הקטע הביטלסי שעליו אדבר היום הוא דוגמא מעולה לחן המיוחד הזה שיש בכתיבה של מקרטני. מצד אחד מין קריצה שובבה למשהו שיכול להתפרש כנגיעה בתחום אפור שהעיסוק בו עלול לעורר כעס של ההורים על הרס התמימות של ילדיהם הרכים, אבל מהצד השני היכולת לרכך ולעטוף הכל במין אווירה רומנטית שכאילו יצאה מהאגדות יחד עם מעט ערך מוסף מוסיקלי שגורם לך כמאזין להרגיש שלא בזבזת את זמנך לריק. “זה הניסיון שלי לכתוב במוד בלוזי. הרעיון מאחוריו היה שכל החפצים החומריים הם מעולים, אבל הם לא יקנו לי את מה שאני באמת רוצה. זה היה שיר קליט מאוד”. משחק הכוונות המתחכם הזה של מקרטני ב Can’t Buy Me Love שהגדולה האמתית שלו לדעתי היא השארת הכל פתוח לפרשנות, יכול מאוד להיות שהושם פנימה בצורה פחות מתחכמת ממה שאני מנסה להדביק לו. למרות שאם קוראים היטב את המילים, רואים את ההפרדה הברורה הזו שעשה מקרטני בין אהבה חמימה לבין קרירות אפלטוניות כשהוא לא פונה לאהובה אלא יותר למכרה. עדיין, המושג של ‘קניית אהבה’ נשמע מאוד לא אופייני למקרטני וזאת בניגוד ללנון שמשחקי המילים והרעיונות המילוליים גם אם בגסות, נבעו ממנו ביתר קלות. לכן המחשבה הראשונה על שיתוף פעולה פורה היא זו שעלתה לי בראש כשחשבתי על השיר לעומק. על מנת לשלב בשיר אחד רמיזה לקניית אהבה בכסף שיכול להתפרש כקריצה למקצוע העתיק בעולם, יחד עם תמימות רעיונית כמו ‘לי בכלל לא אכפת מכסף, כי ככה לא מוצאים אהבה אמתית כמו באגדות’ או מין אנטיתזה שמנוגדת לכל מה שנאמר בקאבר המוצלח שלהם ל Money, מחייבת שיתוף פעולה משניהם. הכל נחמד עד שבאים גם לנון וגם מקרטני והורסים לי את התיאוריה. אמנם בראיון ב 1972, לנון עוד איכשהו אמר ש”כן זה ג’ון ופול, אבל בעיקר פול”, אבל ב 1980 הוא כבר היה נחרץ יותר והביע דעה שהתאימה יותר לפרסונה שרצה להחצין אז: “זה לגמרי פול. אולי היה לי קשר לפזמון, אבל אני לא יודע. תמיד ראיתי בו שיר של פול”. לפול לא היו ספקות ובספרו Many Years From Now הוא מכריע, כי אין בדיוק מי שיענה: “שיר שלי לגמרי”. לקטע הזה של פול יש ערך מוסף לאו דווקא בגלל הוויכוח הרעיוני הזה שאפשר להתפלפל עליו כמה שרוצים, אלא בגלל שהוא מהווה סימן דרך. הוא מסמל עבורי את המבחן האמתי של הביטלס בתחילת הביטלמאניה. לאחר 2 סינגלים מוצלחים מאוד בבריטניה, She Love You ו I Want to Hold You Hand, הביטלס צריכים להמשיך ולהצדיק את הרעש המטורף הזה שיש סביבם שם וגם באירופה בכלל. לעומת זאת בארה”ב, שכולם נשאו את עינם אליה, המצב היה גרוע עבור הביטלס אם מסתכלים על שוק התקליטונים. עקב התנגדותם של חברות כמו קפיטול ואטנלנטיק לשחרר חומר של הביטלס בתחילת דרכם האולפנית, הלייבל ‘וי ג’י’, קופץ על המציאה ומוציא את הסינגל השני של הביטלס please please me בארה”ב. זה קורה ממש כשנה לפני הגעת הביטלס לשם בפעם הראשונה. הסינגל לא ממריא במצעדים ולמרות זאת במאי 1963, ‘וי ג’יי’ ממשיכים ומוציאים את הסינגל הבא של הביטלס From Me To You. מצבו במצעדים היה אפילו גרוע יותר מהסינגל הקודם. בשלב מסוים היחסים בין ‘וי ג’יי’ ל EMI עולים על שרטון עקב אי עמידה בתנאי החוזה והעברת תשלומים בזמן עבור תמלוגים ל EMI וכדי לשחרר את התקליטון הבא של הביטלס בארה”ב, נדרשה חברה אחרת. בריאן מאתר את חברת ‘סוואן’ ומוציא דרכם את She Loves You. למרות שהסינגל מקבל תשומת לב גדולה יותר ברדיו במיוחד כשהשדרן הניו יורקי מורי דה קיי (שהפך לידיד טוב של הביטלס) שם לב אליו ושידר אותו, זה עדיין לא קורה. לסיכום – באירופה, אש בשדה קוצים, בארה”ב, קוצים. ב 22 בנובמבר 1963, הביטלס מוצגים לראשונה בטלוויזיה האמריקאית בכתבה בחדשות הרשת CBS ושם מדווחים על הביטלס כ’האפידמיה שהדביקה את בריטניה’ שלדעתי זה תיאור מעניין מאוד לאור מצבנו בימים אלו. בכתבה הקטנה הזו, הסינגל האחרון She Loves You מושמע, מה שגורם לחשיפתו לקהל רחב מאוד. הנה קטע מהכתבה ששודרה ברשת CBS: בצורה אירונית 2 אירועים נוספים מתרחשים ביום הזה. אלבומם השני של הביטלס יוצא לאור בבריטניה ונשיא ארה”ב קנדי נרצח. לא ברור אם לאירוע השני באמת הייתה השפעה כמו שתמיד אוהבים לסווג לו על הצלחת הביטלס בארה”ב (התנחמות של הנוער בביטלס וכו’), אבל חברת קפיטול שרואה את השוק המתעורר סביבם, מתעוררת וממהרת להוציא את הסינגל הבא שלהם כבר בסוף דצמבר 1963. למעשה זה היה כל כך דחוף שהם הוציאו אותו כמה ימים לפני הוצאתו בבריטניה. הסינגל נחשב ל’גיים צ’יינג’ר’ מבחינת הביטלס בארה”ב ובינואר 1964 הוא מגיע למקום הראשון, מה שגורם גם לסינגל הקודם שהוציאה חברת סוואן לטפס במצעד. אחרי ההצלחה הכבירה הזו, חברת קפיטול הרעבה רוצה עוד, ולרגעים נשקלת הוצאתו של Roll Over Beethoven כסינגל הבא בארה”ב. ג’ורג’ מרטין התנגד לכך נחרצות. הוא ידע שלביטלס יש שירים מקוריים טובים הרבה יותר שמייצגים את הסאונד הייחודי שלהם וחשש שסינגל שכזה יעשה יותר נזק מתועלת. ב 16 בינואר 1964, הביטלס מגיעים לפאריס לשורת הופעות בתיאטרון האולימפיה המפורסם. אלו לא סתם הופעות בודדות, הן מזכירות לי יותר את הדחיסות של ההופעות בהמבורג. הביטלס מגיעים ל 18 ימים בהם הם מופיעים לעיתים 2 או 3 הופעות ביום. תחשבו על זה שלהקה ממש מצליחה שאתם ממש אוהבים, מגיעה להופיע בתאטרון הבימה כל יום במשך 18 ימים. מטורף. בריאן שרצה למנף כל סיכוי להצלחה של הביטלס, מקבל פנייה מחברת Electrola Gesellschaft שייצגה את חברת EMI במערב גרמניה. הטענה המרכזית שלהם הייתה שהסיכוי למכור כמות עצומה של עותקים שם יגדל משמעותית אם הביטלס ישירו בשפה המקומית, קרי בגרמנית. סשן הקלטות נקבע ל 27 בינואר, ומכיוון שהביטלס נמצאים כאמור בסיבוב הופעות בפאריס, הוא נקבע שם באולפני Pathe Marconi של EMI. ג’ורג’ מרטין ונורמן סמית’ מכינים בלונדון את ה’באקינג טראק’ (הכלים ללא השירה) שהוקלט עבור 2 הסינגלים האחרונים של הביטלס ומגיעים שניהם יחד עאיתו לצרפת על מנת שהביטלס יקליטו על גביו קולות בגרמנית. תמיד נהניתי לחשוב שהשירים הללו שהוקלטו בגרמנית, היו מין מחווה של הביטלס לימי הטירונות בהמבורג, אבל הביטלס שוב הרסו לי מכיוון שהם לא ממש רצו לעשות את זה. למעשה הם כמעט ותופסים רגליים קרות. אחרי ניסיונות שכנוע של ג’ורג’ מרטין לעמוד בהתחייבות שלו ושל בריאן, הסשן נערך לבסוף יומיים אחר כך ב 29 בינואר. הנה עוד היסטוריה קטנה מתרחשת בסיפור הביטלס – סשן ההקלטה הראשון והאחרון של הביטלס מחוץ לגבולות בריטניה (הריסון אכן יקליט עבור The Inner Light באולפני EMI בהודו – אבל כנציג יחיד לביטלס) והפעם הראשונה והאחרונה שהביטלס מקליטים לא בשפה האנגלית וטוב שכך. כדי להתגבר על הקושי לשיר בגרמנית, חברת Electrola Gesellschaft שולחת מתורגמן מטעמה שמתרגם את המילים לשירים ומלמד את הביטלס איך להגות אותם כראוי. הנה 2 הגרסאות הגרמניות שעשו הביטלס לשיריהם: הגרסה ל She Love You שתורגם ל Sie liebt dich ול I Want To Hold Your Hand שתורגם ל Komm, gib mir deine Hand הביטלס מסיימים לעבוד על הגרסאות הגרמניות מהר מהצפוי ונותרת להם שעה שלמה באולפן. במהלך השהיה הארוכה בפאריס, הביטלס ששהו במלון George V קיבלו לחדרם פסנתר על מנת שישמש אותם לכתיבת שירים במהלך הזמן שבו הם לא מופיעים מהסיבה הפשוטה שבריאן העמיס אותם בפרויקטים שהבולט שבהם היה הסרט החדש שחייב שירים חדשים. הביטלס מחוץ למלון George-V בתחילת הפוסט דיברתי על כך שהביטלס נמצאים בשעת מבחן. הצלחה מטורפת של 2 הסינגלים האחרונים שלהם בבריטניה יחד עם התעוררות והגעת I Want To Hold Your Hand למקום הראשון בארה”ב מחייבים עוד סינגל מטריף חושים. פול כותב בין היתר שיר בשם One And One Is Two שאני מאוד מחבב אבל הוא לא חומר לסינגל הבא של הביטלס. דמו של מקרטני מאותה תקופה תוכלו לשמוע כאן: השיר יצא לבסוף כסינגל במאי 1964 על ידי ההרכב הליברפולי The Strangers יחד עם מייק שאנון. גם Can’t Buy Me Love נכתב במסגרת מאמצי הכתיבה במלון George V וכשהביטלס נמצאים כאמור באולפן ב 29 בינואר ויש להם שעה להרוג, הם נרגשים להתחיל ולעבוד עליו. הנה מקבץ תמונות מאותו יום באולפן בפאריס. ארבעה טייקים נדרשו כדי להגיע לתוצאה טובה כשג’ורג’ מרטין מביא מעצותיו המועילות לביטלס המתלהבים, כמו למשל שינוי סופו של הפזמון כדי שיחליק טוב יותר לבתים. בפרויקט האנתולוגיה יצאה לראשונה גרסה מהסשנים הללו בצרפת כששם, על גבי טייק 1 הורכב סולו הגיטרה של הריסון מטייק 2. אני מאוד אוהב את הגרסה המשוחררת והאנרגטית הזו עם ההרמוניות של ג’ון וג’ורג’, השירה החופשית של פול והאווריריות של הכל, לעומת הגרסה הסופית והמהודקת יתר על המידה לטעמי. תשפטו אתם: אחרי שהביטלס חוזרים מכיבוש ארה”ב, הם כבר יודעים שהסינגל הבא יהיה Can’t Buy Me Love שכולם אוהבים ובסשן הראשון שנקבע באולפן ב 