top of page

פוסט אורח – עופר ליברגל

עודכן: 12 בנוב׳ 2022


היום בפוסט האורח שלנו טקסט אישי נפלא של עופר ליברגל, משורר ומבקר קולנוע שכותב בבלוג הקולנוע הנהדר Srita.net.



*************************************************************************



Dear Prudence



1.



תווים פשוטים וקסומים, מרגיעים, מהפנטים, החליפו לפתע את צלילי עזיבת המטוס של Back in the U.S.S.R. הם כבר לא הובילו לצלילי הגיטרה המייבבת בעדינות כמו באוסף הכחול, אלא למשהו שונה לגמרי. משהו שהרגיש לי לפתע כמו המשך טבעי לשיר הרוק המהיר על החזרה לברית המועצות, שיר שבאותה תקופה לא הבנתי, אבל כעת הוא הרגיש לי שלם יותר, במקומו הטבעי באלבום, כמקדים לצלילים המעודדים והרכים, אך המלווים גם בסוג של הילה אפלה יותר, של Dear Prudence. כל זאת לפני השירה הערבה של לנון, ערבה יותר בשיר זה מאשר בדרך כלל, נעדרת כל צעקה ואפלה, לפחות בתחילה, כמו חבר מעודד, עוצמה של רוגע והזמנה, כמו לחישה פרטית שמגיעה רק לאלו אשר שרדו את ההצהרה הרועשת של מקרטני בשיר הפותח.



פתחתי שוב את חוברת המילים, בה עיינתי באוטובוס לאחר שרכשתי את


הדיסק הכפול והיקר, הפעם לא מנסה לתת משמעות לתמונות המוזרות של חברי הביטלס, אלא מאמץ את עצמי לעקוב אחר המילים ביחד עם השירה. הרגשתי שיש בשיר משהו פשוט מאוד וישיר – הזמנה לצאת החוצה, לראות כמה יפה כל העולם מסביב. לא צריך הרבה יותר מזה בשיר פופ, שיר אשר לא נוכח באוסף הלהיטים אבל מציג פן אחר של הלהקה, פן אשר התחלתי לגלות עם המעבר לאלבומים. ובגיל 13, הייתה לי תחושה כי הרוגע הזה הוא כל מה שאני צריך. ניסיתי לצאת מעבר לפשטות לרבדים האחרים של השיר, לראות את ההתפתחות ההדרגתית מלצאת לשחק, לפקיחת העיניים ועד לצורך הנואש לראות את החיוך, בו לנון כבר הופך למעט זועם. שאפתי גם להבין את פירוש המילה הזרה עבורי Prudence – משום מה חשבתי שמדובר בקוד סתרים, אולי מחאה כלשהי. ראיות? גסות? עדינות? בסוף גליתי שמדובר בזהירות. צריך שהזהירות תצא החוצה, תפסיק לחשוש ותראה את היופי של העולם. אז כבר החל לצוץ מידע באינטרנט ולו הייתי יעיל יותר יכולתי כבר אז לדעת, כי בסך הכל מדובר בשם של בחורה, אשר העדיפה לעסוק הרבה במדיטציה ולא לצאת מן החדר. יכולתי גם ללמוד כי מדובר באחותה של מיה פארו, אלא שאז כלל לא ידעתי מי זאת מיה פארו.



2.



באותה שמיעה ראשונה, שאר האלבום נחווה עבורי כאכזבה. הוא מתפזר ליותר מדי כיוונים וקטעים אשר לא ממש נראו לי כמו שירים, או כמו שירים גמורים, בטח לא כמו שירי הפופ הקלילים והשלמים אשר הביטלס ידעו ליצר. אבל זה השתנה עם הזמן. איני זוכר אם כבר בכיתה ט’ או שאולי בכיתה י’ עשיתי עבודה עליו. אהבתי את שיעורי הספרות המורחבים, אבל הקונספט של דו”ח קריאה על ספר תמיד נראה לי בלתי אפשרי, לפחות לא בצורה הסטנדרטית שלו. על מלכוד 22 כתבתי דיווח שכלל פשוט שירי תגובה לפרקים השונים. לפני או אחרי זה, המורה הסכימה לרעיון שאחליף ספר קריאה באלבום של הביטלס. אז כבר ידעתי על הודו, לפחות ברמה מסוימת, אם כי לא את הסיפור כולו. בכל מקרה צללתי לתוך פירוש אישי שלי לכל השירים, מבוסס לעיתים על מילים ששמעתי לא נכון או יצירת קשרים מופרכים בין השירים שעתה איני זוכר ואיני יכול למצוא את אותה עבודה ישנה, למזלי. לא יכולתי לקבל אז את הרעיון שהיופי של חלק משירי האלבום הוא הפשטות שלהם, הישירות, בלי משהו מכוון שמעבר. ברובד אחר, האלבום הציע את עצמו לקריאה שלי, יפה משום שהיא רחוקה ככל הניתן מן הכוונה המקורית.



