top of page

Eleanor Rigby

עודכן: 12 בנוב׳ 2022


אלינור, את יפה כמו מלאך. ומספיק אנשים מסכימים לכך, כי השיר הגיע למקום הרביעי במצעד שירי הביטלס האהובים של הבלוג. לא השיר של זוהר, כמובן, כי אם זה של מקרטני. או לנון/מקרטני. תלוי את מי שואלים. נגיע לזה בהמשך.

“אלינור ריגבי” נכתב על ידי פול מקרטני בתקופה שגר בבית הורי חברתו ג’ין אשר. הוא מספר:

מקרטני הסביר לגבי המלודיה – “אני יכול לשמוע שיר שלם באקורד אחד. למעשה, אני חושב שאפשר לשמוע שיר גם בתו אחד, אם תנסה מספיק חזק. אבל אף אחד לא מנסה באמת… כתבתי את זה כשישבתי ליד הפסנתר, מאלתר על אקורד E מג’ור ומניח על האלתור מלודיה שפשוט מרקדת עליו. היה לזה כמעט קצב הודי-אסייתי… לא הצלחתי לחשוב על יותר מזה אז פשוט הנחתי לזה לאותו היום.”

“ישבתי ליד הפסנתר כשחשבתי על זה… שתי התיבות הראשונות פשוט הופיעו והשם עלה בראשי – דייזי הוקינס. היא הרימה את האורז בכנסייה בה התרחשה חתונה… המילים האלה יצאו כמו מתוך זרם תודעה, אבל הם קבעו את הטון של כל השיר, כי אז נאלצתי לשאול את עצמי, למה התכוונתי? זה דבר מוזר לעשות. רוב האנשים לא נוגעים באורז, אלא אם כן הם המנקים. אז יכול להיות שהיא המנקה של הכנסייה, או שאולי יש שם יותר מזה? היא יכולה להיות איזושהי רווקה ששייכת לקהילה, שלא הולכת להתחתן בעצמה. אני בחרתי בזה. אז השיר הפך לשיר על אנשים בודדים. ידעתי הרבה על אנשים מבוגרים. הייתי חניך בצופים ופעמים רבות ביקרתי פנסיונרים כמעשה טוב. נהגתי לחשוב שזה הדבר הנכון לעשותו – אני עדיין חושב זאת, למען האמת – אבל מה שאני אומר הוא, לא התביישתי להסתובב ולשאול אותם אם הם רצו שאלך עבורם לקרוא לרופא או לעזור לנשים זקנות לעבור את הכביש. זה נחקק בי כמעשה טוב. אז ישבתי עם הרבה נשים זקנות שפטפטו על המלחמה וכל זה, ובמקביל, בגלל שהחשבתי את עצמי כבר אז לכותב, חלק ממני אסף חומרים. חלק במוח שלי נהנה מהדברים האלה של בניית רפרטואר של אנשים ומחשבות. כמובן שכותבים תמיד נמשכים אל הפרטים: האשה הזקנה והבודדה שפותחת את קופסת השימורים של אוכל החתולים, ריחו של אוכל החתולים, הבלאגן שבחדרה, התכנון שלה לנקות אותו, כל הדאגות של קשיש”


דונובן

למרות שזו היתה רק סקיצה, ולמרות שלא אהב את השם דייזי הוקינס, הוא הבין שמסתתר שם משהו והחליט להשמיע את מה שעבד עליו לאחרים, בינהם לחברו הטוב הזמר דונובן. הוא מספר: “יום אחד הייתי לבדי ועברתי על מנגינות שהקלטתי על הטייפ שלי. הפעמון צלצל. זה היה פול לבדו. ניגנו קצת ואז הוא השמיע לי קטע על ברנש משונה… שקראו לו “אולה נה טונגי”

‘Ola Na Tungee/Blowing his mind in the dark/with a pipe full of clay/no-one can say’ המילים עדיין לא הסתדרו לו (לפול) אז.”