25 בפברואר בו הוקלט גם הביסייד You Can’t Do That ,נעשה מקצה שיפורים לשיר. פול מקליט את הקולות מחדש, רינגו מוסיף עוד מצילות וג’ורג’ מקליט את סולו הגיטרה מחדש אבל מכיוון שבאותה תקופה ההקלטות נעשו ב 2 ערוצים, לא ניתן היה למחוק את הסולו הקודם שהוקלט בפאריס. מה עושים? מקליטים על גביו. בפעם הבאה שתאזינו לשיר ותגיעו לקטע סולו הגיטרה של ג’ורג’, האזינו בתשומת לב ותגלו עוד סולו גיטרה חרישי של ג’ורג’ שמסתתר לו מאחורי סולו הגיטרה המרכזי. אני פשוט מת על השטיקים הקטנים האלו של הביטלס. תמיד חשבתי על הלמות תופי הטאם טאם שפותחים וסוגרים את השיר ויוצרות מין מתח באוויר, כמעין הרחבה של השנייה וחצי של תופי המלחמה שפותחים את She Love You – בכלל בין השירים יש קשר הדוק עם אותה רוח אנרגטית ובשניהם השיר מתחיל מהפזמון במקום מהבית הראשון. יחד עם השירה המעולה של מקרטני וזעקת הביטלמניה רגע לפני סולו הגיטרה, הסינגל החדש הזה של הביטלס הופך לממשיך דרך אמתי ל 2 הסינגלים המוצלחים הקודמים ועוזר לקבע את מעמדם ב 2 החזיתות. הביטלס באולפן ב 25 בפברואר 1964 בספר הנהדר שלו the complete Beatles chronicles מצביע מארק לואיסון על משהו מעניין. ב 10 במרץ בזמן שהביטלס מצלמים את סרטם הראשון, ג’ורג’ מרטין וחבורתו עומלים על המיקסים לשירים שהביטלס הקליטו. מסמך שהתגלה ב 1991 ב EMI הצביע שבשעות הבוקר, ביקר מתופף שכיר אלמוני באולפן והשתתף בסשן הקלטה עבור Can’t Buy Me Love. אזכיר שהעבודה על השיר כבר הסתיימה ורינגו שלנו עסוק בצילומים. ג’ף אמריק ב 2006 שפך אור על התעלומה בספרו המרתק: “הייתה בעיה טכנית שהתגלתה כשהקשבנו להקלטה באולפן. היה רשרוש שגרם לאיבוד הטרבל מהמצילות של רינגו. היה לחץ רציני לסיים את עבודת המיקס ולשלוח אותו למפעל והביטלס לא היו זמינים ולכן ג’ורג’ מרטין ונורמן סמית’ לקחו על עצמם לדאוג ל’שינוי האומנותי’ הנדרש. נורמן ירד לאולפן כדי לדאוג לכמה תיבות של היי האט מהיר ואני זזתי לחדר הבקרה לכסא הטכנאי בפעם הראשונה. תודות לכישורי התיפוף של נורמן, התיקון נעשה במהירות ובאופן חלק, ואני בספק אם אפילו הביטלס עצמם אי פעם הבינו שעשינו זאת”. רק כדי לסגור יפה את נושא הסינגלים האמריקאים, כשבועיים לאחר יציאת הסינגל Can’t Buy Me Love בארה”ב, בתחילת אפריל, הביטלס מאכלסים את 5 המקומות הראשונים במצעד הבילבורד כשהסינגל החדש מתמקם במקום הראשון. עבור סצנת ה’יציאה לחופשי’ של הביטלס שאהובה עליי מאוד בסרט ‘לילה של יום מפרך’, בחר ריצ’ארד לסטר את Can’t Buy Me Love זאת למרות ניסיונות השכנוע של לנון לבחור ב I’ll Cry Instead שלו. האמת? אני לא יכול לדמיין את הסצנה הנפלאה הזו בלעדיו.

לאחר תקופה לא קצרה בה עסקנו בדברים אחרים, נחזור היום לפרסם פוסט חדש ונוצץ, על שיר מתוך אלבום הפופ הנוצץ שלהם, השלישי במספר שראה אור בבריטניה ב 10 ביולי 1964. מה שיפה לדעתי בקטע הזה של הביטלס שנכתב כולו על ידי ג’ון לנון וקיבל את השם You Can’t Do That, הוא שעל פניו הוא נשמע קטע קטן, קליט ולא חשוב שנכתב כמו עוד שירי אהבה בני 2 וחצי דקות של אמנים שונים, אבל לא כך הוא. הקטע שנכתב על ידי לנון בחופשה קטנה במיאמי ביץ’ בפברואר 1964, במהלך הביקור הראשון של הביטלס בארה”ב, מחביא בו לא מעט רבדים. אם הצלחתי לסקרן אתכם, אז בואו איתי ונבקר יחדיו בשיר הקנאה הראשון של לנון. דיברנו על כך שעם כל הנצנצים של האלבום השלישי והמהודק של הביטלס ,אפשר לזהות בו את ניצני הכתיבה האוטוביוגרפית של לנון. זה נכון שהקפיצה בוא תבוא באלבום הבא המדוכדך יותר ‘ביטלס למכירה‘ שם גם נראה ביתר שאת את ההשפעה האדירה של דילן על לנון. שירים כמו I’ll Cry Instead ו I’ll Be Back בישרו את העתיד לבוא. את You Can’t Do That אפשר לצרף למשפחת המבשרים ולייצר מין טריו שלוקח את הכתיבה של לנון צעד קדימה. כמובן שעבור לנון השיר נכתב כלאחר יד כי פשוט היה צריך שירים עבור סרט הבכורה של הביטלס הממשמש ובא ,אבל זה לנון, הוא קטל שירים הרבה יותר חשובים ומשמעותיים של עצמו. “פול ואני נהנינו לכתוב את המוסיקה לסרט, אבל היו מקרים שחשבנו בכנות שלעולם לא יהיה לנו זמן לכתוב את כל החומר עבורו”. ואכן כך. לוח הזמנים הצפוף שסידר להם בריאן, יחד עם התאריך שנקבע לתחילת צילומי הסרט, לא משאירים ברירה אלא לכתוב בזמן שהותם שם ומן הסתם הקטע הזה היה מיועד ללא עוררין עבור הסרט. לראשונה, לנון הופך לאגרסיבי בכתיבה שלו. העדינות, הרוך והפאסיביות מפנים את מקומם לקריאה לפעולה, תקיפות ואיום. לא רק זאת. הרמה מתגברת בהדרגה מבית לבית. “יש לי משהו לומר… אם אתפוס אותך, אז… כי כבר הזהרתי אותך… את לא יכולה לעשות זאת. בבית השני חומרת האזהרה כבר מקבלת ממד של ‘חטא’ ושוב נעשית הקראה של גזר הדין אם וכאשר יתבצע. בבית השלישי העונש כבר מוחשי יותר: “אם את רוצה להישאר שלי” יחד עם רמת הפאניקה שעולה: “אני לא יכול לשלוט בעצמי, אני יוצא מדעתי” ושוב מוקראים סעיפי הדין ואם בעולם המשפט עסקינן, הפזמון/מידל אייט תמיד מזכיר לי אדם שעומד מול חבר המושבעים ומנסה להסביר, לשכנע ולרכך מדוע אהובתו עומדת לדין ומה הם התוצאות. “כולם ירוקים מקנאה, מכיוון שאני הוא זה שזכה באהבתך אבל אם הם היו רואים את הדרך בה את מדברת הם היו צוחקים בפניי”. מקרטני סיפר: “אני חושב שהרבה מהשירים האלה אולי התבססו על חוויות אמתיות. וויכוחים עם סינתיה או מה שלא יהיה, אבל מעולם לא עלה בדעתנו עד יותר מאוחר להתייחס אליהם”. בעתיד הקרוב, לנון ייקח את הסגנון ליתר אגרסיביות בשיר Run For Your Life שעליו כתבתי בהרחבה וכמובן איך אפשר שלא להיזכר ב Jealous Guy בו אפשר לראות כשיר ההודאה של לנון בתכונה הזו שכנראה הכניסה אותו ללא מעט צרות. בראיון מאוחר, התייחס לנון לשיר וטען ש “זה אני עושה את ווילסון פיקט” והמשיך ותיאר בפרוטרוט את הסממנים שלקח משם כמו פעמון הפרה ואקורד שעושה ‘chatoong!’. ישנה רק בעיה אחת קטנה עם מה שאמר לנון שכנראה זכר את התקופה במעומעם מסיבות אלו או אחרות. לווילסון פיקט, אמן הרית’ם אנד בלוז האמריקאי, לא היו שירים בסגנון עליו דיבר לנון לפני ובתחילת 1964. הסינגלים הראשונים שלו שיצאו ב 1963 כמו if you need me ו It’s Too Late היו בלדות רכות ומשתפכות. שירים שקרובים יותר אולי למה שסיפר לנון כמו In the Midnight Hourknak יצאו רק לאחר הקלטת You Can’t Do That אבל בנינו, מה זה משנה? זה תירוץ מעולה להאזין לווילסון פיקט הנהדר. תשמעו כמה הוא נהדר ב In the Midnight Hour. הביטלס חוזרים מהמסע הראשון שלהם בארה”ב וכאמור היומן שלהם מתפוצץ מאירועים, ראיונות, הופעות, צילומים וסשני הקלטה. למעשה הדרישה של הפקת הסרט הייתה ששבעת השירים שנדרשו עבורו יהיו מוקלטים כבר קודם לתחילת הצילומים. ב 22 בפברואר, חוזרים הביטלס ללונדון וכבר למחרת הם משתתפים כאורחים בהקלטת תכנית הטלוויזיה Big Night Out שצולמה מול קהל חי בהנחיית האחים הקומיקאים מייק וברני ווינטר. הביטלס על סט התכנית Big Night Out הביטלס ביצעו בתכנית 6 קטעים בפלייבק מלא והשתתפו בקטעי קומדיה יחד עם האחים וזו שאלה טובה מהיכן היה להם החשק והרצון לצחוק ולהצחיק לאחר טיסה ממושכת מארה”ב. הקטעים הקומיים כוללים את הביטלס מתפרצים דרך קיר, עוברים בדיקת מכס בשדה התעופה ולמשל הקטע הנפלא הזה בו המנחים מצטרפים ללהקה וחושבים על שם עבור ההרכב המורחב. “סיליה בלאק” מציע לנון וכשעולה ההצעה “הביטלס” הריסון צוחק וטוען שזהו שם נוראי. יומיים אחר כך, ב 25 בפברואר, שהיה גם יום הולדתו ה 21 של ג’ורג’ הריסון, הביטלס חוזרים לאולפן ההקלטה כדי לעבוד על שירים עבור הסרט. בתחילה הם ממשיכים לעבוד על Can’t Buy Me Love, ומקליטים תוספות על גבי הטרק הבסיסי שעליו החלו לעבוד בסוף ינואר כבר באולפני Pathe Marconi בפריז. בהמשך הם מתחילים לעבוד על You Can’t Do That כשג’ון, ג’ורג’ ורינגו מצוידים כולם בכלי נגינה חדשים כמו למשל ג’ון עם הרינבאקר 325 (זו השחורה/לבנה), בדגם חדיש מ 1964 שעוצבה במיוחד עבורו או ג’ורג’ עם גיטרת הריקנבאקר 360 בעלת 12 המיתרים שקיבל בארה”ב. ג’ורג’ מוצף מכתבים ומתנות לכבוד יום הולדתו ה 21 9 טייקים הוקלטו בלייב לשיר ולמעשה רק 4 ניסיונות היו שלמים והדבר המעניין ביותר בסשנים הללו הוא החלפת התפקידים בין ג’ון לג’ורג’. ג’ון מנגן את הגיטרה המובילה וג’ורג’ מנגן בפעם הראשונה בחייו בהקלטה של הביטלס בגיטרת 12 מיתרים. בראיון ל’מלודי מייקר’ באותה שנה התבטא ג’ון כך: “זה מבאס אותי לנגן בגיטרת ליווי כל הזמן. הייתי רוצה לייצר משהו מעניין על הגיטרה והדוגמא הטובה ביותר היא מה שעשיתי ב You Can’t Do That. לא באמת היו גיטריסט קצב וגיטריסט מוביל. אני מרגיש שתפקיד גיטריסט הקצב רזה מדי עבור ההקלטות. בכל מקרה זה הטריף אותי לנגן כל הזמן את ה’צ’אנק צ’אנ’ק’ של גיטרת הליווי”. לגבי