אתמול ציין עולם המוסיקה 250 שנה להולדתו של המלחין הגאון לודוויג ואן בטהובן. בטהובן שאפשר להגדיר אותו כמילה נרדפת למוסיקה קלאסית במובן הקלאסי של המילה, כתב אין ספור יצירות סימפוניות וסונטות שבמידה מסויימת הגדירו את עולם המוסיקה. למרות קווי הדמיון למקרטני שצמח גם הוא אצל אב מוסיקלי והחל לחבר את יצירותיו בגיל 14, להשוות את המוסיקה של בטהובן לביטלס יהיה חטא לשניהם מכיוון שהתקופות שונות לחלוטין, ותפיסת המוסיקה שונה. המוסיקה נתפסה אז כיצירה מורכבת הרבה יותר, כלי הנגינה שאנחנו מכירים היום היו בחלקם בשלבים אובולוציונים ושונים ממה שאנו מכירים כיום. בכל זאת, הן הביטלס והן בטהובן נחשבים למהפכנים, כל אחד בתחומו הוא: בטהובן שהושפע קשות ממוצארט שגדל אף הוא תחת אב מוסיקלי, לקח ושיכלל את המבנים המוסיקלים המוכרים וכתב יצירות שאפתניות יותר. הוא שפך אליהן את תחושותיו האישיות כמו למשל את הכשלונות הרומנטים שחווה ובמידה מסויימת הוא השפיע גם על התפתחות הפסנתר כפי שאנחנו מכירים אותו. אם נוסיף על כל זאת את העובדה שמגיל צעיר הוא הלך והתחרש, זה פשוט מדהים ובלתי נתפס. על המהפכנות של הביטלס בוודאי שמעתם וההקבלה הזו בין המפלצת הארבע ראשית מליברפול למלחין הדגול יכולה להמשיך כהנה וכהנה, אבל אם הייתי צריך למצוא מכנה משותף אחד, זו היציאה מגבולות הנתון והקיים. ההשפעה המיידית של המוסיקה של בטהובן על שיר של הביטלס ניכרת ב Because שכתב לנון וייבא אליו ריף מתוך הסונטה מס’ 14 לפסנתר שלו וניגן אותו במהופך. בפוסט על השיר הנפלא של לנון תהיתי מדוע בחר לנון לקחת את הקטע הזה שניגנה יוקו ולייבא אותו לשיר שלו? האם זה היה בהשפעת הניסיוניות והאוונגרדיות שריחפה באוויר באותה התקופה ואולי כמחווה לתקופה בה חרכו הביטלס את הבמות עם הקאבר ל Roll Over Beethoven של צ’אק ברי? היום נדון בקאבר הנהדר הזה של הביטלס. אין ספק שצ’אק ברי היה אחד מחלוצי הרוקנרול ואחד המשפיעים הגדולים על הביטלס המוקדמים. במידה מסויימת הוא היה ה’בטהובן של הרוקנרול’. הוא לקח את הבלוז הקדום השחור, עירבב אותו עם מוסיקת קאנטרי ויצר משהו חדש, מסעיר וקצבי, כמו בטהובן הוא למעשה המציא מחדש את הגיטרה. ככה נשמעה ההצלחה הראשונה שלו Maybellene ב 1955. תודו שזה נהדר וסוחף.