פול השמיע את השיר הבוסרי גם למישהו נוסף. הוא מספר: “כשכתבתי את “אלינור ריגבי”, ניסיתי ללמוד (מוסיקה) עם בחור רציני מבית הספר למוסיקה גילדהול” אמא של ג’יין אשר, מרגרט אליוט, שהיתה מורה לאבוב, קישרה בינהם. פול ממשיך: “אבל לא המשכתי איתו. הפסקתי לאחר שהראתי לו את “אלינור ריגבי”. אני הייתי בטוח שהוא יתעניין אבל הוא לא. חשבתי שהוא יתעניין במבנה”

לגבי שם גיבורת השיר פול מספר: “לא הרגשתי בנוח עם השם גברת הוקינס. זה לא נשמע לי אמיתי מספיק. ידעתי שאני יכול למצוא שם טוב יותר. רציתי שם ממש נחמד שלא נשמע שגוי. זה היה חייב להישמע כמו שם של מישהו, אבל שונה מספיק ושלא ישמע כמו “ואלרי היגינס”, אתה מבין. זה היה צריך להיות שם מעורר יותר… אני תמיד נלהב לחפש את השם שנשמע טוב. כשאני מסתכל על תמונות בית הספר הישנות שלי אני נזכר בשמות והם כולם עובדים – “ג’יימס סטרינגפלו”, “גרייס פנדלטון” בעוד שכשאתה קורא רומן השמות תמיד הם ‘ג’יימס תורנבי’ וזה לא אמיתי”


אלינור ברון והביטלס בהפוגה מצילומי הסרט Help!

אז איך לבסוף הגיע פול לשם אלינור ריגבי? נחזור לפול: “עבדנו עם אלינור ברון בסרט Help! ואהבתי את השם אלינור… ראיתי אותה במועדון של פיטר קוק ברחוק גריק ואחר כך היא הצטרפה לסרט אז הכרנו אותה די טוב. לג’ון היה סטוץ איתה… זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי את השם הזה.”

משכנע? אולי. אבל זה מה שמספר ליונל בארט, חבר וכותב שירים ומחזות זמר (כתב שירים רבים, בינהם את שיר הנושא לסרט ג’יימס בונד “מרוסיה באהבה” אבל ידוע בעיקר ככותב של המיוזיקל הבריטי הנפלא “אוליבר”): “פול תמיד מספר שהוא זוכר כי הגיע לשם אלינור אחרי שעבד עם אלינור ברון בסרט “הצילו!”, אבל אני משוכנע שהוא לקח את השם ממצבה בבית הקברות שליד ווימבלדון קומון, שם הסתובבנו שנינו. השם על המצבה היה “אלינור בייגרייבס” ופול חשב שהשם מתאים לשיר. חזרנו למשרד שלי והוא החל לנגן את השיר על קלביקורד”


לגבי שם המשפחה, פול מסביר – “הייתי בבריסטול בביקור כדי לפגוש את ג’יין אשר (היא הופיעה שם עם התאטרון בינואר 1966) ואז תוך שהסתובבתי באזור הרציפים ראיתי חנות ישנה בשם “ריגבי” (למעשה החנות נקראה Rigby & Evens Ltd, Wine & Spirits Shippers והיא שכנה בדיוק ממול התאטרון בו הופיעה אשר) וחשבתי, הו, זה שם רגיל למדי ועדיין מיוחד. זה היה בדיוק מה שרציתי. אז אלינור ריגבי. הרגשתי נהדר. יש לי את זה! הרכבתי את כל החלקים יחד עם המלודיה והאקורדים”.

בשבוע הבא נתחקה אחר מקור שם השיר Honey Don’t. סתם.


אבל האמת היא שיש משהו מעניין בלראות כמה מחשבה הושקעה בחיפוש השם הספציפי הזה, ועוד יותר מעניינת העובדה שבבית הקברות שבוולטון, הצמוד לכנסייה בה פול וג’ון נפגשו לראשונה ב-1957 – נמצא קבר של אשה בשם אלינור ריגבי. לפי מקרטני, רק בשנות ה-80 הוא גילה את עצם קיומה של המצבה. הוא מספר: “או שזו מקריות מוחלטת או שזה היה טמון בתת מודע שלי. אני מניח שהגיוני יותר שזה הגיח מהתת מודע שלי, כי שוטטתי בין הקברים האלה עם ג’ון הרבה זמן. זה היה מסוג המקומות שנהגנו להשתזף בו…אבל יכולים להיות 3000 קברים באנגליה עם השם אלינור ריגבי… אני לא יודע את התשובה לשאלה הזו.”