ג’ורג’ הוא אמר באותו הריאיון: “אף פעם לא ניגנתי משהו מוביל שג’ורג’ לא יכול לנגן טוב יותר, אבל אני רוצה עדיין לנגן הובלה מדי פעם, אז אעשה זאת“. באילו עוד שירים קיבל לנון את הגיטרה המובילה? ובכן עולים לי לראש במהירות every little thingnowhere man, honey pie אבל הדוגמא הכי אירונית עבורי היא השיר get back בו קיבל לנון את ההובלה עקב פרישתו (הזמנית) של ג’ורג’ הריסון מהלהקה ומפרויקט ‘גט בק’. בכל זאת, אף אחד לא ייקח מ You Can’t Do That את התואר, ‘השיר הראשון של הביטלס בו ג’ון לנון מנגן את הגיטרה המובילה’. לסולו של לנון תוכלו להאזין בדקה וחצי בדיוק לעומקו של השיר מיד לאחר זעקות הביטלמאניה של הביטלס שגרמו לי שנים לחשוב שהקטע הזה הוקלט בהופעה חיה, ואולי לכך הייתה הכוונה. עוד תואר שאפשר להעניק לשיר הזה, הוא השימוש בפעם הראשונה בריף גיטרה שפותח את השיר, משהו שמאוד דומה לטכניקת ריף הפסנתר שהופיעה בשיר Money. הביטלס מבצעים זאת לראשונה בשיר הזה ולאחר מכן צצים להם אמנים כמו למשל הרולינג סטונס שמכניסים את הטכניקה לשירים כמו Satisfaction או The Last Time. הביטלס עצמם המשיכו עם הטכניקה לעוד שירים כמו ticket to ride, I feel fine, day tripper ועוד רבים וטובים. בפרויקט האנתולוגיה שוחרר לעולם טייק 6 בו אפשר לשמוע את לנון שר ללא קולות הרקע. עוד קטע שפשפשתי ומצאתי באחד הבוטלגים מציג את ג’ון פונה לפול ושואל האם הוא מוכן לפני אחד הטייקים. לאחר הקלטת טרק הבסיס, התקבלה ההחלטה להוסיף את קולות הרקע הנפלאים של פול וג’ורג’ וכך בטייק האחרון שוב בגרסת לייב, שרים ומבצעים כולם את הגרסה אותה אנחנו אוהבים ומכירים. לאחר מכן פול הוסיף את ‘פעמון הפרה’ המפורסם ורינגו את תופי הבונגו. הביטלס באולפן ב 25 בפברואר 1964 ג’ורג’ מרטין שהבטיח לחברת קפיטול שירים מרגשים וחדשים פרי עטם של הביטלס ורוצה למנוע את שחרור הסינגל הבא בארה”ב בדמות roll over Beethoven מסתער על עבודת המונו מיקס לשיר יחד עם Can’t Buy Me Love שכאמור הושלם גם הוא קודם לכן. ב 20 במרץ 1964, הביטלס משחררים את הסינגל השישי שלהם בבריטניה והראשון לשנת 1964 כשבצד הראשון מופיע Can’t Buy Me Love המחנך של מקרטני ובצדו השני You Can’t Do That האגרסיבי של לנון. מדוע השתלט מקרטני על ראשות הסינגל אתם בטח תוהים? ובכן חוץ מהסיבה שהסינגל של מקרטני הוא בעל מסר יותר ידידותי למשתמש, בתקופה הזו לנון עובד קשה מאוד להתברג ככותב שירים מוצלח ואפשר לראות זאת בבציר המצוין והפורה שהוא מביא עובר האלבום השלישי בו הוא דומיננטי מאוד. אני יכול לחשוב שעל מנת לחלק את מאזן הכוחות בין שניהם, אם לנון מקבל את האלבום, אז מקרטני לפחות את הסינגל. ב 31 במרץ, עולים הביטלס על במת תיאטרון ה”סקאלה” בלונדון ומצלמים את מה שיהווה את הסצנה הסוגרת של הסרט, בה הם מופיעים בפני קהל אחוז אמוק שגויס במיוחד עבור הסצנה הזו (יחד עם פיל קולינס בן ה 13 שהיה גם הוא בקהל). כמו שכתבתי בתחילת הפוסט, השיר היה מיועד עבור הסרט ולכן במהלך הסצנה הזו הביטלס ‘מבצעים’ גם אותו. הקטע ירד בעריכה אבל שודר כחלק מתכניתו של אד סאליבן במאי באותה השנה כשהביטלס שולחים את הסרטון במקום את עצמם ולא בפעם האחרונה. זה לא הכל על השיר הקטן הזה שמחביא מאחוריו לא מעט. ב 22 במאי 1964 מסיבה לא ברורה, עוד לפני שחרור האלבום, נכנס ג’ורג’ מרטין לאולפן ומקליט את מה שמכונה ‘טייק 10’ עבורו כשהוא מוסיף שכבת פסנתר. הגרסה כמובן נגנזה. נסיים עם הגרסה של הביטלס לשיר ביומם השני באולפני טוויקנהאם במסגרת פרויקט ‘גט בק’, שאתם בטח יודעים על קורותיהם שם בעל פה כי האזנתם לכל פרקי הפודקאסט שלנו שעוסקים בהם בהרחבה.

פרק 100 בביטלמניקס התפרסם ונמצא עכשיו בכל אמצעי ההאזנה. זה כל כך מרגש להגיע לנקודת הציון הזו בביטלמניקס ואני רוצה קודם כל להודות לכן ולכם המאזינים והמאזינות. תודה לכולכם על ההאזנה, הפידבקים, התמיכה והמילים הטובות. עבור הפרק החגיגי ערכתי שיחה מרתקת עם מר קנת' וומאק Kenneth Womack, שכתב כל כך הרבה ספרים על הביטלס. בניהם צמד הכרכים על חייו של ג'ורג' מרטין, הספר הנהדר על השנה האחרונה של ג'ון לנון, סיפורו של האלבום 'אבי רואד' ועכשיו, בנובמבר האחרון, הספר שאני כל כך חיכיתי לו: Living The Beatles Legend על חייו של הרואדי והעוזר של הביטלס, מאל אוונס. בשיחה הנהדרת הזו, קנת' המקסים שיתף על התהליך הארוך שהוביל ליציאת הספר החדש ועל העבודה עם גארי בנו של מאל. דיברנו על תפקידו של מאל במערך של הביטלס ועל תפקיד הרואדי שהלך והשתנה כשהביטלס הפסיקו להופיע ובין שלל יתר הדברים המעניינים שדיברנו עליהם, קנת' נתן לי בין היתר עיצה לגבי הספר שאני כותב על הביטלס שמתוכנן לצאת בארץ והעבודה עליו נמצאת בעיצומה. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט בספוטיפיי. אשמח לקרוא מה חשבתם על השיחה עם קנת' וומאק. מוזמנים לכתוב כאן בתגובות. האזנה נעימה!

יום הולדת 81 לג'ורג' הריסון! זו הזדמנות מעולה לספר על יחסים מיוחדים שהיו לג'ורג' הריסון עם מאל אוונס הרואדי של הלהקה ואחד האנשים הקרובים ביותר אליהם. אמנם מאל היה קרוב יותר לפול בשיא תקופת הביטלס, אבל ג'ורג' היה זה שהכניס את מאל למסלול החיים והעבודה של הביטלס. בספטמבר 1957, מאל נשא את לילי לאישה. הוא עבד ב GPO, חברת הדואר הבריטית. ב 1961, מאל גילה את מועדון הקאברן. למען האמת מאל היה מעריץ אלביס נלהב מאוד, אבל הפסקות הצהריים בקאברן, סיפקו לו אהבה חדשה – להקה שנטפה כריזמה וביצעה על הבמה קאברים לשירי רוקנרול. בחודשים הבאים, מאל בן ה-26 שהיה גדל גוף, גבוה ולא נראה בכלל כמו שאר בני הנוער שהגיעו למועדון, פקד את המועדון באופן תדיר ולא יכל לשבוע מהביטלס. מאל התחבר מאוד לג'ורג' הריסון. באחד הימים הוא הזמין אותו לביתו כדי לפגוש את לילי והשלושה סעדו יחדיו. לאחר מכן הם האזינו לתקליטי רוקנרול עד לפנות בוקר. לילי מאל וגארי באוקטובר 1961 נולד גארי, בנם הבכור של הזוג הצעיר לילי ומאל, מה שאתגר את המשפחה הצעירה כלכלית. מאל המשיך להגיע למועדון ולבקש מהביטלס שיבצעו שירים של אלביס ובערב אחד הזמין ג'ורג' את מאל אליו לבית משפחתו בעיירה ספיק. שם לאחר שהאזינו לתקליטים, לג'ורג' היתה הצעה להגדלת ההכנסות למשפחה הצעירה של מאל: “תראה, אתה גדול ומכוער מספיק. למה שלא תעבוד כמאבטח בכניסה של הקאברן? ישלמו לך על זה ואתה תזכה לפגוש את כל הלהקות”. ריי מקפול, הבעלים של הקאברן חיפש דמות גדולה שתעמוד בכניסה למועדון ומאל החל להשלים הכנסה במועדון הקאברן. באחד הימים בינואר 1963, מאל היה במועדון הקאברן כשניל אספינל פנה אליו. ניל היה הרואדי של הלהקה ודאג לכל צרכיהם. ניל שהרגיש מותש וחולה, שאל את מאל: “מה אתה עושה בימים הקרובים? בא לך להסיע את הביטלס ללונדון?”. מאל קפץ על המציאה, ובמהלך הנסיעה בחורף הקר ללונדון, פגעה אבן קטנה בזגוגית הקדמית וחוררה אותה. מאל לא יכל לראות כלום ושבר את הזגוגית, מה שהכניס כפור לרכב במהלך הנסיעה. חברי הביטלס שתו וויסקי ונשכבו האחד על השני על מנת להתחמם. זו היתה החוייה המבעיתה הראשונה של מאל בעבודה עבור הביטלס, אבל חברי הלהקה זיהו את התושיה הגדולה ובחודש אוגוסט 1963, כשניל כרע תחת העומס וחיפש רואדי נוסף, מאל היה הבחירה הטבעית והפך לרואדי/מאבטח של הביטלס, לאור תופעות ההערצה שהלכו והתגברו. במהלך חייו של מאל עם הביטלס עוד אעסוק בהזדמנות אחרת, אבל מאל הלך והפך ל'איש ביטלס' בכל רמ"ח איבריו. הוא היה שם בשבילם בכל הזדמנות. במהלך סיבובי ההופעות הוא הרכיב ופרק את הציוד, הדף מעריצים וסיפק לחברי הלהקה את כל מה שהם היו צריכים על מנת להתקיים כלהקה. גם כשההופעות של הלהקה היו נחלת העבר, מאל שירת את הביטלס נאמנה גם באולפן ההקלטות. באופן טראגי, מי שנזנחה מאחור לטובת הביטלס, היתה משפחתו. לילי, גארי והבת ג'ולי. הסיפור העצוב של מאל אוונס הסתיים בינואר 1976. על סף גירושין, מאל המדוכא חי עם בת זוג אחרת בלוס אנג'לס. ב-5 בינואר, מאל היה מסומם, שלף רובה והחל לנופף בו. כששוטרים הוזעקו למקום, מל הרים את הרובה וכיוון אותו אליהם. הוא נורה ומת במקום. ב 1982, ג'ורג' הריסון הגיע לבקר את לילי. בני הזוג אוונס אמנם לא התגרשו אבל מצב יחסיהם היה בכי רע. ג'ורג' הרגיש שהוא חייב להוריד את רגש האשמה מהחזה. גארי וג'ולי צפו בטלוויזה כשג'ורג' ולילי עברו לחדר המטבח. ככה סיפרה לילי: “עם דמעות בעיניים ג'ורג' אמר לי: 'אני מצטער על כל מה שעשיתי לך'”. ג'ורג' הרגיש שהכנסתו של מאל למסלול של הביטלס, שהביאה למסלול חייו הטראגי שלו ושל משפחתו, היתה באשמתו. לאחר מכן גארי עלה לקומה העליונה והביא איתו גיטרות שמאל קיבל מג'ון. ג'ורג' ניגן בגיטרות עבור הילדים ולילי ואז הם ישבו ודפדפו יחדיו באלבום התמונות הישן. יום הולדת שמח ג'ורג'!

