בתחילת השבוע קיבלנו אישור רשמי על ההוצאות המחודשות עתירות הבונוסים לו זוכה “האלבום הלבן הכפול” (שבמקור פשוט נקרא The Beatles). מתוך כל שלל הגרסאות היוצאות, גרסת הדגל היא ללא ספק גרסת המארז שתגיע עם ספר, 6 דיסקים ובלו ריי אודיו. אנחנו כאן בביטלמניקס מחכים בקוצר רוח ובינתיים נגביר קצת את ההתייחסות לאלבום הלבן הכפול, אשר אליו לחלקנו (או ליתר דיוק לי, גיא) יש רגשות מעורבים.
אבל לזה נגיע בפוסטים הבאים. כרגע בואו נתאחד סביב היופי. אחד השירים האהובים עליי ב”אלבום הלבן הכפול” הוא “רוקי ראקון”. אי אפשר לטעות בכך שהשיר נכתב על ידי מקרטני. או כמו שאמר לנון: “פול כתב אותו. אתם לא יכולים לנחש? האם אני הייתי טורח כל כך סביב גידאונס בייבל וכל העניינים האלה?”
את “רוקי ראקון” כתב מקרטני כששהה עם חברי הביטלס ברישיקש, הודו בשנת 1968. הוא ניגן על הגיטרה את הלחן בעוד הוא, לנון ודונובן מנסים להמציא מילים. אבל מקרטני לא היה מרוצה. הסיפור דיבר על קאובוי בשם רוקי סאסון. שם המשפחה לא סיפק את מקרטני. הוא לא היה קאובואי מספיק.
“יש שמות שאני משתמש בהם כדי לשעשע, ורה צ’אק ודייב או ננסי וליל, ויש שמות שנועדו להיות רציניים יותר כמו אלינור ריגבי, שהם קצת קשים יותר כי הם צריכים לא להיות שמות הומוריסטיים. במקרה הזה, רוקי ראקון הוא בחור בכובע ראקון כמו דייבי קרוקט. הקטע שאני אוהב הוא זה בו הוא מוצא את התנ”ך של גדעון וחושב, בחור בשם גדעון בטח השאיר את זה כאן למי שיבוא אחריו. אני אוהב את המחשבה על זה שגדעון הוא דמות.”
“ראיתי את ספרי התנ”ך של גדעון בכל מלון שאי פעם הייתי בו. אתה פותח את המגירה ושם זה נמצא! מי זה הבחור הזה, גדעון! אני עדיין לא יודע עד עצם היום הזה מי הוא לעזאזל. אני בטוח שיש לו כוונות טובות מאוד”
רבים מספרי התנ”ך שנמצאים בחדרי מלון בארה”ב ואנגליה מגיעים מקבוצה בשם Gideons International, ולכן ידועים כתנ”ך של גדעון – Gideon’s Bibles.
זה לא השיר היחיד שהתנ”ך של גדעון מופיע. לדוגמא – ניתן למצוא אותו בשירם של ג’טרו טול Locomotive Breat:
He picks up Gideons Bible Open at page one I think God, He stole the handle and The train won’t stop going
או למשל בשם שירו של ג’ון קייל הנהדר – Gideon’s Bible
נחזור לפול שלנו.
השיר עבר שכתובים רבים, ממש עד יום ההקלטות ואפילו בין הטייקים. הסיבה, לדעתי, היא שלמרות שמקרטני מתייחס אליו כשיר הומוריסטי, הוא מנסה להכניס אליו רגש ממשי. זה מצליח בטייק ה-9. אבל אני מקדים את המאוחר.
אם נקשיב לשיר כפי שהוא מופיע בדמואים שהוקלטו אצל ג’ורג’ הריסון בבית באשר, נראה שסיפור המסגרת שמופיע בהתחלה בגרסה המוכרת לנו מהלבן הכפול, לא קיים עדיין. כך גם החלק על הרופא. אפשר גם לשמוע שמהבחינה המוסיקלית הוא סגור לגמרי, כמו תמיד אצל מקרטני, כולל החלק שהוא מפזם וג’ורג’ מרטין ינגן באולפן.
החלק עם הרופא נכנס מאוחר יותר, כנראה כשריד לחוויה לא נעימה שעבר מקרטני. מקרטני עבר תאונה בדצמבר 1965. הרופא שהוזעק בבהילות לתפור את השפה שלו הסריח מג’ין וזו גם כנראה הסיבה שעשה עבודה לא טובה במיוחד. את הסיפור הזה סיפר למעריצת ביטלס ששכנה בקביעות באפל. זה הכי אישי שיש.