זוכרים שאמרתי שהשיר הוא של מקרטני או של לנון את מקרטני, תלוי את מי שואלים?

בשנת 1972 אמר לנון למגזין Hit Parader שזה שיר של שניהם. הוא טען ש-70 אחוז מהמילים נכתבו על ידו. ב-1980 אמר – “אלינור ריגבי היה התינוק של פול ואני עזרתי עם החינוך של הילד”

בראיון שנתן בפלייבוי ב-1980 סיפר: “הבית הראשון היה של פול, שאר הבתים הם בעיקר אני. לפול היה את הרעיון, כל העניין סביב אלינור ריגבי בכנסיה, במקום בו התרחשה חתונה. הוא ידע שהוא צריך עזרה… לפול לא היה את הקטע האמצעי – ‘ahh, look at all the lonely people. הוא, ג’ורג’ ואני ישבנו בחדר וזרקנו רעיונות ואני הלכתי לשירותים. שמעתי מישהו אומר את המשפט ואמרתי –זהו זה.”

גם פול מתאר את המפגש הזה –”לקחתי את השיר לבית של ג’ון בוויברידג’. ישבנו יחד, צוחקים ומסוממים וגמרנו אותו.”

גם פיט שוטון, חבר הילדות של ג’ון, מתאר את אותו יום: “רוב השיר נכתב בחדר המוסיקה של ג’ון בביתו בקנווד באחד מסופי השבוע שביקרתי שם. שלושת חברי הביטלס האחרים ונשותיהם הגיעו לארוחת ערב. אחר כך התיישבנו כולם סביב הטלוויזיה בספרייה האהובה של סינתיה. בערב הספציפי הזה, ג’ון השתעמם מתוכנית הטלוויזיה… הוא אמר ‘בואו נעלה למעלה וננגן קצת מוסיקה’. פול, ג’ורג’ ורינגו עלו בעקבותיו לחדר ההקלטות שלו. פול, כמו תמיד, הביא איתו את הגיטרה שלו. הוא הוציא אותה מהכיסוי והחל מנגן. ‘יש לי את המנגינה הקטנה הזו’ הוא אמר, ‘היא חוזרת ומופיעה לה בראשי אבל לא התקדמתי הרבה איתה’. אז הוא החל לשיר את ההתחלה של אלינור ריגבי. כולנו ישבנו והעלנו הצעות, זורקים לאוויר משפטים, כולנו מלבד הביטל שהציע מלכתחילה שנעלה לסשן הזה”.


ליונל בארט וג’ון לנון

ככל הנראה, עוד לפני סשן הכתיבה הזה, לפול היה רעיון לדמות נוספת לשיר – כומר. הוא מספר: “היה לי את Father McCartney ככומר, רק כי ידעתי שזה יתאים מבחינת ההברות, אבל ידעתי שאני לא רוצה בזה, למרות שג’ון אהב את הרעיון. אז פתחנו ספר טלפונים, הגענו למקרטני וחיפשנו מה בא אחריו וזה היה מקנזי. חשבתי לעצמי, הו, זה טוב… ג’ון רצה שזה ישאר מקרטני, אבל אני אמרתי ‘לא, זה אבא שלי! האב מקרטני.’ הוא אמר ‘זה טוב. זה עובד טוב’. הסכמתי שזה עובד אבל לא רציתי לשיר את זה, זה היה טעון מדי, העלה יותר מדי שאלות. רציתי שהוא יהיה אנונימי. ג’ון עזר לי בכמה מהמילים, אבל הייתי אומר שזה היה 80-20 לי, משהו כזה.”

ומלחמת הגרסאות ממשיכה:

פיט שוטון מספר: “ואז פול הגיע לבית על הכומר, ששמו היה מקרטני. רינגו העלה את השורה Father McCartney darning his socks in the night שכולם אהבו. ‘חכה רגע פול’ אמרתי. ‘אנשים יחשבו שאביך המסכן נותר לבד לגמרי בליברפול לתקן את גרביו’… הוא צחק ‘לא חשבתי על זה. עדיף שנשנה את השם. אז איך נקרא לו עכשיו?’. הבחנתי בספר הטלפונים שהיה מונח בצד ואמרתי ‘תן לי את ספר הטלפונים. אני אחפש במקים’. שם ששיעשע אותנו במיוחד היה McVicar (ויקר הוא שם נוסף לכומר) אבל זה לא התאים לשורה כשפול שר אותו. אז הצעתי שינסה את אבא מקנזי וכולם אהבו את איך שזה נשמע.”