ב 1956, צ’אק ברי כתב את Roll Over Beethoven בכוונה תחילה על מנת לקרוא תיגר על המוסיקה הקלאסית שבטהובן מסמל. מוסיקה חדשה נוצרה באותם ימים, אותו רוקנרול, ומבחינתו בטהובן יכול ל’התהפך בקברו’. יש הגורסים שהוא כתב את השיר כשנגינת הפסנתר של אחותו לוסי שהיתה חובבת מוסיקה קלאסית ,עלתה לו על העצבים. עד כאן הפשט, אבל השיר הזה שכתב ברי הוא לא רק ‘זלזול’ במוסיקה קלאסית, אלא גם אמירה על השינויים במוסיקה העכשווית. הסינגל Roll Over Beethoven ראה אור ב 14 במאי 1956 ונשמע כך:
השיר שכתב ברי נפתח בשורות האלו: אכתוב מכתב קטן אשלח אותו לדי ג’יי המקומי שלי. זה לגבי תקליט קטן שאני רוצה שהוא ינגן. סיפור מעניין לגבי מהפכת תחנות הרדיו והכוח שהן צברו באותה תקופה היה כשהדי ג’י, אלן פרד הבין כמה כוח יש לו, זיהה את הפוטנציאל בצ’אק ברי הצעיר, והתעקש לחלוק איתו ברווחים על הסינגל הראשון שלו Maybellene. בתמורה, פרד קידם והשמיע את השיר כמה שיכל, מה שגרם לו לזנק במצעדים. הבקורות הקטנה והמרומזת של ברי נשמעת היטב בתחילתו של השיר. דבר מעניין נוסף, הוא שבהתרסה לבטהובן וצ’יקובסקי ברי נופף בשלושה סוגי מוסיקה שונים. הבלוז, הרית’ם אנד בלוז והרוק (הרוקנרול החדש). הוא לא הסתפק רק בכך והביא דוגמאות ספציפיות בשיר: הראשונה קטע הבלוז:early in the mornin של לואיס ג’ורדן, השני קטע הרוקנרול החדש Blue Suede Shoes של קארל פרקינס. את הרית’ם אנד בלוז הוא מייצג עם shot of rhythm and blues של ארתור אלכסנדר ומאזכר גם ברמיזה את בו דידלי איש הרית’ם אנד בלוז עם hey diddle diddle. כור היתוך נהדר. הרוקנרול אגב מוזכר רק במרומז מפני שהוא התוצאה של עירבוב כל הז’אנרים והזרם החדש והמתהווה. זה מעניין. על פי ברי האבולוציה היא מוסיקה קלאסית, בלוז, רית’ם אנד בלוז ורוקנרול. אם מישהו שואל אותי, זה בכלל לא שיר מתריס כנגד המוסיקה הקלאסית. להיפך. זה שיר שאומר שאין הבדל בין ז’אנר מוסיקה אחד למשנהו. כל ז’אנר שגורם להנאה נחשב ואפילו בטהובן וצ’יקובסקי היו אוהבים את המוסיקה החדשה והמהפכנית הזו שקורמת עור וגידים.
כאמור, צ’אק ברי היה גיבור רוקנרול בעיניי הביטלס ולנון במיוחד. “כשאני שומע רוק, רוק טוב בשיעור הקומה של צ’אק ברי, אני פשוט מתפרק ואין לי שום עניין נוסף בחיים. העולם יכול להגמר אם רוקנרול מתנגן“. הביטלס ביצעו קאברים של ברי יותר מכל אמן אחר וכשהם החלו לבצע את Roll Over Beethoven היה זה לנון בקול המוביל עד ל 1961. משם והלאה לקח את התפקיד ג’ורג’. הסיבה המדוייקת לא ידועה אבל אני יכול להניח שכיאה ללהקה מיוחדת שמכילה 3 זמרים, ג’ורג’ חיפש שירים בהם הוא יכול להרגיש בנוח עם השירה המובילה. זה היה אחד מהם. באנתולוגיה ג’ורג’ סיפר: “שרתי את Roll Over Beethoven עבור האלבום השני – זה היה שיר שחיבבתי. היה לי תקליט של צ’אק ברי ונהגתי לבצע אותו במועדונים”. אכן, ההקלטה המוקדמת ביותר של הביטלס מבצעים את השיר היא מ 1962 בהופעות בסטאר קלאב בהמבורג, כאמור עם ג’ורג’ בהובלה.
