘אה, הביטלס עוזבים אותנו. זה לא טוב כמו ש-A hard day’s night היה. אז אתה לא יכול לנצח. זה בלתי אפשרי לנסות לספק את כולם – אם תנסה לעשות את זה תגמור במרכז מבלי שאף אחד יאהב אותך. אתה פשוט חייב לקבל את ההחלטה על מהו לדעתך הטוב ביותר שלך ואז לעשות את זה. אנשים חושבים עלינו כעל מכונות. הם משלמים 6s8d לאלבום ואנחנו צריכים לעשות את מה שהם דורשים – כמו בובה מכנית הקופצת מקופסה. אני לא אוהב את החלק הזה כל כך. ישנם אנשים שקולטים את כל החלק הזה באופן שגוי. אנחנו מייצרים משהו, משהו נפלא כל פעם. הציבור צריך להחליט אם הוא אוהב את זה או לא. זה מרגיז כשאנשים אומרים ‘אבל אנחנו עשינו אתכם, חזירים כפויי טובה שכמוכם’. אני יודע שזה נכון, באופן מסויים, אבל יש גבול לעד כמה אנחנו מחוייבים לחיות לפי הציפיות שלהם, כאילו שזו חובה.” האלבום Help! יצא באנגליה שבועיים אחרי יציאת הסינגל, ב-6 באוגוסט 1965. בארה”ב יצא האלבום בגרסת פסקול לסרט (כפי שקרה גם עם “לילה של יום מפרך”) שכללה את הצד הראשון של האלבום האנגלי (שכלל את השירים שהופיעו בסרט) וקטעים אינסטרומנטליים מהסרט. האלבום האמריקאי נפתח בהקדמה שהיתה פרודיה קומית על סרטי ג’יימס בונד ורק משם גלש לשיר הנושא. זה נחמד כגימיק, אבל מפחית מהעוצמה של פתיחת השיר. #help #גוןלנון #פולמקרטני

שבוע חדש ונפלא לכולם. פרק חדש ונוצץ עלה לפודקאסט שלנו “ביטלמניקס מדברים ביטלס” ואתם כמובן מוזמנים להאזין לו. בפרק החדש שהוא הפרק השישי בסדרה שלנו על שנת 1969 של הביטלס, אפשר לומר שאנחנו גוזרים את הסרט רשמית לתחילת הפירוק של הביטלס. בפרק החדש נמשיך כמובן את פרויקט גט בק שתאמינו או לא עוד ממש כמה פרקים יסתיים לו, אבל ברקע אלן קליין או ‘מלך השדים’, כמו שכינה אותו דרק טיילור, חורש מזימות. בפרק נשמע את הביטלס בוראים יצירות מופת כמעט ‘יש – מאין’. הם בוראים את Get Back מחדש יחד עם בילי פרסטון, וביום בו בילי מבושש להגיע, הם בוראים את Two of Us שהופך מקישקוש חשמלי חסר תצורה ליצירת מופת אקוסטית. העניין הנהדר והנפלא הוא שכל תהליך העבודה על השירים הללו מתועד לפרוטרוט ונותן הצצה נדירה לתהליך העבודה של הביטלס ואתם מוזמנים להציץ איתנו. לצד האור הגדול, מגיח גם חושך צלמוות. האיש שרוצה את הביטלס כבר שנים, מזהה את התקופה העדינה בה הם נמצאים, ולאחר שהוא מבין מראיון שנתן לנון, שחברת אפל נמצאת בצרות כלכליות, הוא מצליח לאתר את הפרצה ולחדור פנימה. פרק של אור וחושך, לבן ושחור, או “תחילתו של עידן הדי-קליין”. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל דרכים רובן מצויינות ב‘פוד לינק’ שלנו https://bit.ly/2SQoAGo, אבל למרות זאת הנה כמה פלטפורמות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje כמו כן תוכלו להאזין באפליקציות השונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’ וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם תוכלו לדרג אותנו ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa נשמח לקרוא את חוויותיכם מהפרק החדש, האם אתם חושבים שאלן קליין הוא הסיבה העיקרית לפירוק הביטלס? האזנה נעימה.