כמובן, לא הייתי היחיד שהעניק לאלבום פרשנות משלו. צ’ארלס מנסון סבר כי סקסי סיידי היא אחת מן הנשים בלהקה שלו, כי הביטלס קוראים לו להפליג לצד שלהם של האוקיינוס האטלנטי, כי מלחמת גזע עומדת בפתח ועליו לזרז אותה. הוא שכנע את מאמינו לרצוח כמה אנשים, כשהמקרה המפורסם ביותר היו הרציחות בביתו של הבמאי רומן פלונסקי. מיה פארו הגיעה לסדנת המדיטציה של המהרישי עם אחותה פרודנס אחרי הלחצים שצילום סרטו של פולנסקי תינוקה של רוזמרי יצר אצלה. בחברתה הביטלס כתבו כמה משירי האלבום. אבל כל זה רק צירוף מקרים. הזעם שלהם לא מופנה לרצח אחרים, אלא פנימה. כיום אני תופס את הכאוס של האלבום כריב פנימי, כלהקה אשר נותרת ביחד אבל מתנפצת לכל הכיוונים, לשברי שירים. אבל ביחד, יש בהם משהו אופטימי. התגברות על היריבות בין ברית המועצות למערב, התגברות על פרידות. תסכלו מסביב, זה יפהפה.



3.



בשלב מאוחר יותר של התיכון, העותק של האלבום הלבן נעדר מרשותי, במשך כמה חודשים, אולי אף יותר. נערה אחת ביקשה אותו. באופן ספציפי, היא זמזמה את השיר I Will ושאלה עם מישהו מכיר אותו. לא הייתה לי בעיה לזהות את אחד מן השירים הכי ישירים באלבום, הצהרת אהבה תמימה ונצחית באופן שכבר אז תפסתי כבלתי אפשרי. אבל דרך ההיקסמות שלה, מצאתי את עצמי שוב מוקסם ממנו, רואה את הרומנטי, את המבטיח, את ההרמוני בצורה נדירה גם ביחס ליתר שירי הלהקה. הסכמתי להלוות לה את האלבום לכמה ימים, שהפכו לשבועת וחודשים. שנת הלימודים התקדמה, הגיוס לצבא התקרב. לדבר עם נערות מיוזמתי הייתה עדיין משימה מעבר לכוחותיי, גם בנסיבות של דרישת מה שהיה באמת שלי, לא רק בגלל שאני קניתי אותו במיטב התלושים שניתנו לי עבור חג כזה או אחר, אי אז בימי החטיבה האומללים. היא הייתה נערה יפה ועדינה מכיתה מקבילה, אך היו לנו כמה שיעורים משותפים, ימי שכבה. היא לא הייתה מאותן נערות מקובלות שכל פנייה לקראתם הייתה גוררת מבוכה מטיפוס גבוה מדי בסולם החברתי אשר תמיד הייתי בשלבים הנמוכים ביותר שלו. לו הייתי מדבר עמה בכל נושא, הייתי נענה בחיוך. ידעתי כי היא תשיב לי את האלבום במבוכה ברגע שתתבקש, יחד עם התנצלות כנה על הדחייה, אך לבקש זו משימה כה קשה לעתים.



בסוף היא ישבה מולי בנסיעת אוטובוס. ידעתי כי הבית שלה בתחנה קרובה הרבה יותר מן התחנה שלי. ייתכן והיא שאלה אותי דבר מה. אולי לגבי בחינת בגרות זו או אחרת, בתחום בו יש לי ידע מסוים. אז אמרתי כי יש לה משהו ששייך לי. תחילה היא לא זכרה, אבל אז האדימה והתנצלה. אמרתי שזה לא נורא, אני מבין. למחרת האלבום היה בידי. חשבתי שזו הזדמנות לדבר עמה מעט יותר, אבל מה כבר היה להגיד. מאז סיום הלימודים לא ראיתי אותה. לא ראיתי כמעט אף אחד מן התיכון. אולי שניים-שלושה אנשים יצרו קשר בפייסבוק, אחרים נתקלו בי למקרה לשיחה קלה בהזדמנות זו או אחרת. התקופה הזו כמו נמחקה מחיי. כבר שנים לא שמעתי את האלבום הלבן מן ההתחלה עד הסוף.



4.



אבל לפעמים נדמה כי אני רואה פרצוף מוכר מילדותי או נעורי. בלי וודאות, אני מנסה לעקוב, ליצור מגע עין, לראות אם קיים זיהוי. פעם חשבתי שראיתי את אותה נערה לה השאלתי פעם את האלבום הלבן, בעודי מהלך בסנטרל פארק בניו יורק. הלכתי בעקבותיה, מחיש את צעדי, במעקב. ואז שמעתי את קולה. מבטא אמריקאי זר לגמרי. הגברתי את צעדי וחלפתי על פני האישה, מגניב עוד מבט על מנת לאשר כי אין לנו כל היכרות. מצאתי את עצמי באזור ” Strawberry Fields” המוקדש לג’ון לנון. הקשבתי שם לזמרת רחוב שרה את Dear Prudence. יפה מאוד. החלטתי ללכת לראות את הבית בו חי ג’ון לנון, ידעתי כי הוא נמצא בסמוך. זיהיתי אותו מיד. זה הבית אשר רואים בסרט “תינוקה של רוזמרי”.






***********************************************************************



תודה רבה לעופר. זיכרו כי נשמח אם גם אתם תשתפו אותנו בסיפורים אישיים, או פוסט על שיר/אלבום אהוב במיוחד. מי שמעוניין יכול לשלוח לנו הודעה בפרטי או מייל ל-beatlemanix@beatlemanix.co.il

4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Hey Bulldog

bottom of page