פרק 99 בביטלמניקס, התפרסם נמצא עכשיו בכל אמצעי ההאזנה. הפרק החדש הוא החלק החמישי במיני הסדרה שמספרת את סיפורו של מנהל הביטלס הדגול בריאן אפשטיין. הפרקים הקודמים בסדרה ניווטו כולם לרגע הזה: בריאן הוא הבעלים של חברה מצליחה מאוד לניהול אומנים והוא המנהל של האקט הכי מצליח בעולם - הביטלס. בתחילתה של 1964, העבודה של בריאן במהלכה של 1963, נשאה פרי: הביטלס כבשו את אמריקה בסערה! בריאן היה בשיאו ורצה למנף את ההצלחה של הביטלס על מנת למתג את עצמו ככוכב מצליח בפני עצמו. הוא עובד על ביוגרפיה שתציג את סיפור הסינדרלה שלו מליבפרול ועד לגג עולם הפופ ויוצא איתו ל'סיבוב הופעות'. המעבר של החברה סופית ללונדון הצריך סבב מינויים מחודש בחברה ובריאן החשדן, מקיף את עצמו בדמויות קרובות שהוא סומך עליהם. זה לא תמיד עובד ובריאן מחליט לנתק את עצמו ממטה החברה ולעבור למשרד נפרד ולהתרכז בביטלס, כדי לאפשר לחברה שלו לעבוד טוב יותר. מהשיא בדרך כלל מגיעה הנפילה ובריאן מתחיל לעשות שורה של טעויות בניהם תחביב הימורים, השכרה של תיאטרון הסאביל והתאהבות מעל הראש במי שהתברר כנצלן. את האור בקצה המנהרה של בריאן רדוף השדים, מספק חבר לא צפוי מאמריקה. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט בספוטיפיי. אשמח לקרוא בתגובות מה חשבתם על הפרק הזה. האזנה נעימה!

האלבום ריבולבר נפתח בספירה בקול מעושן, איטי וחסר חיים 1..2..3..4..1..2.. הספירה הזו היא לא מקרית. היא קורצת לספירה אחרת, אחת בעלת רוח קרב ונעורים, ספירה רעננה שפותחת את אלבום הבכורה של הביטלס ואת הקריירה שלהם שלוש שנים לפני כן. הספירה הזו היא שיקוף של האווירה והמצב הנפשי של הביטלס בתקופת אמצע 66, אך מה שבא אחריה הוא הפתעה גמורה. ג’ורג’ הריסון פותח אלבום של הביטלס בפעם הראשונה והאחרונה. זאת ועוד, ג’ורג’ לראשונה מכניס 3 שירים לאלבום של הביטלס. האלבום נפתח עם ליין בס ותופים פאנקים שמבלבלים את החושים, ועל מה בדיוק שר ג’ורג’ ? האם זה על מיסים ? “גיליתי שאני משלם סכום עצום של כסף עבור מיסים. אתה כל כך שמח שאתה סוף סוף מתחיל להרוויח כסף – ואז אתה מגלה על המיסים. בימים ההם שילמנו 19.96 שילינג מס מכל פאונד שהרווחנו, והיו עוד תוספות של מיסים. זה היה מגוחך – עונש כבד לשלם על עשיית כסף. זה היה מפנה גדול עבור בריטניה. כל מי שאי פעם עשה כסף עבר לאמריקה או למקום אחר”. וכך כותב ג’ורג’ בשיר מנקודת מבטו של גובה המס: תנו לי להסביר לכם איך זה יהיה 1 לכם, 19 בשבילי, כי אני איש המס המיסים הכבדים, מסתבר הטרידו את מנוחתם של כל חברי הביטלס ושל בריאן גם כן, רינגו נזכר: “גיבשנו תוכנית מטורפת, שבה שילמנו לבחור ללכת לגור באיי הבהאמהס ולהחזיק שם את הכסף עבורנו כדי שיהיה חופשי ממס. בסופו של דבר היינו צריכים להביא את כל הכסף בחזרה, לשלם את המסים עליו ולשלם לבחור הזה”. הרעיון לשיר התבשל במוחו של ג’ורג’ אך הוא לא היה מרוצה ממה שכתב וניגש ללנון לעזרה. הוא הגיע עם השורות האלו: Now, let me tell you how it will be There’s one for you, nineteen for me Cos I’m the Taxman, yes I’m the taxman You may work hard trying to get some bread You won’t make out before you’re dead Cos I’m the taxman – yes I’m the tax man And you’re working for no one but me So give in to conformity Now what I let you keep for free Won’t take long to get back to me Cos I’m the tax man – yes I’m the tax man לנון סיפר: “ג’ורג’ כתב את השיר ועזרתי לו. אני זוכר את היום שבו ג’ורג’ התקשר לבקש עזרה עם Taxman. זרקתי כמה קווים כלליים כדי לעזור כי זה מה שהוא ביקש. הוא בא אלי כי הוא לא יכול ללכת לפול. פול לא היה עוזר לו באותה תקופה. לא רציתי לעשות את זה. חשבתי, אוי לא, אל תגידו לי שאני צריך עכשיו לעבוד על הדברים של ג’ורג’. זה הספיק לי לעבוד על החומרים שלי ושל פול. אבל בגלל שאהבתי אותו ולא רציתי לפגוע בו כשהוא התקשר אחר הצהריים ואמר, ‘תעזור לי עם השיר הזה?’ נשכתי את הלשון ואמרתי בסדר.” דף המילים הראשוני שכתב ג’ורג’ לשיר רעיון נוסף שנתן לנון לג’ורג’ בשלב יותר מאוחר הוא להשתמש בשמותיהם של ראש ממשלת בריטניה דאז הארולד וילסון ושל ראש האופוזיציה אדוארד הית’. ההקלטות לריבולבר מתחילות ב 6 באפריל 1966. ב 20 באפריל, יום עבודה מפרך של 12 שעות באולפן, הביטלס מגיעים לעבוד על Taxman רק בסופו של היום, לאחר שכל היום עבדו על And Your Bird Can Sing של ג’ון. לאחר שסיימו איתו, עוברים הביטלס להקליט 4 טייקים ל Taxman שלא עולים יפה. למחרת הם מגיעים לאולפן ומתחילים לעבוד על השיר מחדש. הפעם מוקדשות 10 שעות שלמות עבור הקלטת Taxman בלבד. ג’ף אמריק סיפר: “ג’ורג’ מרטין תמיד נראה קצת מודאג לגבי האיכות של יצירות של הריסון ואת כמות הזמן המושקע בהם – מה שכמובן הביך את ג’ורג’ “. אחרי כמה חזרות ודיונים התגבש הליין אפ הבא: ג’ורג’ בגיטרה, פול בבס ורינגו בתופים. וג’ון – כרגע על כלום. פול ספר עד 4 וכך הוקלטו 11 טייקים. נגינת הגיטרה של ג’ורג’ הושפעה משירים שיצאו באותה שנה כמו Get Out Of My Life Woman של לי דורזי. ו Somebody Help Me של The Spencer Davis Group על טייק 11 שהיה המוצלח ביותר הוקלט קולו של ג’ורג’ והוכפל, כמו כן הוכפלה הגיטרה החשמלית של ג’ורג’. רינגו מוסיף טמבורין ועכשיו מגיע הזמן להוסיף את קולות הרקע. רינגו עם הטמבורין ג’ון ופול מתגייסים למשימה ומקליטים את קולות הרקע שכוללים גם את השורה anybody gotta bit of money. יש מי שקריאות ה Taxman שלהם מזכירות לו מאוד את הפתיח של סדרת הטלוויזיה Batman מתחילת 1966. תשפטו אתם: עכשיו נשאר להקליט את סולו הגיטרה. ג’ורג’ חשב שזה אך טבעי שהוא, גיטריסט הלהקה יקליט את הסולו עבור השיר שלו עצמו. פול מנגן גיטרה בסשנים של ריבולבר אבל משהו לא עובד, ג’ורג’ לא מצליח להגיע לתוצאה טובה. טכנאי האולפן מנסים לעזור ולהאיט את ההקלטה כדי לקבל משהו שאפשר לעבוד איתו – נאדה. כך שעות על שעות מנסה הריסון להקליט את הסולו אך לשווא. ג’ורג’ מרטין שכבר הוזכר שלא היה מרוצה בשלב זה בהשקעה של זמן רב בשירים של ג’ורג’, החל לאבד סבלנות. לאחר זמן מה, נכנס ג’ורג’ מרטין לאולפן ובעדינות האופיינית לו הסביר לג’ורג’ שזה לא הולך ושהם צריכים להתקדם הלאה. מרטין ממנה את פול, האיש למשימות מיוחדות להשלים את המשימה. ג’ף אמריק סיפר: “יכולתי לראות מן המבט על פניו של הריסון שהוא לא אוהב את הרעיון, אבל הוא הסכים באי רצון ונעלם לשעתיים. לפעמים הוא עשה את זה – הוא הוציא קצת זעם, ואז בסופו של דבר חזר”. בידנו תמנות נדירות ממה שקרה שם באולפן באותם רגעים. אומר זאת כך – התמונות קשות לצפייה לגיטריסטים מובילים בלהקות ששמם הביטלס. שנים אחר כך הודה הריסון שהוא היה מרוצה מהסולו של פול בשיר ותירץ זאת באורינטציה ההודית בה ניגן פול. ג’ף אמריק סיכם את העניין: “הסולו של פול היה מדהים באכזריותו – לנגינת הגיטרה שלו היתה אש ואנרגיה שחברי הלהקה הצעירים הגיעו אליהם רק לעיתים נדירות – התוצאה הושגה רק בנסיון אחד או שניים”. הנה מה שעולל פול: בסופו של היום הזה, זו היתה התוצאה: ביום שלמחרת, ה 22 לאפריל, משתמשים ג’ון ופול ברעיון של ג’ון ומקליטים את שמותיהם של ראש ממשלת בריטניה וראש האופוזיציה במקום השורה anybody gotta bit of money. ב 21 ביוני במהלך העבודות על המיקס של השיר, חלקו של הסולו שניגן פול מתווסף גם לסופו של השיר. על ההחלטה למקם את השיר כראשון באלבום אמר ג’ף אמריק: “תמיד חשבתי שהשיר החזק ביותר של ג’ורג’ בריבולבר הוא Taxman וג’ורג’ מרטין כנראה הסכים, כי הוא החליט לשים את זה במקום החשוב ביותר באלבום ששמור לשירים הטובים, כי הרעיון הוא לנסות לתפוס את המאזין מיד”. השיר מעולם לא בוצע בהופעות על ידי הביטלס אך אם בכל זאת תרצו לדמיין את הביטלס מתפוצצים על הבמה ביפן עם Taxman, האנימטורים של Rock Band דאגו לכם וגם החזירו לג’ורג’ את הסולו האבוד שלו. ב 1991 מבצע הריסון את השיר בסיבוב ההופעות ביפן שעשה עם אריק קלפטון וראה אור גם באלבום כפול. את הפוסט נסגור עם מישהו שהושפע מאוד מהשיר והוא פול וולר מלהקת הג’אם שב 1980 הוציאו את השיר Start שנכלל באלבום המופת שלהם Sound Affects. חוץ ממילות השיר הנגינה היא כמעט העתק מדוייק של Taxman – הלהקה הביעה פליאה באחד הראיונות על כך שלא נתבעו.

