בפרק החדש בפודקאסט, דיברתי בין היתר על Paperback Writer שהושפע גם ממכתבי התחנונים שנהגו הביטלס לקבל והזכירו למקרטני מאוד את מכתבי התחנונים מתחילת דרכם שהם עצמם היו כותבים, או ליתר דיוק סטיוארט, לאמרגנים או פורמוטרים כדי להשיג הופעות.
אחד הרעיונות שמאחורי חברת אפל התיישב בדיוק על הנקודה הזו. הביטלס בעידן שאחרי בריאן, חשבו שהם יוכלו לפתור בעזרת אפל את הבעייה הזו עבור אמנים צעירים. לייבל התקליטים שהם ייסדו Apple Records, היה פתוח להחתים כמעט כל אמן, אבל כשהשטפון של בקשות ודמואים הציף אותם, הם נאלצו לסגת אחורה ולהתחיל לסנן את האמנים לאלה שהם הכי התחברו אליהם ושהם עצמם, חברי הביטלס, יוכלו לממש את עצמם מהצד השני של המתרס בתעשיית המוסיקה, כמעבדים, כותבים ומפיקים.
ההרכב Grapefruit, היה יוצא דופן. חברת אפל לא רק החתימה אותם, אלא ממש הרכיבה אותם. ההרכב הלונדוני הזה הורכב בסוף 1967 על ידי לא אחר מאשר טרי דוראן שניהל את זרוע ה'פאבלישינג' של חברת אפל. מי שהעניק להם את שמם, Grapefruit, היה לא אחר מאשר ג'ון לנון וכנראה המחווה הזו נעשתה על שם הספר Grapefruit של יוקו אונו שהוא קרא ללא הפסקה בתקופה הזו.
אמנם יש דמיון באקט הזה של הרכבת להקה למקרה של ה'מאנקיז' בארה"ב, אבל חברי Grapefruit היו מוסיקאים מוכשרים שאוגדו יחדיו. בהרכב היו חברים בין היתר, ג'ורג' אלכסנדר הבסיסט וכותב השירים הסקוטי ששמו המקורי היה אלכס יאנג ושני אחיו מלקלום ואנגוס הם ממקימי הרכב ההארד רוק AC/DC, ג'ון פרי הגיטריסט ופיט סוויטנהאם, שב 1973 היה עוזר טכנאי בעבודה על Band on the Run של ווינגז.
בנובמבר 1967, ההרכב החדש נכנס לאולפן כדי להקליט שירים וככה סיפר ג'ון פרי: "עוד לפני שממש הכרנו כבר היינו באולפני IBC בלונדון, וזה היה בבת אחת גםן פנטסטי וגם מפחיד. בסשן הראשון שלנו ג'ון ופול היו ואנחנו ניסינו להכיר האחד את השני ואת השירים של ג'ורג' אלכסנדר. אני חושב שזה היה במפגש האולפן הזה, שם פגשתי לראשונה את מל אוונס הגדול וגיליתי איזה בחור נחמד ועדין הוא היה".
על סשן אחר אליו גם כן הגיעו חברי הביטלס סיפר ג'ון פרי:
התחלנו בהקלטות לאלבום הראשון ואחד או כמה מהביטלס פשוט היו מופיעים ומסתובבים שם. יש לי זיכרונות של פול מנגן את 'היי ג'וד' לג'ון על פסנתר מאחורי וילון (אולי זו היתה הפעם הראשונה שבה ג'ון שמע אותו), זיכרון של לנון צורח עליי ומנסה להפיק ולגרום לי לנגן בצורה מסוימת : "אני רוצה שזה יישמע כמו מטוס שנוחת!!!".
ב 17 בינואר 1968, קצת לפני העזיבה לרישיקש, חברת אפל והביטלס, השיקו את 'הלהקה' החדשה ואת סינגל הבכורה שלהם Dear Delilah.
במסיבת ההשקה הזו, השתתפו רק שלושה מחברי הביטלס. ג'ון, פול ורינגו. ההשקה התרחשה בצהרי היום במלון גראנד האנובר בלונדון וכיאה לאירוע שכזה, עוד חברים וקולגות מהתעשייה הגיעו לקחת בו חלק כמו למשל סילה בלק, בריאן ג'ונס מהסטונס ודונבן.
פרסונה נוספת שהיתה שם היה לא אחר מאשר ג'ימי הנדריקס. ככה סיפרה קת'י אטצ'נהאם שהיתה זוגתו של הנדריקס באותו הזמן: "בינואר 1968 ג'ימי ואני הוזמנו להשקה של להקה בשם Grapefruit, שהיתה קשורה לג'ון לנון ונקראה על שם ספרה של יוקו אונו Grapefruit. ג'ימי ואני לא התכוונו ללכת, אבל ברגע האחרון בריאן ג'ונס הופיע בדירה שלנו ועשה מאמצים רבים כדי לשכנע אותנו להשתתף. לא הייתי מרוצה כי השיער שלי היה מבולגן ולא חפפתי אותו אבל בריאן כל כך רצה שנלך שהחלטתי לשים פאה ולגרום לו להיראות הכי טוב שאני יכולה. עלינו על מונית והלכנו לחדרי הקבלה ממש ליד כיכר הנובר. בריאן, ג'ימי ואני ישבנו בכיסאות לא ממש נוחים. לא רציתי להיות שם והפאה, הוציאה אותי מדעתי והמשיכה להחליק למטה ונאלצתי שוב ושוב לנסות ליישר אותה. כל כך שנאתי את הפאה הזו שמעולם לא לבשתי אותה שוב".
ג'ון פרי סיפר בהתלהבות על מסיבת ההשקה:" יש לי אימג' מדהים בראש של אמא שלי מסתכלת על ג'ון לנון ולוחצת לו יד".
במאי 1968, כשהגיעה העת לשחרר את הסינגל הבא של ההרכב שנקרא Elevator, החליט מקרטני שהוא רוצה לביים את הקליפ עבורו. ככה פורסם ב Beatles Monthly: "להקת 'החסות' של הביטלס, "Grapefruit", הוציאה זה עתה את הסינגל החדש שלהם "Elevator". פול החליט שהם צריכים לעשות וידאן מיוחד כדי לקדם את התקליט בטלוויזיה, אז הוא לקח אותם להייד פארק וביים קליפ ברצף של שלוש דקות. המון אנשים הגיעו עם התגובה הרגילה שלהם כשראו את פול - "האם זה הוא? – לא, זה לא יכול להיות! כן, אני בטוח שכן", וכו'. בסופו של דבר, כ-50 מעריצים איגפו אותו סביב אנדרטת אלברט, אז פול נכנע וחתם לכמה מהם".
העתיד של ההרכב לא היה מזהיר. כבר בדצמבר 1968 עברה הלהקה שינוי כשג'ון פרי עבר לבס וג'ורג' אלכסנדר עבר לגיטרה. מיק פאולר התווסף בקלידים והם הוציאו סינגל רביעי, "Someday Soon", שגם הוא לא קצר הצלחה יתרה. לאחר שני אלבומים שהקליטו, Grapefruit התפרקו ב 1969.
בתמונות - מסיבת ההשקה בינואר 1968, הספר של יוקו ומקרטני בצילומי הקליפ יחד עם הלהקה וחותם למעריצים.