בוקר ושבוע מצויינים ! אנחנו יותר מגאים להציג את פרק הפודקאסט החדש שלנו במסגרת “ביטלמניקס מדברים ביטלס”. הפרק שהתפרסם זה עתה, הוא החמישי במספר בסדרה שלנו על “1969 של הביטלס”. בפרק הזה נלווה את הביטלס בתחילת העבודה שלהם באולפני אפל החדשים, לאחר חוויית טוויקנהאם הקשה שעברו. במשך יומיים הם משנים את אופי הפרויקט ועוברים להקליט אלבום חדש מאז האלבום הלבן, שזה מרגש לכל הדיעות. הפרק החדש נקרא “ואז הם היו חמישה”, בפרפרזה על האלבום של להקת ג’נסיס המופלאה שהלכה והתכווצה עם השנים. בפרק הנוכחי, הביטלס לא רק שלא מתכווצים, הם אפילו מתרחבים כשבילי פרסטון, האורח שלנו לפרק הזה, מצטרף ללהקה למשך שאר ימי פרויקט ‘גט בק’. במקרה או בצורה מיסטית כלשהי, צויין אתמול יום פטירתו של פרסטון ב 2006, בגיל 59. איך הביטלס מסתגלים לאופי העבודה השונה? מה מתפרסם על הביטלס בתקשורת שמוציא אותם מדעתם? כיצד מגיע בילי להצטרף להקה בפרויקט? מתי עולה שמו של סטיוארט סטטקליף, הבסיסט הראשון של הביטלס? איך מייקל לינדזי הוג האומלל מעוניין לסיים את הסרט שהוא עושה והאם הביטלס משתפים פעולה? עם מי קבעו ג’ון ויוקו להפגש, פגישה גורלית שתכריע את גורל הביטלס? כל התשובות ועוד המון נושאים וקטעים מתוך הקלטות האודיו הרבות של הפרויקט בפרק מעט ארוך אבל מתגמל מאוד. לפרק החדש תוכלו להאזין כמובן בכל פלטפורמות הפודקאסטים הנפוצות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://www.deezer.com/us/show/1318802 ובאפליקציות השונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’. כמו כן גם באתר פודקאסטים שם תוכלו גם לדרג אותנו ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa האתר ‘פוד לינק’ מרכז את רוב הפלטפורמות והאתרים בהם ניתן להאזין לפודקאסט שלנו: https://bit.ly/2SQoAGo ספרו לנו את חוויותיכם מהפרק. האזנה נעימה.

שבוע טוב ומצויין. כמו שאמרו רבותינו, אם לא פתחת את השבוע עם פרק חדש של הפודקאסט “ביטלמניקס מדברים ביטלס”, כאילו לא יצאת מידי חובה. שאנחנו לא נצא מידי חובה? פרק חדש עלה בזה הרגע לשרתי העולם והוא מהווה את החלק הרביעי והאחרון במיני הסדרה שרקחנו על האחד היחיד והמיוחד – ג’ורג’ מרטין. מה בפרק? בחלק הקודם הפגשנו בין בריאן אפשטיין לג’ורג’ מרטין, מפגש גורלי בכל קנה מידה ששינה את עולם המוסיקה ללא הכר. ג’ורג’ מרטין שלא ממש התרשם, אולץ להחתים את הביטלס על חוזה הקלטות סטנדרטי לגמרי ל 3 סינגלים. סשן ההקלטות הראשון נקבע ל 6 ביוני 1962 וזו נקודת הפתיחה של הפרק החדש. בפרק החדש שנקרא “המקום הראשון, הראשון”, נלווה את ג’ורג’ והביטלס במהלך 1962 ונראה איך מחוסר אכפתיות טוטאלי, נוצר סיפור אהבה בין ארבעת הפרחחים מליברפול לבין הלונדוני המהוגן והרציני. נעבור בין סשן הקלטה אחד למשנהו ונראה את השינוי עד לסינרגיה מושלמת שתביא להצלחה הכבירה של הביטלס. לפרק החדש תוכלו להאזין כמובן בכל פלטפורמות הפודקאסטים הנפוצות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S ובאפליקציות השונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’. כמו כן גם באתר פודקאסטים שם תוכלו גם לדרג אותנו ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa האתר ‘פוד לינק’ מרכז את רוב הפלטפורמות והאתרים בהם ניתן להאזין לפודקאסט שלנו: https://bit.ly/2SQoAGo האזנה נעימה. מה חשבתם על מיני הסדרה שלנו? האם דעתכם על ג’ורג’ מרטין השתנתה בעקבותיה? נשמח מאוד לקרוא את תגובותיכם על הפרק, על הסדרה ובכלל.