אבל עדיין לא סיימנו את סיפור כתיבת המילים. פיט שוטון ממשיך: “פול אמר ‘הבעייה האמיתית היא שאין לי שום רעיון איך לסיים את השיר.’ אמרתי ‘למה שאלינור ריגבי לא תמות והאב מקנזי יעשה את טקס הקבורה שלה? ככה שני האנשים הבודדים נפגשים בסוף, אבל כבר מאוחר מדי’. ג’ון התרומם והעיר את ההערה הראשונה בכל הסשן ‘אני לא חושב שאתה מבין את מה שאנחנו מנסים להשיג, פיט’. כל מה שחשבתי לענות היה ‘לך תזדיין, ג’ון’. פול ארז את הגיטרה וכולנו עזבנו את החדר. אפילו אחרי שג’ורג’ הדליק ג’וינט כדי להקליל את האווירה, הייתי מאוד פגוע מהסרקזם של ג’ון… בסופו של דבר ג’ון לקח קרדיט באחד הראיונות האחרונים שלו, על רוב המילים של השיר. הזיכרון שלי הוא שאלינור ריגבי היה קלאסיקת לנון מקרטני בה תרומתו של ג’ון היתה אפסית.”

אתם אומרים לעצמכם, נו, סוף סוף נגמר הדיון במילות השיר. אז זהו שלא. בראיון בפלייבוי מ-1980 מספר ג’ון: “במקום שיבקש ממני לכתוב את המילים, הוא (פול) אמר ‘היי בחורים, תסיימו את המילים’ בזמן שהוא התעסק עם הלחן או עם העיבוד או עם משהו בחלק אחר של האולפן הענק של EMI. אני ישבתי שם עם מל אוונס, הרואד מנג’ר שהיה מתקין טלפונים ועם ניל אספינל, תלמיד ראיית חשבון שהפך לרואד מנג’ר ואנחנו היינו השלושה שהוא דיבר אליהם. נעלבתי ונפגעתי שהוא זרק את זה ככה לאוויר. למעשה הוא התכוון שאני אעשה את זה, אבל לא רצה לבקש… וכמובן שאין מילה שלהם בשיר, בגלל שלבסוף נכנסתי לחדר אחר עם פול וסיימנו את השיר… זה היה סוג חוסר הרגישות שלו שגרם לי לכעס בשנים המאוחרות. זה סוג האדם שהוא…”

וזה עוד לא נגמר. עוד מעט. תחזיקו מעמד.


מילות השיר בכתב ידו של מקרטני

ב-1971 נשאל ג’ורג’ מרטין על ידי Hit Parader אם הוא יכול לשפוך אור על חוסר ההסכמה לגבי כתיבת השיר. הוא ענה: ‘אני הנחתי שזה היה של פול. למעשה אני כן זוכר שבעצם בזמן ההקלטה לפול היו חסרות כמה מילים וכדי להגיע אליהם הוא הסתובב ושאל אנשים ‘מה אפשר לשלב פה?’ וניל ומל ואני העלנו הצעות…” – אף מילה על לנון.

בשנת 1985 אמר פול להאנטר דייויס, לכבוד הוצאה מחודשת של הביוגרפיה הרשמית של הביטלס: “ראיתי איפשהו שהוא (ג’ון) אומר שהוא עזר בכתיבת “אלינור ריגבי”. בטח, בערך בחצי שורה!”

בספרו האוטוביוגרפי Many years from now סיפר: “זה נראה כאילו ג’ון דחק את עצמו לפינה ולא הצליח למצוא דרך להחלץ, בגלל ששיר פחות לנוני מזה יהיה קשה למצוא”

האמת, כמובן, היא אחרת לגמרי. אני זוכר שאני ופול ירדנו על מנת חומוס ביפו והוא סיפר לי שיש לו רעיון לשיר על אנשים בודדים. ביקשתי שיהיה בשקט ותוך 3 דקות וחצי כתבתי לו על מפית את כל השיר, כולל פרטיטורה, וכבונוס הרחבתי את אופקיו בתחום שלא הכיר – לופים. וגם עשינו ג’ם עם הסכום. היה די נחמד.