בחלק הקודם במיני הסדרה בריאן הצליח להשיג לביטלס חוזה בחברת תקליטים גדולה - חברת פארלופון של EMI הגדולה. תוך כדי הוא שינה ועיצב מחדש את הביטלס בדמותו ובמקביל הקים חברה בשם Nems Enterprises יחד עם אחיו הצעיר קלייב. חברה שתרכז את פעילות ניהול האמנים שבראשם היו הביטלס, אבל המטרה היתה לגדול ולהתפתח ולנהל עוד אמנים מקומיים. שנת 1962 היתה שנה נהדרת עבור בריאן והביטלס ו 1963 נראתה מבטיחה עם יציאת אלבום הבכורה של הביטלס. עכשיו בריאן רצה להפוך את הביטלס לתופעה ארצית ולכבוש את בריטניה כולה בסערה. תוך כדי הוא רצה גם ליצוק תוכן לחברה החדשה שהקים. ב 1963 בריאן כבש את שני היעדים בהצלחה רבה ותוך כדי התחיל לתכנן את כיבוש אירופה ואת היעד הנכסף שנראה לרגעים בלתי אפשרי לכיבוש: אמריקה! בפרק החדש בסדרה אדבר על 1963 המופלאה עוד יותר מבחינתו של בריאן, כיבוש בריטניה, אירופה והדרך לכיבוש אמריקה. אדבר גם על החברה ההולכת וצומחת של בריאן ועל מערך האמנים שבריאן החתים והלך ועיבה את רפרטואר החברה ועל המכונה המשומנת שהוא הקים כדי לייצר להיטים. אדבר גם על היחסים המורכבים בינו לבין ג'ון לנון, מנהיג הלהקה שהוא ראה כפרויקט אישי שלו - הביטלס. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט בספוטיפיי. אשמח לקרוא בתגובות מה חשבתם על הפרק הזה. האזנה נעימה!

הפרק החדש, פרק 90 בפודקאסט ממשיך את סדרת 'מריבולבר לפפר' והוא פרק 14 בסדרה. לקח זמן עד שהפרק הזה הושלם בגלל חופשה ומלחמה, שני קצוות מנוגדים כשהאחרונה די הפכה את החיים לכולנו בשבועיים האחרונים. הפרק הזה מוקדש לכל נפגעי וחללי המלחמה שעדיין מתחוללת. בפרק הזה אני מעמיק פנימה לתקופה של פוסט ההקלטות לאלבום סרג'נט פפר. הביטלס עם 2 פרויקטים בקנה, עובדים בחודש מאי על הדחוף יותר - שירים עבור סרט האנימציה 'צוללת צהובה'. התוצרים של החודש הזה מרתקים אותי עד מאוד. שטותניקיות יחד עם הנסיוניות של פפר שמראים ביטלס אחרים לגמרי לאחר פפר הזוהר. בתקופה של חודש הביטלס עשו 4 שירים שמראים שהם היו מוכנים לקחת את המוזיקה שלהם לקצה הנסיוניות ולתחומי האוונגרד. אם אפשר להאשים משהו או מישהו בכך שהתהליך המעניין הזה נעצר ולא המשיך הלאה, זה את הפרויקט השלישי שהתווסף לתור. על ארבעת השירים הללו שהם 'יותר מדי' אדבר בפרק החדש, פרק שבו לפול מקרטני השתנו החיים מהקצה אל הקצה - הוא פגש את לינדה איסטמן. כל זה ועוד בפרק 14 בסדרה 'מריבולבר לפפר'. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי. אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק הזה ולסדרה 'מריבולבר לפפר'. כיתבו כאן בתגובות. האזנה נעימה!

פרק 97 בביטלמניקס, התפרסם ממש עכשיו. הפרק החדש הוא החלק השלישי במיני הסדרה שמספרת את סיפורו הייחודי של מנהל הביטלס בריאן אפשטיין. בחלקים הקודמים, ליוויתי את בריאן מימי ילדותו בליברפול במשפחה יהודית בעלת עסק רהיטים מצליח. בריאן שהרגיש שונה לא רצה לעבוד כל חייו בעסק המשפחתי כפי שציפה ממנו אביו הארי. למורת רוחם של הוריו הוא ניסה ללמוד משחק בלונדון, אבל הבין שהוא לא שחקן מספיק טוב. בריאן חזר לליברפול והשתלב בעסק המשפחתי, אבל כושר היזמות שלו יחד עם נטייה אומנותית גרמו למחלקת התקליטים עליה הוא היה מופקד, לשגשג. בריאן קיבל לידו חנות תקליטים גדולה נוספת וגרם גם לה להצליח מאוד. הגילוי הגדול עבורו היתה סצנת הביט שהתחוללה בליברפול. בריאן הסתקרן מאוד והלך לצפות בלהקה המובילה - הביטלס. בריאן נשבה בקסמם ורצה לנהל אותם. בפרק החדש נראה איך בריאן מתווה לביטלס את הדרך בשנת 1962 והופך אותם לפרויקט אישי שלו בדרך להצלחה בכל מחיר. בריאן מנסה בכל כוחו להשיג להם את 'הגביע הקדוש' - חוזה הקלטות בחברה גדולה בבריטניה. המסע הזה לוקח הרבה יותר זמן ממה שבריאן שיער. הדחיות נערמו והפתרון הגיע בדלת האחורית. בנתיים בריאן עושה הכל כדי לקדם את הלהקה ואת החברה החדשה שהוא מקים עם אחיו. בריאן ממתג את הביטלס מחדש, משיג להם אודישן ב BBC, מקדם את שמם בכל מקום אפשרי ומשיג להם סיבוב ראשון בברטניה - ובכן בערך, הם יהיו רק מופע החימום. על ההתקדמות המטאורית של בריאן ב 1962 ותחילת 1963 בדרך לאלבום הבכורה של הביטלס, אדבר בפרק החדש. לפרק החדש תוכלו להאזין בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט בספוטיפיי. אשמח לקרוא בתגובות מה חשבתם על הפרק הזה. האזנה נעימה!

ג’ורדן רונאטג פירסם לפני 5 ימים מאמר מסקרן עבור מגזין הרולינג סטון בשם: “המרתון של הביטלס להקלטת Please Please Me – שעה אחר שעה”. הנה התרגום של המאמר הלא קצר אבל המעניין בטירוף. רק מאורכו של המאמר אפשר להבין שהיה לביטלס יום לא קל בכלל. האזרו בסבלנות ותקראו את הכל. “המרתון של הביטלס להקלטת Please Please Me – שעה אחר שעה“. פירקנו את היום האפי של הלהקה באולפן שהניב את אלבום הבכורה שלה. מ “I Saw Her Standing There” ועד ל “Twist and Shout“. ההערות האחרונות על השיר “Please Please Me” עדיין היו תלויות באוויר המעופש של אולפן 2 ב -26 בנובמבר 1962, כשקולו של ג’ורג’ מרטין התנפץ מהמיקרופון בחדר הבקרה שלמעלה. “רבותי”, פנה אל המופטופס (מופטופ הוא הכינוי לתסרוקת של הביטלס) הצעירים שלו, “אני חושב שזה עתה סיימתם להקליט את המקום הראשון הראשון שלכם”. למפיק הוותיק היו אוזניים מכוונות היטב ללהיטים, אבל זה ייקח כמה חודשים עד שהביטלס יכניסו את הסינגל השני שלהם לראש המצעד. השיר ששוחרר ב -11 בינואר, קיבל דחיפה בלתי צפויה של אמא טבע בשבוע שאחר כך. החורף של 1963 היה אחד האכזריים ביותר בהיסטוריה של אנגליה, והקור שובר השיאים הכריח רבים לבזבז את ליל השבת בביתם מול הטלוויזיה, בדיוק בזמן כדי לתפוס את הלהקה באחת מההופעות הארציות המוקדמות שלהם בטלויזיה של רשת ITV – תכנית בשם Thank Your Lucky Stars. מתוך ההופעה בתכנית Thank Your Lucky Stars בינואר 1963 כאשר הלהקה מתאימה את תנועת השפתיים עם הסאונד של התקליטון האחרון שלה ברקע, הצופים היו מרותקים על ידי המנגינה המתמזגת, ההרמוניות המדורגות, הפעימות חסרות הרחמים ו – בתחילת שנות השישים בבריטניה – השיער הארוך עד כדי גיחוך. כמעט בן לילה הסינגל עף לשמים. עם להיט בידיו, ידע מרטין שהצעד ההגיוני הבא הוא להגיע עם אלבום מלא לחנויות במהירות האפשרית. בתחילה הוא חשב על הקלטה של הופעה חיה בבסיס האם של הלהקה בליברפול. “הייתי בקאברן וראיתי מה הם יודעים לעשות – הכרתי את הרפרטואר שלהם, ידעתי מה הם מסוגלים לבצע”, הוא נזכר בסרט התיעודי האנתולוגיה של הביטלס מ 1995. הופעה חיה על תקליט היה מווצר זול להפקה. הוא זכה להצלחה גדולה שנתיים קודם לכן, כשהוא לוכד את הסאטירה השנונה “Beyond the Fringe” (עם דדלי מור ופיטר קוק), עם טייפ שהושם ישירות מתחת לבמה של תיאטרון פורצ’ן בלונדון. אבל מועדון הקאברן התת קרקעי, שחומות הבטון שלו שימשו כתא הד טבעי, לא התאים למיזם שכזה. במקום זאת, מרטין יצר מחדש את החשמל של ההופעות החיות של הביטלס בתוך אולפן ההקלטות: “אמרתי, “בואו נקליט כל שיר שיש לכם, נגמור את זה ביום אחד”. הקלטת אלבום מלא בטווח כה קצר לא נראתה כמו בקשה בלתי סבירה ב 1963. שירים הוקלטו חי למכשיר BTR ה British Tape Recorder – בעל 2 ערוצים, והותירו רק אפשרויות מעטות לתוספות או לעריכה משוכללת. ה BTR חוץ מזה, “Please Please Me” והביסייד שלו, “Ask Me Why”, היו כבר מוקלטים, כמו גם הסינגל הראשון של הביטלס, “Love Me Do”, מגובה ב “P.S. I Love You” וזה השאיר עוד 10 שירים כדי למלא את 14 הקטעים המקובלים של אלבום בריטי. “זה היה פחות או יותר שידור של הופעה עם רפרטואר הבמה שלהם”, אמר מרטין, לא כמו הסשנים הרגילים שלהם עבור ה BBC. המנהל שלהם, בריאן אפשטיין, שחרר אותם מהתחייבויות להופעות ביום קודם, כדי שהם יגיעו רעננים לאולפני EMI בשעה 10:00 בבוקר ה 11 בפברואר 1963. לפחות זה היה הרעיון. במקום זאת הם הופיעו עד מאוחר, כשג’ון לנון קיבל הצטננות קשה. “הקול שלו היה דיי גמור”, טכנאי ההקלטות נורמן סמית’ נזכר בספר של מארק לואיסון The Complete Beatles Recording Sessions. קופסאות פח מעוכות של זובס – טבליות מציצה לגרון, היוו פזורות על המכסה של פסנתר כנף בפינה. בקרבת מקום, חברי הלהקה הצטופפו על שרפרפים כשהם עבדו עם מרטין. “היינו על הקצה”, אמר ג’ורג’ הריסון באנתולוגיה. “עברנו על כל השירים לפני שהקלטנו משהו, היינו מנגנים קצת וג’ורג’ מרטין היה אומר, ‘טוב, מה עוד יש לכם?’ “. פול מקרטני רצה להקליט את הבלדה הישנה של מרלן דיטריך “falling in love again”, אך וטו הוטל על ידי מרטין, שחשב שהשיר “נדוש”. כך גם על “Besame Mucho”, שהתפרסם על ידי הקוסטרס, שהיה חביב על הביטלס מאז 1960. במקום זאת, מרטין התעקש על “A Taste of Honey”, תוספת חדשה יחסית לסט, שלדעתו תשמע טוב יותר על התקליט. הם התפשרו על 4 שירים מקוריים, ושישה קאברים שהם יכלו לסיים תוך זמן קצר. “הכרנו את השירים כי זה היה למעשה המופע שעשינו בכל רחבי המדינה”, אמר רינגו סטאר באנתולוגיה. “הצבת המיקרופונים לא היתה מסובכת: אחד מול כל מגבר, שניים לתופים, אחד עבור הזמר ואחד לתוף הבס”. טכנאי הקלטות הצעיר, ריצ’רד לנגהם, היה אחד מגדודי הטכנאים שעזרו להקים את הציוד. בעודם מעלים את המגברים שלהם, בדיוק כמו בהופעות, הוא מצא מגבר מלא בפיסות נייר. “בתוכו היו פתקים מהנערות מרחבת הריקודים שזרקו אותם על הבמה”, סיפר לנגהם. “הם כתבו, ‘בבקשה תנגנו את זה, בבקשה תנגנו את ההוא, זה מספר הטלפון שלי’. אני מניח שהם פשוט קראו אותם ואז זרקו אותם בחלק האחורי של המגבר”. עד מהרה הם היו מוכנים, חמושים בנשקם המועדף: מקרטני עם הבס הופנר 500/1 הייחודית שלו בצורת כינור מ 1961, סטאר עם ערכת הפרמייר שלו, הריסון עם ה Gretsch Duo-Jet המטופחת שלו מ 1957 שלו והגיבסון ג’מבו האקוסטית-חשמלית מ 1962, לנון עם הג’מבו התואמת שלו והריקנבאקר 325 מ 1958. “זה היה, ‘יאללה בואו ניקח את הציוד, ונעלה על הכביש’, כי זה היה כבר 10:30 או 11:00″, אמר לנגהם ב 2013 לדוקומנטרי של ה BBC. אולפני EMI בתחילת שנות השישים היו יותר מתקן מחקר מוסדי מאשר שטח יצירתי, וככזה פעל תחת לוחות זמנים נוקשים להקלטות. הסשנים התנהלו “בדיוק בזמן”, החל מ 10 בבוקר ועד ל 1 בצהריים (עם הפסקה של 90 דקות לארוחת צהריים), ולאחר מכן אחר הצהריים מ 14:30 עד 18:00. (עם הפסקה של 90 דקות לארוחת ערב), ולבסוף בערב מ -19:30 עד שהאולפן היה נסגר ב 22:00. כשהשעון כבר רץ, הביטלס הגיעו לעבודה. “הם פשוט הורידו את הראש וניגנו”, אמר אפשטיין אחר כך לחבר. שנים של ג’אמים מתישים בשעות הלילה המאוחרות וטורים מענישים הכינו אותם היטב למרתון המוזיקה הזה. עכשיו הם הסתמכו על הזיכרון של השרירים, והפכו את האולפן המואר באור פלורסנט אל מועדון מעופש, או לאולם ריקודים. כפי שלנון נזכר עשור לאחר מכן, ללא מידה מסוימת של גאווה, אלבום הבכורה של הלהקה “היה הדבר הקרוב ביותר למה שהיינו עשויים להישמע לקהל בהמבורג ובליברפול, ובכל זאת, אתה לא מקבל את האווירה החיה של הקהל רוקע בקצב יחד איתך, אבל זה הסאונד הקרוב ביותר שאתה יכול לשמוע ולהבין איך נשמענו לפני שהפכנו לביטלס המחוכמים”. כפי שציין מרטין פעם אחת, האופי ה”חי “של ההקלטה נולד יותר מתוך הכרח והתמימות של הלהקה – ולא מתוך בחירה מינימליסטית מודעת. “לביטלס לא היתה ממש מילה לגבי ההקלטה”, אמר מאוחר יותר. “רק אחרי השנה הראשונה הם התחילו להתעניין באמת בטכניקות של האולפן, אבל הם תמיד רצו לעשות את הדבר הנכון, אז זה לא היה מבצע חד פעמי, הם היו מקשיבים להקלטה, ואז עושים שניים או שלושה טייקים עד שהם היו מקבלים את התוצאה הרצוייה”. הסשנים הסתיימו רק אחרי 22:45 ולמחרת הביטלס חזרו להופיע. המיזם עלה לחברת התקליטים 400 ליש”ט (כ 11 אלף דולר ב 2018). “לא היה הרבה כסף בפרלופון”, הודה מרטין. “עבדתי עם תקציב שנתי של 55,000 ליש”ט”. לקח ללהקה רק 10 שעות של זמן אולפן כדי להקליט את רוב האלבום הראשון, ששוחרר ב -22 במרץ 1963, כ Please Please Me. כפי שהריסון ציין באירוניה עשרות שנים לאחר מכן, “השני לקח אפילו עוד יותר”. להלן תיעוד של שעה אחר שעה של מה שקרה במהלך היום יוצא הדופן הזה בחייהם של הפאב פור: 10:45 – 11:30 – הקלטת There’s a Place: לביטלס היו תקוות גדולות עבור היצירה החדשה יחסית הזו ונתנו לה את הכבוד להיות מוקלטת הראשונה באותו היום. השיר נכתב כמה חודשים קודם לכן בסלון של בית משפחת מקרטני, שם היה עותק של פסקול West Side Story ששיחק תפקיד משמעותי ביצירת השיר. “There’s a Place” לקח את כותרתו משורת הפתיחה של “Somewhere”, והרחיב על הכמיהה של הצעירים התיאטרלים לשקט ושלווה הרחק מעיניהם החטטניות של המבוגרים. “במקרה שלנו, המקום היה בראש, ולא בחלק האחורי של המדרגות כדי להתמזמז”, נזכר מקרטני בביוגרפיה המוסמכת שלו, “Many Years From Now”. “זה היה ההבדל עם מה שכתבנו, הכל היה בראש”. בהתחשב בכך שזה היה השיר הראשון שהוקלט במתכוון עבור אלבום הבכורה של הביטלס, הבשלות שלו היתה סימן לדברים טובים להתרחש. לפי דבריו של לנון, כ “סוג של מוטאון שחור”, השיר הראה הבטחה חזקה כלהיט פוטנציאלי, או אולי אפילו סינגל. הטייק הראשון היה ריצה מלאה על השיר כמעט זהה לגירסה הסופית, פרט להיעדר המפוחית של לנון בתחילתו. במקום זאת, הריסון לוקח את התפקיד על הגיטרה, אבל הוא מסתבך ומגשש בגרסאות הראשונות. אפשר לשמוע אותו מתאמן בין הטייקים, משחרר את אצבעותיו על ידי ניגון פתיח דומה ל “Please Please Me”. קולו של לנון כבר מראה את ההשפעות של כאב הגרון שלו אפילו בשלב מוקדם כזה ביום. רגע לפני הטייק החמישי ,אפשר לשמוע את מקרטני נותן כמה עצות על איך להאריך את האקפלה של “there-eee-ere”: “זה יעבוד טוב יותר אם אתה תעשה את זה על הקצב איכשהו – אתה יודע, תחשוב על הקצב בראש”. מקרטני, בינתיים, עצר את השיר אחרי כמה תיבות. “זה היה רע, ההתחלה הזו”, הכריז בבוטות. כמעט היה להם את זה בטייק 9, אבל קולו של מקרטני התחיל להסס בהרמוניות הגבוהות. ללא ספק מתוסכל, הבסיסט נשמע ממלמל משהו סרקסטי כמו “טייק 15 …” כשבפועל הטייק הבא היה 10. ניסיון זה סיפק את הבסיס לגרסה שנשמעה באלבום. המפוחית של לנון תתווסף מאוחר יותר באותו היום, אבל שעת הצהריים התקרבה במהירות, הלהקה החליטה לעבור הלאה לשיר מקורי מבטיח אחר. 11:30 – 13:00 הקלטת I Saw Her Standing There: עוד לפני שטכנאי ההקלטה נורמן סמית’, הכריז על השיר כ”Seventeen”- כפי שהוא נקרא בזמנו כמצרך של תקופת הקאברן המוקדמת – אפשר לשמוע את מרטין המרוגז מחדר הבקרה: “אני חושב שזה צריך להיות בעל כותרת שונה”. השיר יהיה מוכר לנצח כ “I Saw Her Standing There“, תערובת של שירים מועדפים על הלהקה שהתמזגו למשהו טרי לחלוטין. מבחינת המילים השיר עושה מחווה ל Young Blood של הקוסטרס עם השורה I saw her standing on the corner ול Little Queeine של צ’אק ברי עם השורה She’s too cute to be a minute over 17 ואפילו לשיר הישן When the Saints Go Marching In כשהשורה I want to be in that number/When the saints go marching in יש את אותו המשקל כמו How could I dance with another/Since I saw her standing there איתו הביטלס הופיעו לעתים קרובות ככקטע לעגני. בשנים מאוחרות יותר, מקרטני חשף כי הוא “השאיל” את ליין הבס מתוך שיר אחר של ברי מ 1961 “I’m Talking About You”, שהיה חלק מסט ההופעות באותה תקופה. “ניגנתי בדיוק את אותם תווים כמו שהוא עשה וזה התאים לשיר שלנו בצורה מושלמת” הוא סיפר. הביטלס תפסו את הגרסה הסופית כבר בטייק הראשון, כשהם מנגנים ושרים בלייב, כשהם מנציחים לראשונה באלבום הראשון שלהם את הפלצטו המפורסם “oooohs”, שיהפוך לסימן המסחרי המוקדם יחד עם נענוע הראש המופטופי. מרטין, לעומת זאת, דחף לעוד טייק רק כדי להיות בטוח. טייק 2 היה פחות מוצלח, מקרטני ולנון מתקשים לזכור את הסדר של “how could I dance” ו “she wouldn’t dance” יחד עם “I’ll never dance” בפזמון. למרות שטייק 2 היה נמרץ יותר, מקרטני סיים את זה עם בס יורד מדוכדך, ולנון העצבני מלמל “נורא”. מרטין ניסה להציל את המצב על ידי כך שהלהקה תקליט קטעים מסויימים עבור טייק 3, ועוד מעבר על הסולו של הריסון בטייקים 4 ו -5. המתח החל להראות כשטייק 6 התמוטט בחצי הדרך. “מהר מדי”, אמר מקרטני. “היתה לך מילה לא נכונה, נכון?” נשמע הקול מחדר הבקרה. “כן, אבל בכל מקרה, זה מהיר מדי” השיב מקרטני. מקרטני עצמו עצר את טייק 7 בצעקה של “מהר מדי!” לפני שהתנצל בפניו בצורה פרפקציוניסטית. “ואני שוב, אני מצטער, אתה יודע, אבל … “ הוא אמר כשהראה את הקצב המתאים של השיר. למתופף הלך טוב כל הבוקר, אבל זה היה תורו של סטאר לטעות בטייק 8. החמצה על ההיי האט גרמה לשיר לגמגם ולעצור, כשמקרטני נאנח, “מה קרה ?!” כשסבלנותו הולכת וקטנה, הוא השליך עוד אנרגיה לתוך הספירה לטייק 9, וירק “1-2-3-4” צרוד. האפקט היה כל כך מרגש עד שמרטין מאוחר יותר ערך אותו לתחילתו של טייק 1, כשהוא יוצר את אחד הפתיחים הגדולים ביותר של הרוק מאז הפתיחה של אלביס פרסלי ב Blue Suede Shoes שבע שנים קודם לכן. 13:00 – 14:30 – ארוחת צהריים: בדרך כלל, אחרי שסשן הבוקר באולפן הסתיים, 90 הדקות הבאות היו שמורות לאמנים ולצוות עבור ארוחת הצהריים. הפעם, בגלל קצב ההתקדמות האיטי שלהם, לביטלס היו תוכניות אחרות. “אמרנו להם שיש להם הפסקה, אבל הם אמרו שהם רוצים להישאר לחזרות”, סיפר הטכנאי לנגהם. “אז בזמן שג’ורג’ [מרטין], נורמן ואני הלכנו מעבר לפינה אל Heroes of Alma לפאי ובירה, הם נשארו ושתו חלב, כשחזרנו הם ניגנו עד הסוף. לא האמנו. אף פעם לא ראינו להקה שעובדת בזמן הפסקת הצהריים שלה”. 14:30 – 15:15 – מקליטים את A Taste of Honey: להוטים להתקדם, חברי הלהקה החליטו להתמקד בקטע מוכר יותר מהבמה. עבור הקאבר הראשון של היום, הם הלכו עם “A Taste of Honey”, שיר פופ סטנדרטי שנעשה לו רימייק עם טאץ’ של R&B על ידי לני וולץ. גם אפשטיין וגם מרטין ראו את הערך של הכללת בלדה מתוחכמת עכשווית למבוגרים לצד רוקרים כדי להפגין את הרבגוניות של הלהקה. כך חשב גם מקרטני, שהצהיר על אהבתו לשירים של לפני המלחמה. “חשבתי שאלה מנגינות טובות”, הרהר. “העובדה שלא התביישנו באותן ‘נטיות’ פירושה שהלהקה יכולה להיות קצת יותר מגוונת”. חמישה טייקים של השיר הוקלטו, שניים מהם לא מושלמות, כשהלהקה מנגנת ושרה בלייב. החמישי היה זה שסומן כגרסה סופית. 