בנוסף, בגלל שאני מכוון מטרה ורואה בהרבה שירים שנכתבו בין 68 ל-74 על ידי לנון ומקרטני, כשירים שמסמלים את התחושות שחשו אחד כלפי השני, אני חושב שהתוספת שהוספה באותו יום כהקדמה לשיר, כוונה ללנון.
מקרטני, בניגוד ללנון, לא חושף את הרגשות שלו באופן ברור, אלא מעדיף לערפל את המילים ולהשאיר את התחושות חידתיות, כפי ששם לב מי שקרא את הסיקורים שלי על אלבומו של מקרטני Ram, שכל כולו מכתבים ללנון. כפי שגם שם יש שיר בו לנון מתפקד על תקן האשה בזוגיות של לנון ומקרטני, כך גם כאן.
“רוקי ראקון” הוקלט כשחלק גדול מהאלבום כבר הוקלט, ויוקו כבר עשתה את המעשה שלא יעשה – נכנסה לאולפן באופן קבוע, וחמור מזה – העיזה להעיר הערות (מקרטני לא ידע שחודשיים לאחר מכן היא אף תשתתף בהקלטת השיר The Continuing Story of Bungalow Bill). מקרטני הרגיש שהוא מאבד אחיזה בחברו ועוד בשביל בחורה, משהו שאף פעם קודם לכן לא גרם לחיץ בינהם. היחסים בין לנון ליוקו היוו ללא ספק אגרוף בפרצוף עבורו והוא ניסה הכל כדי להוסיף ולהחזיק בחברו. והאם לא על זה מדבר תחילת השיר?
רוצים ללכת רחוק יותר – אין ספק שבכל הקשור לחברו, כוחה של יוקו גבר על כוחו של פול והיא הפכה לשולפת המהירה במערב. לזה תוסיפו רופא ספוג ג’ין שמגיע ועושה עבודה גרועה, וכיון שזה אישי זה קורה בבית היחיד בו פול שובר את התבנית של השירה, בשורה בה הוא מבטיח שהוא הולך לעבור את זה ברגע שיוכל.
האם בסוף פול מבין שרק אלוהים, גדעון והספר הקדוש יוכלו לעזור לו במקרה הזה? לא, פה אני כבר סתם מתבדח. יש גבול גם לנסיונות שלי לכפות את הדעות שלי על הטקסט.
ההקלטות לשיר נערכו ב-15 באפריל 1968. יחסית לשיר שהוקלט ביום אחד וב-9 טייקים, פול היה חסר ביטחון לגבי המילים ושינה אותם שוב ושוב במהלך ההקלטה. למרות שארבעת חברי הביטלס היו נוכחים באולפן, הריסון ישב בחדר הבקרה (אולי החליף את קן סקוט הטכנאי. בכל מקרה הוא זה שנשמע כמכריז על טייק מספר 1) ושאר חברי הביטלס הקליטו את הטרק הבסיסי כשמקרטני מנגן על גיטרה אקוסטית, ג’ון על בס ומפוחית ורינגו מתופף.
אם תקשיבו לטייק 8, שהופיע באנתולוגיה השלישית, תשמעו פתיחה אחרת לגמרי. היא מושרת באופן הומוריסטי לגמרי עם הדגשה כבדה על המבטא ואכן כל האווירה של השיר היא לא רצינית, מה שגורם למקרטני להתבלבל ולפרוץ בצחוק בקטע של הרופא.
בגלל שמקרטני כל הזמן שינה את המילים, ובגלל הסגנון של השיר, כל טייק היה צריך להתחיל מהתחלה ולהיות מוקלט מתחילתו ועד סופו, אם רצו להשתמש בו. בטייק 9 הכל הסתדר. תשמעו כמה יפה הוא שר. באופן אישי, אני חש בהרבה כאב בקול שלו. כן, זה שיר הומוריסטי, אני לא טוען שלא. אני רק טוען שהוא מסתיר מאחוריו שיר אישי הרבה יותר, וכשהוא הצליח להתחבר למה שרצה להגיד ולאיך שרצה להגיד אותו, הוא הגיע לטייק המושלם.
לאחר שהגיעו לטייק המושלם, מחקו את המפוחית והבס של ג’ון. פול הקליט בס וג’ון מפוחית מחדש. רינגו הוסיף טרק תופים חדש וג’ורג’ מרטין ניגן על פסנתר והאיץ את סרט ההקלטה כפי שעשה ב In My Life כדי לקבל את הסאונד של פסנתר ההונקי טונק. לבסוף הקליטו פול, ג’ון וג’ורג’ את קולות הרקע והשיר היה מוכן. זהו להיום. נשמח לשמוע מה אתם חושבים על השיר.