אנחנו גאים להציג את הפרק החדש במיני סדרת הפודקאסט שלנו “ביטלמניקס מדברים ביטלס” על האחד והיחיד – סר ג’ורג’ מרטין. את החלק השלישי של מיני סדרה, פיצלנו ל 2 פרקים מפאת אורכו. היום, בפרק 3 במיני הסדרה נדון בנושאים הבאים: במה עוסק ג’ורג’ מרטין בתחילת שנות ה-60. כיצד נכנס בריאן אפשטיין לחייו. הטלטלה שעובר ג’ורג’ בחייו האישים. הסיבה שלאחר דחיות, משתכנעים בחברת EMI שהביטלס המוזרים זכאים לחוזה הקלטות. בפרק הבא שיתפרסם בעוד כשבועיים, נעסוק בסשנים הראשונים של הביטלס בפארלופון ונראה איך הביטלס מצליחים להשפיע ולכבוש גם את מנהל פארלופון וגם את מצעד הסינגלים. לפרק החדש תוכלו להאזין כמובן בכל פלטפורמות הפודקאסטים הנפוצות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S ובאפליקציות השונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’. כמו כן גם באתר פודקאסטים שם תוכלו גם לדרג אותנו ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa האתר ‘פוד לינק’ מרכז את רוב הפלטפורמות והאתרים בהם ניתן להאזין לפודקאסט שלנו: https://bit.ly/2SQoAGo האזנה נעימה וכרגיל, נשמח לשמוע את הפידבקים שלכם על הפרק.

בוקר טוב ויום נפלא. הוא נפלא בעיקר כי אתם כאן איתנו ועוד מפני שפרק פודקאסט חדש שלנו בליין “ביטלמניקס בבידוד” מחכה לכם בכל פלטפורמות הפודקאסט הקרובות לביתכם. לפרק החדש קראנו “גשם, רד כבר גשם”, שם שמתקשר לשיר הנפלא של מאיר בנאי האדיר שלדעתי עוסק באותו מצב נפשי שלנון עסק בו בשיר הממש נפלא של הביטלס Rain. השיר של הביטלס נפלא מכל כך הרבה סיבות שגרמו לפרק להתארך ב 10 דקות כדי שנשפוך את כל הסופרלטיבים שלנו עליו. מה בפרק? נדבר על הכתיבה המקורית של ג’ון ונבדוק את הקשר המיוחד בין כל יצירות המופת שלו מאותה התקופה, נבקר באולפן כדי להבין את תצורת העבודה המיוחדת על השיר ובעיקר נעשה כיף גדול. לפרק החדש תוכלו להאזין ב: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S ובאפליקציות השונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’. כמו כן גם באתר פודקאסטים שם תוכלו גם לדרג אותנו ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa האתר ‘פוד לינק’ מרכז את רוב הפלטפורמות והאתרים בהם ניתן להאזין לפודקאסט שלנו: https://bit.ly/2SQoAGo האזנה נעימה וכרגיל, נשמח לשמוע את הפידבקים שלכם על הפרק, נשמח גם אם תשתפו את הפרק כדי שיגיע לעוד ועוד חובבי ביטלס מבודדים.

בוקר טוב ומבורך חברים טובים. פרק הבידוד החדש שלנו כבר באוויר. נזכיר שלרגל המצב ועידוד מצב הרוח, החלטנו להקליט פרקים קצרים יחסית בליין פודקאסט שנקרא “ביטלמניקס בבידוד” שהוא חלק מהפודקאסט שלנו “ביטלמניקס מדברים ביטלס”. היום בפרק הבידוד השלישי שנקרא ‘הפרצוף האמיץ שלי’ נדבר על שיר נהדר של פול מקרטני מהצד השני של האלבום Help. אל תחששו, לא מדובר ב Yesterday שהוא נהדר בפני עצמו, אלא בשיר הסוחף והנהדר I’ve Just Seen a Face. מה בפרק? נחזור לסלון משפחתם של המקרטנים ולדודה ג’ין שלו, נראה מה עשה ג’ורג’ מרטין עם השיר (ועוד שירים של הביטלס) כשהוא הקליט אלבום מתוזמר משלו מיצירות הביטלס ובהופעות אורח יגיעו רינגו, פינק פלויד ווינגז. לפרק החדש תוכלו להאזין בכל פלטפורמות ההאזנה לפודקאסטים הנפוצות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S ובאפליקציות השונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’. כמו כן גם באתר פודקאסטים שם תוכלו גם לדרג אותנו ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa האתר ‘פוד לינק’ מרכז את רוב הפלטפורמות והאתרים בהם ניתן להאזין לפודקאסט שלנו: https://bit.ly/2SQoAGo האזנה נעימה וכרגיל, נשמח לשמוע את הפידבקים שלכם על הפרק.