15:15 – 15:45 – מקליטים את Do You Want to Know a Secret: “השיר Do You Want to Know a Secret היה ‘השיר שלי’ באלבום” התלונן הריסון באנתולוגיה. “לא אהבתי את הקול שלי בשיר, לא ידעתי לשיר, אף אחד לא אמר לי איך”. לנון כתב את עיקר השיר על זיכרון ילדות מאמו המנוחה. “היא היתה קומיקאית וזמרת “, נזכר בראיון לפלייבוי זמן קצר לפני מותו ב 1980. “היא לא היתה מקצועית, אבל היא היתה מופיעה בפאבים ודברים כאלה, היה לה קול טוב … היא נהגה לשיר שיר קטן כזה כשהייתי רק בן שנה או שנתיים… השיר היה מתוך סרט של דיסני”. השיר, נקרא “I’m Wishing”, והוצג בסרט הבכורה של וולט דיסני “שלגיה” ב 1937. לנון כלל אינטרו איטי, במפתח מינורי ליצירה שלו אולי כמו הנהון להשראה הוינטאג’ית – או שאולי הוא היה מושפע מהמנגינות שכתבו קרול קינג וג’רי גופין, שהשתמשו באותה תקופה בטכניקה דומה בכמה מהלהיטים שלהם. אחרי 2 התחלות לא טובות, הביטלס ביצעו ארבעה טייקים מלאים של השיר, כשטייק 6 מסומן כטוב ביותר. בגלל התעקשותו של מרטין, הביטלס עשו 2 ניסיונות להקליט את הרמוניות של לנון ומקרטני ה “doo-dah-doo” והתיפוף של סטאר בזמן הגשר. טייק 8 היה גרסה סופית. 15:45 – 16:15 – הקלטת תוספות לקולות עבור A Taste of Honey: הקלטת התוספות לקולת של “Do You Want to Know a Secret” גרמו כנראה משהו למרטין ולנערים, משום שבשעה ורבע שלאחר מכן הם מירקו שירים שכבר היו מוכנים. חבריו של מקרטני ללהקה היו בהפסקה בזמן שהוטל עליו להכפיל את השירה שלו בשתי נקודות ב”A Taste of Honey”, וכתוצאה מכך הצליל נשמע עשיר יותר, בקטעים הדרמטיים של I will return. הביטלס ניצלו את הטכניקה הזו שוב ושוב לאורך הקריירה שלהם. 16:15 – 16:30 – הוספת מפוחית ל There’s a Place: מחשש שהגיטרה של הריסון חסרת השפעה, הציע מרטין כי לנון יבצע את ריף ההתחלה של There’s a Place במפוחית. לטריק היה אפקט רב על שני הסינגלים הראשונים של הלהקה, “Love Me Do” ו- “Please Please Me”, ולנון היה מחוייב. הוא נזקק לשלושה מעברים על טייק 10 שהוקלט קודם, ובכך קבר ביעילות את עבודת הגיטרה של הריסון בגרסה הסופית בטיק 13. 16:45 – 17:00 – הוספת מחיאות כפיים ל I Saw Her Standing There: במאמץ להדהד את ההתרגשות של הקהל שרועם ודופק יחד בבת אחת, מרטין ביקש מהביטלס להוסיף מחיאות כפיים למה שיהיה הפתיחה של האלבום. הלהקה התאספה סביב המיקרופון, בעוד שסרטוני ההקלטה הם של טייק 1, הגרסה החזקה ביותר מהיום, אבל הניסיון הראשון של הקלטת מחיאות הכפיים נכשל בגלל בעיות ווליום. זה מכניס את הנערים להיסטריה עליזה, מחיאות כפיים מטורפות והומור מטופש (מקרטני נשמע דוחק באחרים “לשמור על בריטניה מסודרת”). הם השלימו את העבודה בטייק הבא, ומשלימים את השיר עם טייק 12. 17:00 – 18:00 – הקלטת Misery: לנון ומקרטני רצו ללטש את המוניטין שלהם ככותבי שירים, כאלו שאפשר לשכור וכתבו את Misery במטרה להציג אותו לזמרת צעירה בשם הלן שפירו כשהיו יחד בכמה הופעות. לרוע המזל, המנהל שלה נורי פאראמור, הרגיש שהנושא של השיר עגמומי למדי ואינו מתאים לזמרת הצעירה. “היא סירבה”, נזכר מקרטני. “אולי זה לא היה מוצלח עבורה, כי זה שיר די נמוך, הוא היה די פסימי”. בסופו של דבר הקטע הלך אל קני לינץ’ שגם כן היה איתם בהופעות, מה שהופך אותו לאמן הראשון להקליט קאבר של שיר של לנון ומקרטני. הגרסה של הביטלס היתה ראשונה, ודרשה 11 טייקים בסך הכל כדי להשלים את ההקלטה. הראשון היה במובנים רבים הטוב ביותר, עם עוד כמה תוספות תופים של סטאר (אשר בסופו של דבר ירדו) וכמה “ooohs” ו “la-la-las” נלהבים מדי בסוף השיר. לרוע המזל, הגיטרה של הריסון היתה קצת לא מסונכרנת בגשר, מה שחייב עוד טייק. טייק 2 היה כמעט טוב, אבל מרטין עצר את השיר לאחר ששם לב שהגיטרה של הריסון מתעוותת. “נקה את זה קצת, וקצת פחות נפח, ג’ורג'”, הוא הורה. כמה התחלות שגויות באו אחר כך, ולנון התקשה לשמור את המילים והאקורדים כמו שצריך. I won’t see her no more, הנחה אותו מקרטני. טייק 6 היה אולי הכי מעניין, עם תופים נועזים וגיטרה מלאה של הריסון שלא הגיע לטייק הסופי. זה היה עמוס מדי עבור מרטין, שביקש גישה קצת יותר אוורירית בטייק 7. ליין הגיטרה היורד הוכיח שקשה מדי להשלימו, ולכן המפיק ביקש מהריסון לחדול מהנסיונות (הוא עצמו יקליט את הליין בפסנתר כעבור 9 ימים, ב 20 בפברואר, ללא מעורבות הלהקה). טייק 8 התרסק מיד מיד בהתחלה כשמקרטני בשמחה הצביע על לנון: “תפסיקו, הוא אמר את המילים הלא נכונות!”. טייק 9 יהיה הניסיון הסופי באותו היום לפני השעה 18:00 כדי להגיע לארוחת הערב. מרטין ייקח את תחילתו של טייק 7 ואת הסוף של טייק 9 כדי ליצור את הגירסה באלבום. (את העריכה ניתן לשמוע במילה הראשונה של הבית השלישי, כאשר לנון שר מה שנשמע כמו “shend”). 18:00 – 19:30 – הפסקה לארוחת ערב: אחרי שסיימו את סשן אחר-הצהריים, סביר להניח שהביטלס הרעבים ודאי לקחו ארוחה מהירה במזנון של האולפנים. אם הם היו מודאגים, היתה להם סיבה טובה. חברי הלהקה עברו כבר שני שלישים מזמן ההקלטות שהוקצב להם, והם הפיקו רק מחצית מהשירים הדרושים. הם היו צריכים לייצר עוד חמש שירים בתוך שעתיים וחצי כדי להשלים את האלבום בזמן. למזלם, השירים הנותרים, רובם קאברים, היו מעמודי התווך ברפרטואר שלהם. הם יכלו לנגן את השירים האלו גם לאחור, קדימה ולפעמים – כפי שהיה יכול לקרות במהלך הלילות הארוכים שלהם בהמבורג – תוך כדי שינה. עם העיניים שלהם על השעון, הם חזרו לתוך אולפן 2 נחושים לתת בראש. 19:30 – 20:15 – הקלטת Hold Me Tight: למרבה הצער, תחילת סשן הערב שלהם היה בזבוז זמן עצום, הביטלס עשו 13 טייקים של שיר מקורי שלא נכנס לאלבום. “Hold Me Tight” היה רוקר מהיר שנכתב בעיקר על ידי מקרטני כמה שנים קודם לכן. הוא שולב בהופעות, אבל הם אף פעם לא החשיבו אותו בין העבודות הטובות ביותר שלהם. אפילו כותב השיר הגדיר אותו כ “ניסיון כושל לכתוב סינגל שהפך אחר כך לפילר באלבום”. לנון היה בוטה באותה מידה. “זה היה של פול”, הוא אמר ב -1980. “זה היה שיר עלוב למדי, ומעולם לא התעניינתי בו”. אולי בגלל זה “Hold Me Tight” לא התרומם במהלך הסשנים של Please Please Me. ההקלטות של השיר מאותו היום נהרסו מאז, אבל הערות ההקלטה מציגות לא מעט התחלות שגויות, תקלות ועריכת חלקים כדי לתקן שגיאות. למרות הלהקה בסופו של דבר השיגה גרסה שמישה (טייק 9 שמחובר לטייק 13), השיר ננטש למשך היום. הוא יצוץ שוב באלבום הבא של הלהקה, With the Beatles, מאוחר יותר באותה שנה. 20:15 – 20:45 – הקלטת (Anna (Go to Him: החוויה המתסכלת של “Hold Me Tight” היתה עכשיו מאחוריהם, משאירה אותם חופשיים לחרוש מבעד לקאברים האהובים. “A Taste of Honey” כבר היה בצד, והיה יותר בקשה של מרטין ואפשטיין, עכשיו אלו היו שירים שבאמת היוו השראה עליהם. זה אומר שכל השירים הלא מקוריים ב’Please Please Me ‘בוצעו (או לפחות היו פופולאריים) על ידי אמני נשמה שחורים, מה שמחזק את טענתו של מקרטני שהביטלס ראו את עצמם כ”קומבינצית R&B קטנה “. הקאבר הראשון של לנון, שהוביל את הלילה, “(Anna (Go to Him“, שיבח את אחד הגיבורים הגדולים שלו, חלוץ הנשמה של מדינת אלבמה, ארתור אלכסנדר. לאחר ביצועים קבועים של השיר, ההקלטה החיה היתה עניין פשוט יחסית. הפסנתר של פלויד קריימר נוגן בגיטרה של הריסון, שהיה גם כן מעריץ עצום של אלכסנדר. “אני זוכר שהיו לי כמה תקליטים שלו, וג’ון שר שלושה או ארבעה משיריו” אמר באנתולוגיה. “ארתור אלכסנדר השתמש בתבנית תופים מוזרה, שניסינו להעתיק, אבל לא הצלחנו לעשות את זה, אז בסוף המצאנו משהו מוזר, אבל מקורי באותה מידה”. בטייק 3, השיר היה מושלם. 20:45 – 21:00 – הקלטת Boys: האתוס התעשייתי ששרר בזמנו הכתיב שלכל להקת פופ חייב להיות פורנטמן, אבל מרטין סירב להפוך אותה לשם פרטי והביטלס. בכך הוא ביסס את הרעיון של הלהקה כקולקטיב מאוחד, ולא רק מלווים שכירים. הלהקה לקחה את המושג הדמוקרטי הזה עוד קדימה על ידי מתן ההובלה של לפחות שיר אחד באלבום לכל חבר. לתורו של סטאר הם בחרו ב”Boys“, ביסייד של השירל’ס שהוא ביצע מאז ימי טרום הביטלס שלו ברורי סטורם וההוריקנים. לדברי מקרטני, השיר “היה אהוד מאוד על הקהל וזה היה נהדר – אם כי כשאתה חושב על זה, זה היה באמת שיר של בנות. “אני מדבר על בנים עכשיו!” או שזה היה שיר ‘עליז’. אבל אף פעם לא הקשבנו. זה פשוט שיר נהדר”. כפי שהוא עשה על הבמה, סטאר שר וניגן באותו הזמן, אשר כל מתופף יכול להעיד שזה לא הדבר הכי קל לעשות. אבל האינסטינקט השתלט והוא עשה זאת בניסיון הראשון, מה שהופך אותו להיות השיר היחיד של היום שהוקלט בטייק אחד. “לא עשינו ממש חזרות לאלבום הראשון שלנו”, נזכר המתופף. “בראשי, זה נעשה ב ‘חי’. תחילה בצענו את השירים, כדי שנוכל להבין איזה צליל מתאים לכל אחד מהם, ואז פשוט רצנו איתם קדימה”. 