אנשים נוטים לזלזל ב-Good Night, השיר המקסים שמסיים את האלבום הלבן הכפול. הרוב גם לא מגיעים אליו, כי הם פשוט מפסיקים מיד אחרי המשפט “מספר 9. מספר 9. מספר 9…”
לדעתי מדובר בשיר נפלא, כזה ששרתי לילדים שלי לפני השינה ואחד השירים הראשונים של הביטלס שהם אהבו. בנוסף, זהו לטעמי הביצוע הקולי הטוב ביותר של רינגו לשיר בתקופת הביטלס. אז היום אכתוב עליו.
ב-1980 סיפר לנון בראיון המפורסם לפלייבוי שאת השיר כתב לבנו, ג’וליאן, אבל לפי הסיפור המקובל, ג’וליאן גילה זאת רק בראיון שערך איתו סטיב טרנר במהלך הכתיבה של ספרו המוצלח “A hard day’s write”. ג’וליאן היה אז בן בסביבות גיל 30 וזה נשמע קצת תמוה.
ההסבר יכול לנבוע מכך שבערך בזמן כתיבת השיר, ג’ון וסינתיה נפרדו, כך שהוא לא שר לו באופן ישיר את השיר. הוא גם נתן את השיר לרינגו ולא שר אותו בעצמו. רינגו סיפר ב-1968: “כולם חושבים שפול כתב את ‘Good Night’ עבורי, אבל ג’ון כתב את השיר בשביל שאשיר אותו. יש לו הרבה נשמה, בג’ון!”
סינתיה, לעומת זאת, מספרת בספרה “ג’ון”: “שמעתי את השיר כשג’ון נתן אותו לרינגו כדי שישיר באלבום, ובמשך הרבה זמן לאחר הפרידה שלנו לא יכולתי להביא את עצמי להאזין לו או להשמיע אותו לג’וליאן. בסופו של דבר עשיתי את זה, סיפרתי לו שאבא שלו כתב לו שיר, מתוך תקווה שזה יספק לו מעט נחמה”.
מקרטני סיפר “אפשר כמעט לסלוח לך על שחשבת ש’Good Night’ היה שלי, כי זה שיר כל כך רך ומלודי וכל כך לא ג’ון. אני מאמין שג’ון כתב את זה כשיר ערש לג’וליאן, וזה היה שיר כל כך יפה שרינגו שר אותו כשהוא מלווה בתזמורת כלי מיתר גדולה. אני חושב שג’ון הרגיש שזה לא יהיה טוב עבור התדמית שלו לשיר את השיר, אבל זה היה פשוט נפלא לשמוע אותו עושה את זה, הוא שר אותו נהדר. שמענו אותו שר את זה כשהוא לימד את רינגו את השיר, והוא שר אותו ברכות גדולה. לעיתים נדירות ג’ון הראה את הצד הרך שלו, אבל הזכרונות החזקים ביותר שלי ממנו הם כאלה בהם היה רך ורגיש, זה מה שנשאר איתי, הרגעים האלה בהם הוא חשף את עצמו כאדם אוהב ונדיב. אני תמיד מצטט את השיר הזה כדוגמה לג’ון שמתחת לפני השטח, זה שראינו רק לעיתים רחוקות… אני לא חושב שהגרסה של ג’ון הוקלטה אי פעם”
אם בכל זאת תרצו לשמוע משהו מג’ון מבצע את השיר הזה, אפשר לשמוע זאת באלבומם של ג’ון ויוקו Wedding Album ב- 23:10. אבל הוא מבצע קטע קצרצר ממנו וכבדיחה.
בספר Revolutionn in the head מציין איאן מקדונלד את השיר True Love של קול פורטר כמשפיע על כתיבת השיר. זהו שיר שהביטלס ביצעו בהופעות חיות ב-1960, כשהם מחקים את הביצוע שאלביס הוציא לשיר ב-1957.
ב-28 ביוני נכנסו הביטלס עם השיר לאולפן. הוקלטו חמישה טייקים בהם ג’ון ליווה את רינגו בגיטרה. מארק לואיסון מציין בספר The Beatles Recording Sessions ששלושה מתוך הטייקים האלה כללו הקדמות. זו אחת מהן:
אחר כך ג’ורג’ מרטין החליף את ג’ון וליווה את רינגו בפסנתר. ג’ף אמריק מספר בספרו: “במהלך החזרות, ג’ון ויוקו נשארו למעלה בחדר הבקרה בשעה ששלושת חברי הביטלס הנותרים נשארו למטה באולפן עם ג’ורג’ מרטין, שניגן בפסנתר בשעה שפול וג’ורג’ הריסון אימנו את המתופף שלהם בהגיה ופיץ’. נוצרה שם אחדות שלעיתים רחוקות שררה בסשנים ההם. נראה היה שמספיק להוציא את יוקו מהאולפן כדי שהאווירה תהפוך קלילה יותר באופן משמעותי”.
מעניין אם אמריק חיבב את יוקו.
בשני ביולי חזרו הביטלס לאולפן. טייק 5 עם ג’ון בגיטרה נבחר לטייק הטוב ביותר, ועליו רינגו הקליט שירה נוספת ופול וג’ורג’ הוסיפו קולות רקע. כך הגיעו לטייק 15. מרטין, על בסיס ההקלטות של יום זה כתב את הליווי התזמורתי.
ב-22 ביולי חזרו לעבוד על השיר כש-26 נגני כלי מיתר הגיעו להקליט את העיבוד של מרטין. מרטין החליט לגנוז את טייק 15, שכלל את ג’ון על גיטרה ופול וג’ורג’ בקולות רקע.
לאחר הקלטת התזמורת הוקלטו 8 מחברי ההרכב “זמרי מייק סאמס”, 4 גברים ו-4 נשים, בקולות רקע. 4 מתוכם כבר עבדו בעבר עם הביטלס בהקלטות השיר I am the walrus. לאחר מכן הגיע תורו של רינגו להקליט מחדש את השירה. רעיון ההקדמה ירד ורינגו ביצע את השיר בצורה מושלמת.
כפי שכבר הבנתם, מדובר בשיר נפלא בעיני וכסיום לאלבום הכאוטי הזה, מדובר בבחירה מבריקה.
זהו להיום חברים. כל שנשאר לי לומר הוא לילה טוב, לילה טוב לכולם, לכולם בכל מקום. לילה טוב.
אלא אם כן השמש עוד זורחת, ואז תחזרו לשורה הזו מאוחר יותר.
ואלה תמונות יפות מיום ההקלטה.