בוקר טוב, פרק חדש בליין “ביטלמניקס בבידוד” עלה זה עתה לפודקאסט שלנו “ביטלמניקס מדברים ביטלס”. הפרק החדש נקרא “רומן נורבגי” וכמו שאתם מנחשים הוא עוסק בשיר הנפלא Norwegian Wood מתוך האלבום פורץ הדרך Rubber Soul. בטח תשאלו מה יש לחדש עוד על השיר הסיפורי הזה של לנון (בעיקר) ? אנחנו נאמר, המון. בפרק נדון על מקור כותרתו של השיר, על אופן כתיבתו יוצא הדופן ועל הסיפורים והרכילויות שמאחורי נושא השיר שלנון הודה והתוודה שכתב אותו על אחד הרומנים שניהל באותה תקופה. נדבר גם על המהפכנות שבשילוב הסיטאר וכיצד הביטלס קיבלו את הבכורה על שיר פופ ראשון שיצא שמכיל בו סיטאר אבל להקה אחת כמעט השיגה אותם בדרך לתואר הנכסף וכמובן נשלב קטעי מוסיקה נהדרים תוך כדי. לפרק החדש תוכלו להאזין בכל פלטפורמות ההאזנה לפודקאסטים הנפוצות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S ובאפליקציות השונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’. כמו כן גם באתר פודקאסטים שם תוכלו גם לדרג אותנו ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa האתר ‘פוד לינק’ מרכז את רוב הפלטפורמות והאתרים בהם ניתן להאזין לפודקאסט שלנו: https://bit.ly/2SQoAGo האזנה נעימה וכרגיל, נשמח לשמוע את הפידבקים שלכם על הפרק.

בוקר טוב לכולכם. אנחנו משיקים ממש עכשיו את “ביטלמניקס בבידוד” – ליין של פודקאסטים קצרים שניצור בימים הקרובים עבורכם כדי להעביר את הימים הלא פשוטים שנכפו עלינו, אבל חשובים לאין ערוך כדי שנעבור את התקופה הזו בריאים. היום בפרק הראשון בליין ה”בידוד” – “הופעת האימים של הביטלס ב 11 בספטמבר 1964 בג’קסונוויל”. לא רק התאריך נראה בעייתי, אלא כמעט הכל משתבש ביום הזה עבור הביטלס. חיכוכים בדרך לסגירת ההופעה באצטדיון בג’קסונוויל סביב נושא הפרדת הקהל בגלל צבע עור, הוריקן בשם “דורה” שמכה באיזור ומשבש להם את התכניות, צלמים פיראטים שרודפים אחרי הביטלס ועוד מרעין בישין. לפרק תוכלו להאזין בכל פלטפורמות הפודקאסטים הזמינות, כמו: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S ובאפליקציות השונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’. כמו כן גם באתר פודקאסטים שם תוכלו גם לדרג אותנו ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa האתר ‘פוד לינק’ מרכז את רוב הפלטפורמות והאתרים בהם ניתן להאזין לפודקאסט שלנו: https://bit.ly/2SQoAGo האזנה נעימה וכרגיל, נשמח לשמוע את הפידבקים שלכם על הפרק.