21:00 – 21:30 – הקלטת Chains: במקור, הוקלט על ידי הקוקיז, להקת R&B של בנות מחוץ לניו יורק סיטי. הקאבר ל “Chains” הציג לראווה את היכולת של הביטלס לחשוף פנינים בפופ האמריקאי, מה שהיה נדיר שהם עשו עבור שירים מהמולדת שלהם. “עם המנהל שלנו, בריאן אפשטיין, שהיה בעל חנות תקליטים NEMS, היתה לנו הזדמנות לרחרח קצת יותר מאשר הקונים המזדמנים”, הסביר מקרטני בהערות לאלבום On Air – Live at the BBC Volume 2. הריסון במיוחד נשבה אחר “Chains”, ורכש את התקליט בדצמבר 1962 וביקש את להוביל את הביצוע הווקאלי. הלהקה הקליטה שתי גרסאות מלאות של השיר, כאשר הראשון היה הטוב ביותר. התבוננות בתווית על הסינגל של הקוקיז, שהביטלס בחנו אותה ללא ספק, היתה מגלה ש Chains נכתב על ידי ג’רי גופין וקארול קינג, הצמד שהיו בעל ואשה והיו השראה אדירה לשותפות כתיבת השירים של הביטלס. לנון הביע את רצונו להיות “הגפין-קינג” של אנגליה ביחד עם מקרטני – כל עוד שמו היה ראשון. כאשר על ההדפסות הראשוניות של Please Please Me נכתב “McCartney-Lennon”, לנון מיד משך בכמה חוטים מה שגרם לשותפו לנקודה כואבת בשנים הבאות. “רציתי שזה יהיה מקרטני-לנון, אבל לג’ון היתה אישיות חזקה יותר ואני חושב שהוא סידר דברים עם בריאן לפני שהגעתי לשם”, סיפר מקרטני. “זו היתה דרכו של ג’ון, הוא היה מבוגר ממני בשנה וחצי, ובאותם גילאים זה נחשב, אני זוכר שהלכתי לפגישה ונאמר לי, ‘אנחנו חושבים שהקרדיט על השירים צריך להיות לנון-מקרטני’ . אמרתי, “לא, זה לא יכול להיות לנון קודם, מה עם מקרטני-לנון? “”לא. כולם אמרו, ‘לנון מקרטני נשמע יותר טוב …’ הייתי חייב לומר, ‘בסדר”. 21:30 – 22:00 – הקלטת Baby It’s You: הקטע הבא של הלהקה נכתב על ידי ברט באכרך ומאק דיויד – אחיו הבכור של המלחין הידוע יותר האל. בשיר השני של השיראלס שהקליטו הביטלס באותו יום, “Baby It’s You” השתתף גם לותר דיקסון בכתיבה (בקרדיטים הוא נקרא ברני וויליאמס), מחבר השיר “Boys”. שלושה טייקים הוקלטו, אחד מהם היה עם התחלה כושלת, כשהאחרון היה הטוב ביותר. הקטע יושלם 9 ימים לאחר מכן, ב20 בפברואר, כאשר מרטין יוסיף קטע על הצ’לסטה שהוא כלי דומה לפסנתר רק ללא מיתרים אלא לוחות ברזל שפטישי מפיק מהם צליל במקום הגיטרה של הריסון. קולו של לנון, שהלך והתדרדר כל היום, החל לגלות סדקים גדולים, בעיקר בקטע Don’t want nobody, nobody. למרבה המזל נותר לו רק שיר אחד, אבל השיר הבא לקח את כל מה שהיה לו. 22:15 – 22:30 – הקלטת Twist and Shout: השעה היתה 22:00, השעה שבה נסגר האולפן באופן רשמי למשך הלילה. לביטלס עדיין חסר שיר אחד. למחרת בבוקר, הם היו אמורים לעשות את המסע הארוך לצפון אנגליה עבור הופעה באולהאם, לנקשייר. הם היו צריכים לסיים את זה עכשיו. מרטין, כפי שעשה לעתים קרובות עבור הביטלס, החליט לכופף את הכללים מעט ולהסתנן לסשן אחד נוסף לאחר שעות הסגירה. אבל מה הם ינגנו? “בסביבות השעה 22:00, כולנו פרשנו למזנון האולפן לקפה וביסקוויטים, שם התחלנו אנחנו וג’ורג ‘מרטין בדיון רציני על שיר מתאים לקטע האחרון”, נזכר מקרטני. כמו כן היה שם העיתונאי אלן סמית, שדיווח על הסשנים עבור NME. “כולנו הצטופפנו שם, ואני חושב שזה היה ג’ורג’ שאמר, ‘מה אנחנו הולכים לעשות עבור הקטע האחרון?”, סיפר סמית בסרט תיעודי של ה- BBC. “אמרתי, ‘אני חושב ששמעתי אותך עושה את “לה במבה” ברדיו לפני כמה שבועות. מקרטני נראה קצת מבולבל, ואז הוא אמר, “אתה מתכוון ל “Twist and Shout“! אמרתי, “כן, “Twist and Shout“, הרעיון הזה התקבל מיד”. בביקורים בקאברן, מרטין היה עד לכוחו של השיר להפיל את הבית. “ג’ון צרח לגמרי”, נזכר. “אלוהים יודע מה הוא עשה עם הגרון שלו בכל פעם שהוא ביצע את השיר, כי הוא השמיע קול די דומה לקריעת הבשר. זה היה צריך להיות נכון בטייק הראשון, כי ידעתי היטב שאם נצטרך לעשות את זה בפעם השנייה זה לעולם לא יהיה טוב”. עם זאת, כאשר הם התכוננו להקלטה האחרונה, היתה שאלה ממשית מאוד אם הוא יכול בכלל לעשות את זה. “אז כבר הגרונות שלהם היו עייפים וכואבים”, אמר נורמן סמית למרק לואיסון. “זה היה 12 שעות מאז שהתחלנו לעבוד, ג’ון היה כמעט גמור לגמרי, אז באמת היינו צריכים לעשות את זה בפעם הראשונה. ג’ון ינק עוד כמה כדורי מציצה, גרגר חלב והמשכנו”. הוא פשט את חולצתו וניגש אל המיקרופון. הילד בן ה 22 זרק את ראשו לאחור ופלט יללה, שמחצית מאה לאחר מכן, עדיין מעוררת סימני כאב יחד עם סיבוב ראש לא רצוני. “לא יכולתי לשיר את הדבר הארור הזה – רק צרחתי”, הוא הודה ברולינג סטון ב -1970. “השיר האחרון כמעט הרג אותי”, הוא אמר אחר כך. “הקול שלי לא היה אותו הדבר במשך זמן רב. כל פעם שבלעתי, זה היה כמו נייר זכוכית, תמיד התביישתי בו, כי יכולתי לשיר את זה יותר טוב, אבל עכשיו זה לא מטריד אותי. אתה יכול לשמוע שאני רק בחור מטורף שעושה כמיטב יכולתו”. התשוקה המוחלטת והמחויבות מגשרת על סדקים מזדמנים, אשר מוסיפים יופי פגום לשיר. בסולידריות ניגנו הביטלס האחרים בעוצמה שהיתה מרשימה עוד יותר לאור היום המפרך שמאחוריהם. סטאר תקף את התופים בזעם ראשוני, ואילו מקרטני והריסון חיזקו את הזמר התשוש שלהם עם הרמוניות מהודקות ופלטו קריאות מלחמה. “הוא ידע שקולו התאמץ כל היום, והוא יכול לתת לו רק נסיון אחד או שניים וזה פשוט יקרע אותו”, אמר מקרטני. “אתה יכול לשמוע את זה בתקליט, אבל זו היתה הופעה דיי מגניבה”. השניות האחרונות של השיר, אשר בסופו של דבר סגרו את הופעת הבכורה של הביטלס, לכדו קריאת שמחה “היי!” – מקרטני בספונטניות מצדיע לחברו. נסיון שני היה ניסיון קצר, אבל לא היה טעם רב. לנון נתן הכול בפעם הראשונה. “זה היה מספיק טוב בשביל התקליט”, אמר מרטין. השיר Twist and Shout שוחרר ללא שום עריכות, לא שום תוספות וללא נסיון שני. 22:30 – 22:45 – פלייבק בסוף ההקלטה הביט ג’ורג’ מרטין מחדר הבקרה ואמר בתמיהה, “אני לא יודע איך עשיתם את זה, אנחנו כבר מקליטים כל היום וככל שאנחנו ממשיכים אתם משתפרים!”, מקרטני נזכר. עם 14 שירים בשק, לא נותר אלא לעשות צעד לאחור ולהעריך את עבודתם. בשעה 10 וחצי, הביטלס טיפסו במדרגות האולפן לחדר הבקרה כדי לקבל את ההזדמנות להקשיב לאלבום הבכורה שלהם בפעם הראשונה. “ההמתנה לשמוע את האלבום בפעם הראשונה היתה אחת החוויות הכי מפחידות שלנו”, אמר לנון ב 1963. “אנחנו פרפקציוניסטים: אם זה היה יוצא לא טוב, היינו רוצים לעשות את זה שוב. היינו מאוד מרוצים מהתוצאה “. מקרטני הסכים. “אלבום היה אחת השאיפות העיקריות בחיינו”, אמר. “הרגשנו שזה יהיה חלון ראווה ללהקה, וחשוב לנו מאוד שזה יישמע כמו שצריך, וככל שזה קרה, היינו מרוצים, כאב גרון או לא, היינו עושים זאת שוב.זה היה מצב הרוח שבו היינו. זה היה פריצה או כשלון”.

שנה אזרחית חדשה טובה לכולכם! את השנה החדשה אפתח בפרק חדש בביטלמניקס שהוא חלק ב' בפרק שחגג 50 שנה לאלבום Band on the Run של פול מקרטני ו Wings. האלבום הכי מצליח בקריירה של מקרטני נעשה רק 3 שנים לאחר פירוק הביטלס וזה הישג אדיר. הדרך לתוצאה המרהיבה הזו היתה לא קלה. התפוררות ההרכב שלו, ההחלטה להקליט בניגריה והחוויה הלא קלה שעברו שם חברי הלהקה, היתה מייאשת כל אחד. לא את פול מקרטני. בחלק ב' נטוס ללאגוס בניגריה, נתחיל לעבוד עם Wings על האלבום שם ונחווה איתם את הניכור מצד המוזיקאים המקומיין ובראשם פלה קוטי. לאחר חוויה מטלטלת שכללה שוד והתמטטות עצבים, החליט מקרטני ש enough is enough וכולם חזרו יחד ללונדון על מנת לסיים את האלבום באולפני AIR. התוצאה היא Band on the Run. אלבום ביוגרפי קונספטואלי של מקרטני שמתכתב גם עם הלהקה הישנה שלו, הביטלס ועם המאסטרפיס שלהם - סרג'נט פפר. לפרק החדש שראה אור ממש עכשיו בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים ובשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! האזנה נעימה!

הפרק החדש חוגג 50 שנה לאלבום Band on the Run של פול מקרטני ו Wings. הפרק הזה מחולק לשני חלקים - הראשון, חלק א' עוסק בתקופה שהקדימה את ההקלטות ועד להגעה ללאגוס שבניגריה לאולפני EMI שם. בתקופה שלאחר סיום העבודה על האלבום Red Rose Speedway, פול ניסה לאסוף את הלהקה שלו ולהתקדם קדימה להרכב מגובש יותר, דמוקרטי לפחות למראית עין שיפיק אלבום קצת אחר, באולפן אחר שישבור את גישת העבודה ויביא רוח יצירתית יותר. בשנה הזו - 1973, הביטלס והגישה הפייסנית בין חברי להקת האם של מקרטני היו באוויר כל הזמן ובמידה מסויימת האלבום הזה הוא עוסק בלהקה שהעניינים הכספיים ו'אנשי החליפות' רודפים אותם. האור בקצה המנהרה הגיע עם סיום תקופת קליין יחד עם סיום התביעה של מקרטני את חברת אפל וחברי הביטלס והדיבורים על איחוד היו חזקים מאי פעם, אבל בעיות התעוררו בלהקה החדשה של פול ממש רגע לפני תחילה העבודה על האלבום החדש. לפרק החדש שראה אור ממש עכשיו בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים ובשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 גוגל https://bit.ly/3lrFAjs דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בדף הראשי של הבלוג ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות לפני כולם. אשמח מאוד מאוד לקרוא את התגובות שלכם לפרק כאן בפוסט. אל תשכחו להרשם כמנויים ולדרג את הפודקאסט גם בספוטיפיי! האזנה נעימה!