Her Majesty ,שאורך 23 שניות, זוכה להיות גם השיר הקצר ביותר של הביטלס וגם השיר האחרון באלבום האחרון שהקליטו (כזכור Let it be הוקלט כבר בתחילת שנת 1969 אבל יצא אחרי אבי רואד ב-1970). את השיר אפשר לשמוע כבר בהקלטות של פרוייקט Get Back (שיצא כאמור כאלבום Let it be)
פול סיפר לדייויד וויגס ב-1969: “הייתי בסקוטלנד ופשוט כתבתי את המנגינה הקטנה הזו. אני אף פעם לא יכול לדעת איך שירים נכתבים. השיר הזה נכתב בכלל כבדיחה”. פול כתב את השיר לכבוד המלכה אליזבת’ ממש לפני שג’ון החזיר את אות ה-MBE שלו. מקרטני הגדיר את השיר כסוג של שיר אהבה למלכה.
כשהגיעו הביטלס לעבודה על האלבום אבי רואד ולמלאכת הדבקת השירים יחד למחרוזת, השיר היה אמור להשתלב בין Mean Mr. Mustard ו-Polythene Pam. ב-30 ביולי, כשהביטלס הגיעו יחדיו לאולפן מספר 2 באולפני EMI כדי להקשיב לדרך בה השירים משתלבים יחדיו, פול ביקש מעוזר הטכנאי ג’ון קורלנדר למחוק את השיר.
כשקורלנדר חתך את השיר החוצה, הוא עשה את זה ביט אחד מוקדם מדי, על הסוף של Mean Mr. Mustard. קורלנדר ניסה לתקן את הטעות, אבל פול עצר אותו ואמר לו שאין צורך להתאמץ. זה רק מיקס ראשוני וזה לא משנה. “מה לעשות עם זה?” שאל קורלנדר. “זרוק אותו” אמר פול. לשמחתנו, ב-EMI היה חוק נוקשה שלעולם לא זורקים שום דבר, בטח לא שהוקלט על ידי הביטלס. אחרי שפול הלך, קורלנדר הרים את סרט ההקלטה מהרצפה, חיבר אליו 20 שניות של סרט אדום כדי לסמן אותו (השתמשו בסרט אדום כדי לסמן בדרך כלל סוף של שיר) והדביק אותו לסוף סרט ההקלטה של המחרוזת שערכו לפני כן. ביום המחרת, לבקשת הלהקה, מלקולם דייויד, עוזר טכנאי אחר באולפנים, הכין להם עותקים של המחרוזת להאזנה בבית. הוא התעלם מהאזהרה שהשאיר קורלנדר על קופסת סרט ההקלטה שציינה ש-Her Majesty נועד להשמדה. כשהוא מכבד את חוק שמירת כל הקלטה, הוא השאיר את השיר בסוף ההקלטה עם עשרים השניות של השקט. כשפול שמע את העותק, הוא אהב מאוד את מקומו החדש של השיר. זה הגיע עבורו כהפתעה נעימה והוא החליט להשאיר את השיר כבונוס מוחבא, כולל אותן 20 שניות של שקט שקודמות לו והאקורד הסופי של השיר שקדם לו. שנים אחר כך אמר: “ככה הדברים התרחשו. באמת, אתה יודע, כל הקריירה שלנו התרחשה ככה אז זה רק הגיוני שככה היא תסתיים”. על העטיפה המקורית של האלבום “אבי רואד” שמו של השיר לא הוזכר כדי להפוך אותו לשיר נסתר, למרות ששמו הופיע על הלייבל של צד ב’.
מקרטני אקוסטי מתוך הסשנים של ‘אבי רואד’
נעבור להקלטת השיר. ב-2 ביולי 1969 פול הגיע ראשון לאולפן. הוא החליט להקליט את אחד מהשירים הקצרים שכתב לפני הגעת ג’ורג’ ורינגו (ג’ון לא היה אמור להגיע כיוון שהחלים מתאונת דרכים). 3 טייקים נדרשו כדי להגיע לתוצאה הרצויה. למי שאוהב סטטיסטיקות ביטלסיות – זהו הזמן הקצר ביותר שלקח לביטלס להקליט שיר. כפי שההתחלה לוקחת אקורד לא לה מהשיר שלפניה, כך האקורד הסופי של השיר קטוע גם הוא. פול היה מודע לזה והחליט להשאיר זאת כך. ככה נוצרה סימטריה בה שני צדדיו של האלבום המופתי הזה מסתיימים בקטיעה (בצד הראשון I Want You הנפלא של ג’ון).
ככה נשמע השיר כשהוא משולב במחרוזת המקורית.