בעוד שברי ביצע את השיר בנופך מעט יותר בלוזי, הביטלס לקחו וביצעו אותו בסולם נמוך יותר ובצורה איטית מהמקור, אבל בהגשה בסגנון השירים המאוחרים יותר שלו, כמו למשל Johnny B Goode. הביטלס השתמשו בברי המאוחר על מנת לבצע את ברי המוקדם. ב 30 ביולי 1963, הביטלס הגיעו לאולפן עבור יום ההקלטות השני לאלבומם השני with the Beatles. לאחר שהתפנו מהשלמת קאבר אחר – Money והקלטת Till there was you למעשה מחדש, הם החלו לעבוד על Roll Over Beethoven של צ’אק ברי. חמש נסיונות נעשו כשהלהקה ניגנה בלייב כולל השירה של ג’ורג’. הטייק החמישי נשמע להם טוב ועליו הם הקליטו מחיאות כפיים ועוד שכבה של קולו של ג’ורג’ – הגרסה הזו קיבלה את התג – ‘טייק 7’. תוספת פצפונת שהוקלטה בנפרד באותו היום היה אקורד הסיום שדרש שיפור. את החיבור יעשו כבר ג’ורג’ מרטין והטכנאים ב 21 באוגוסט והיא תקרא ‘טייק 8’, ממנה הם יצרו את מיקס המונו עבור האלבום הבריטי. את מיקס הסטריאו הכין הצוות ב 29 באוקטובר 1963. זהו אותו המיקס שנשלח לחברת קפיטול עבור האלבום ‘השני’ האמריקאי של הביטלס. הטכנאים בקפיטול לא הסתפקו בכך והוסיפו עוד הד על גבי מיקס הסטריאו כדי לעבות את התוצאה הסופית ולייצר צליל קופצני יותר.
האם אני אוהב את הקופצנות הזו? פחות. עבור גרסאת המונו שלהם, קפיטול לא השתמשו במיקס המונו הנהדר של האלבום הבריטי. למה? כי הם קפיטול, ככה הם עושים דברים. הם ‘יצרו’ מעין מיקס מונו משל עצמם כשמיזגו יחד את 2 ערוצי הסטריאו.
עוד טרם יציאת אלבומם השני, בזמן שהצוות הטכני עומל על המיקסים, ביקרו הביטלס בשבדיה. ב 24 באוקטובר, יומם השני בשבדיה, הם מופיעים בתיאטרון Karlaplansstudion בשטוקהולם ומוקלטים עבור הרדיו השבדי. קטעים מההופעה הנהדרת הזו נכללו בחלק הראשון של האנתולוגיה. הנה Roll Over Beethoven מתוך ההופעה הזו. שימו לב לתופים הפשוט נפלאים של רינגו שמחליף מקצבים ולרגע בסביבות 1:30, הביטלס הופכים ללהקת ג’אז קטנה, כי הרי השיר הזה הוא שיר הלל לורסטליות ז’אנרית ומה זה משנה באיזה סגנון מנגנים כל עוד זה נשמע מעולה?
ב 11 בפברואר 1964, הביטלס ביצעו את השיר כחלק מההופעה הנהדרת בקולוסיאום בוושינגטון. שימו לב ל 3 דברים: הקהל שיוצא מגידרו, הביצוע האנרגטי של הביטלס ולהחלפת המיקרופון של ג’ורג’ בתחילת הביצוע, כי הראשון היה חלש מדי:
השיר ראה אור כאמור באלבומם השני של הביטלס בבריטניה ב 22 בנובמבר 1963 ובתחילת 1964, נשקל רק לרגע על ידי ג’ורג’ מרטין כסינגל הבא של הביטלס במקומו של Can’t Buy Me Love שיצא לבסוף הוא. כמה ימים לאחר שהם חוזרים מהמסע הראשון בארה”ב, הם מקליטים ב 28 בפברואר את השיר יחד עם עוד כמה שירים עבור תכנית הרדיו From Us To You של ה BBC. למעשה השיר הוקלט כ 7 פעמים עבור תכניות ה BBC השונות.
ב 21 באפריל 1964, הביטלס הקליטו את השיר שוב. הפעם לא עבור אלבום או סינגל אלא עבור תכנית טלוויזה בשם Around the Beatles וזו התוצאה שהתקבלה מההקלטה באולפני IBC בלונדון:
ב 1972 במהלך חזרות למופע שלו במדיסון סקוור גארדן, ביצע לנון את השיר עבור כל מי שרצה לדמיין כיצד זה היה נשמע בביצועו:
הריסון, ביצע את השיר במהלך סיבוב ההופעות היפני שלו בסוף 1991 שהונצח גם באלבום שיצא ב 1992:
רינגו אמנם לא ביצע את השיר אבל כן התארח בהופעה של ג’ורג’ ברויאל אלברט הול באפריל 1992, שם הם ביצעו יחד את השיר:
ופול? האם פול ביצע את השיר מתישהו? לא שידוע לי.