שלום וחג שמח. איזה חג? ובכן פרק חדש של סדרת הפודקאסט שלנו “ביטלמניקס מדברים ביטלס” עלה הרגע לשרתי העולם כולו. הפרק החדש, 16 במספר, מהווה את החלק השני על האחד והיחיד – סר ג’ורג’ מרטין. כאמור זוהי מיני סדרה שבה אנחנו מדברים על התפתחותו של ג’ורג’ מרטין מילדותו ועד לפגישות הראשונות עם הביטלס. שם גם נראה לבסוף כיצד החיל מרטין את מה שלמד לאורך השנים, על חבורת הצעירים מליברפול. בפרק החדש, ג’ורג’ נכנס בשערי התעשייה המוסיקלית כשהוא דורך באולפני EMI ב 1950 ובאיטיות אך בנחישות עושה את דרכו אל היעד הנכסף. הוא מתחיל כעוזרו של מנהל הלייבל פארלופון ומחליפו מספר שנים לאחר מכן. זה לא שהדברים הולכים לג’ורג’ שלנו בצורה חלקה. הוא נכשל, חוטף ממנהלים ואמנים כאחד, אבל הוא לא ישבר. בתפקידו כמוביל הלייבל פארלופון הוא מנסה לעשות הכל על מנת להעלות את קרנו של הלייבל בעיניי מנהלי EMI ולמעשה להשאירו בחיים. בדרך הוא מבקר בין היתר במחוזות הקלאסי, הג’אז והקומדיה, ומחפש אחר הרכב או אמן פופלארי שיסחוף את פארלופון לצמרת. הדרך היא קשה ומפותלת וג’ורג’ נופל וקם בראש מורם. האם הוא יצליח במשימתו למצוא את הסנסצייה שתקח אותו אל התהילה? האזינו לחלק השני במיני הסדרה על ג’ורג’ מרטין. תוכלו להאזין כמובן בכל פלטפורמות הפודקאסטים הנפוצות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S ובאפליקציות השונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’. כמו כן גם באתר פודקאסטים שם תוכלו גם לדרג אותנו ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa האתר ‘פוד לינק’ מרכז את רוב הפלטפורמות והאתרים בהם ניתן להאזין לפודקאסט שלנו: https://bit.ly/2SQoAGo האזנה נעימה וכרגיל, נשמח לשמוע את הפידבקים שלכם על הפרק.

אנחנו נרגשים וגאים להציג את הפרק החדש בסדרת הפודקאסט שלנו – “ביטלמניקס מדברים ביטלס” – היום פרק מס’ 15 והוא יעסוק כל כולו באחד והיחיד – המאסטרו ג’ורג’ מרטין. מכיוון שלעסוק בג’ורג’ מרטין ולא לתהות ולדבר על מהיכן צמח הכשרון החד פעמי הזה יהיה לא ממש רציני ולכן, הפרק החדש של היום יהיה החלק הראשון מתוך שלושה שיעסקו במרטין. ב 3 חלקים נדבר על התפתחותו של ג’ורג’ מרטין מילדותו ועד כולל הפגישות הראשונות עם הביטלס. שם גם נראה כיצד החיל מרטין את מה שלמד על חבורת הצעירים מליברפול. לחלק הראשון קראנו “סימפוניה שמיימית” ולא בכדי – העניין במוסיקה ובאווירדינמיקה השתלב בחייו של מרטין והוביל אותו למקומות שונים. בפרק הזה נעסוק בחייו של ג’ורג’ מרטין, דרך ילדותו במשפחה שנאלצה לחיות בתנאים לא פשוטים בבריטניה של שנות ה 30, דרך לימודיו בבתי ספר שונים, שרותו בצבא בזמן מלחמת העולם השנייה, לימודי המוסיקה ועד לרגע בו הוא מתדפק על שערי חברת פארלופון. מה בתכנית המוסיקלית בפרק הזה? קצת קלאסי, ג’אז, בוגי ווגי ואופרה. מבטיחים שיהיה מרתק. בחלק הבא נדבר על מעלליו של מרטין בחברת פארלופון עוד לפני שפגש את הביטלס ובחלק השלישי נדבר על איך הביטלס הגיעו אליו ואיך נראים ונשמעים הסשנים הראשונים שלהם יחד. לפרק החדש תוכלו להאזין בפלטפורמות הפודקאסטים השונות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S באפליקציות השונות כמו 'פודקאסט אדיקט' ו 'פודבין' וכמובן באתר פודקאסטים שם גם תוכלו לדרג אותנו ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa האזנה נעימה וכרגיל, נשמח לשמוע את הפידבקים שלכם על הפרק.