טוב, הגיע הזמן לעבור לאולפן, מה אתם אומרים?

בראיון לרולינג סטון ב-1980 אמר לנון: “הכינורות ברקע היו הרעיון של פול. ג’יין אשר הדליקה אותו על ויואלדי, וזה היה טוב מאוד, הכינורות, ממש מתוך היצירות של ויואלדי. אני לא יכול לקחת על זה קרדיט בכלל”.

לפי ג’ף אמריק, מרטין היה זה שהציע מיד כששמע את השיר להשתמש בשתי רבעייות מיתרים. פול הסכים אבל דרש שהעיבוד יהיה נשכני.


עיבוד השיר לכלי מיתר בכתב יד

כלי המיתר הוקלטו ב-28 באפריל 1966. ג’ורג’ מרטין היה אחראי על העיבוד. הוא טען שהעיבוד היה בהשראת המוסיקה שכתב ברנרד הרמן הגדול לסרט של פרנסואה טריפו “פרנהייט 451″, אבל מכיון שהסרט יצא בבריטניה רק בספטמבר של אותה שנה זה לא ממש ייתכן. מאוחר יותר הובהר כי ההשפעה היתה ממוסיקה אחרת שהרמן כתב ל”פסיכו” של אלפרד היצ’קוק.

אחת מהסיבות שג’ף אמריק נחשב לחדשן היתה שהוא לא חשש לשבור מוסכמות באולפן. כדי להשיג את הנשכנות שפול דרש, הוא הציב את המיקרופונים קרוב לכלי הנגינה. הנגנים זעמו. מבחינתם הקלטה כל כך קרובה לכלי היתה חילול הקודש. בין טייק לטייק הם הזיזו את הכיסאות שלהם אחורנית מהמיקרופונים, ובכל פעם אמריק לא ויתר וקירב את המיקרופונים מחדש.

אף אחד מחברי הביטלס לא מנגן בשיר, אבל ג’ון ופול היו בזמן ההקלטה בחדר הבקרה. ביום שלמחרת פול הקליט שירה וג’ון וג’ורג’ הקליטו את קולות הרקע. ההקלטה נעשתה במהירות נמוכה מעט, כדי שכשהשיר ינוגן במהירות רגילה הפיץ’ שלו יהיה גבוה מהרגיל. מאחר ופול לא היה מרוצה מהשירה, הוא הקליט טרק נוסף ב-6 ליוני. השיר מוקסס עוד באותו יום.

בחודש שעבר, דף המוסיקה המקורי של עיבוד השיר בכתב יד, היה אמור להימכר במכירה פומבית והעריכו כי ימכר ב-20 אלף לירות סטרלינג, אבל בסופו של דבר הוא הורד מהמכירה לאחר שהתעורר ויכוח לגבי זכויות הבעלות עליו.


ספר התנ”ך של אלינור ריגבי האמיתית

השיר יצא כסינגל בעל שני צדדים ראשיים יחד עם “צוללת צהובה” באותו יום בו יצא האלבום “ריבולבר” (5 באוגוסט 1966) השיר נכנס באנגליה למצעד למקום השני ועלה בשבוע שלאחריו למקום הראשון, בו שהה ארבע שבועות.

בארצות הברית השיר הצליח פחות. כנראה בגלל כל פרשיית הביטלס פופולריים יותר מישו, אותו משפט של לנון שגרם לבלאגן שלם בארה”ב. ב-1966, בזמן שהסערה היתה בעיצומה, אמר לנון במסיבת עיתונאים בארה”ב:

“אני לא אוהב להניח שמישהו כמו ישו חי בימינו ולדמיין מה הוא היה עושה. אבל אם הוא היה ישו, והוא היה ישו האמיתי שהחזיק באמונות הישנות שלו – ובכן, אלינור ריגבי לא יהיה בעל משמעות גדולה במיוחד עבורו.”

114 צפיות0 תגובות
bottom of page