שלום חברים.
התחלתי לכתוב פוסט על הביטלס והחלל, דבר הוביל לדבר – והנה היום תקבלו במקום חלל, פוסט על האופן בו ההכנסות של הביטלס השפיעו על כלכלת אנגליה בשנים 1964-1966, ועל אחד המוצרים הרפואיים החשובים ביותר בימינו.
מה שתקראו הוא שילוב ממקורות רבים – אבל חלקו הראשון הוא תרגום מתוך מאמר שהתפרסם ב-2014 במגזין של קרן המטבע הבינלאומית. כיון שאני לא כלכלן, אני מקווה שלא עשיתי סלט מכל המלל הזה. אתם מוזמנים לתקן אם נראה לכם שיש צורך. או שפשוט תוסיפו ויניגרט ותאכלו. מה שבא לכם.
בואו נתחיל.
בפברואר 2014, נערכה חגיגה מוסיקלית גדולה במחסן במרכז וושינגטון די. סי. לציון ההופעה הראשונה של הביטלס בארה”ב, שנערכה באותו המקום, בדיוק 50 שנים לפני כן. אבל אותו מאורע גם ציין את חגיגות 50 השנים להפיכת הופעה חיה למקור רציני לסחר במטבע חוץ.
ב-1964 שיטת בריטון וודס שלטה בכל הקשור בשערי חליפין. מה היא שיטת בריטון וודס – הנה הסבר קצר –
ה-IMF (קרן המטבע הבינלאומית) נוסדה על מנת לשמור על שערי החליפין יציבים והכלכלות החזקות השתמשו בשליטה שלהם בהמרות המטבע כדי לשמור על ערך המטבע שלהם. השליטה הזו התבטאה בכך שחברות ואזרחים פרטיים היו צריכים לקבל אישור מהממשלה כדי להמיר את הכסף שלהם למטבע חוץ, ויכלו לעשות זאת אך ורק תוך שמירה על ההגבלות שהממשלה הכתיבה.
שמירה על שערי חליפין יציבים היו חשובות מאוד עבור הכלכלות החזקות, כיון שהיחס בין הרווח של היצואנים להוצאה של היבואנים היתה צריכה להישאר מאוזנת בכדי לשמור על ערך המטבע.
הפאונד הבריטי היה בסכנה מתמדת של ירידה באמצע שנות ה- 60 והממשלה הבריטית נאבקה על שימור ערך הפאונד בכ- 2.8 דולר על מנת למנוע את הבושה שבפיחות ערך המטבע בהתאם לשיטת בריטון וודס.
ואז הגיעו הביטלס – אקט מוסיקלי עבור רבים, אבל עבור ממשלת אנגליה היה מדובר במכונה פלאית להדפסת דולרים אמריקאים.
הופעות חיות פופולריות באמצע שנות ה-60 הרוויחו, בדרך כלל, את הכסף במטבע מקומי. אלביס פרסלי, למשל, מעולם לא הופיע מחוץ לצפון אמריקה והוואי, ואת כל רווחיו קיבל בדולרים אמריקאים, מלבד 4 הופעות בקנדה.
הביטלס, לעומת זאת, הגישו למדינה את הקבלות עבור ההכנסות שוברות השיאים שקיבלו במהלך ההופעות שלהם בארה”ב בשנים 1964-1966 בדולרים אמריקאיים. לפי חלק מהדיווחים נאמר כי ההכנסות של הביטלס מהופעות בארה”ב בשנת 1965, היו 650 דולר לשנייה (לאחר התאמת הסכום לימינו).
בנוסף לכך, בשנת 1966 הביטלס הופיעו גם בגרמניה ויפן, הופעות שגרפו סכומים נאים במארקים גרמנים ויינים יפנים.
באותה תקופה בדיוק, הסטרלינג היה תחת לחץ עצום באנגליה, עקב קפיצה גדולה בצריכה, דבר שהגדיל מאוד את היבוא, כשבמקביל התקיימה שביתה ארוכה של הימאים, דבר שחסם את היצוא.
על ידי כך שהביטלס פדו את כספי ההופעות שלהם, הם הצטרפו לקבוצת אליטה של יצואנים בריטים “בלתי נראים”: הם הצטרפו לחברות מסחריות שמרוויחות מטבע חוץ לא מייצור ושינוע של מוצרים פיזיים נראים, אלא מקבלות ואשראי בלתי נראים.
הכלכלה הבריטית באמצע שנות ה-60 סבלה ממחסור תמידי בייצוא בלתי נראה שהגיע בעבר משירותים פיננסיים, ביטוחים, פטנטים וזכויות יוצרים. הביטלס הוסיפו את ההכנסות שלהם ממכירות כרטיסים, הופעות בטלוויזיה, תמלוגים על מוסיקה, רשיונות למרצ’נדייז וזכויות על הופעות שונות, לסוג כלכלה זאת בבריטניה.
ראש הממשלה וילסון
ראש ממשלת בריטניה באמצע שנות ה-60 היה כלכלן זוכה פרסים מאוקספורד – הרולד וילסון – והעין המקצועית שלו סימנה במהירות את הביטלס כתורמים רציניים למאזן התשלומים של ממשלתו, שנאבקה על הגנת ערך הסטרלינג. בנובמבר 1965 דאג וילסון כי יוענק לחברי הלהקה עיטור “חברי המסדר של האימפריה הבריטית”, עיטור לאומי שבדרך כלל ניתן לאנשים מובילים בתעשייה, ביזמות ובחדשנות.
ככל שההיסטריה בהופעות הביטלס גדלה, גדל הכאוס ולבסוף הלהקה הפסיקה להופיע באוגוסט 1966. שנה לאחר מכן הסטרלינג צלל לערך של 2.4 דולר, ובריטניה ביקשה הלוואות מקרן המטבע בשנת 1967 ובשנת 1969.
היום, כשאין ערך קבוע למטבע, כל זה נראה רחוק מאוד, אבל לפני 50 שנה, הרווחים העצומים של הביטלס היו הנשק הסודי של בריטניה במלחמה בירידת ערך המטבע במשך 3 שנים.
מרוויחה נוספת מהצלחתם המטאורית של הביטלס היתה חברת התקליטים שלהם, EMI.
בשנת 1967, 30 אחוז מרווחי החברה הגיעו ממכירות הביטלס. בתקופה ההיא EMI היתה יותר מסתם עוד חברת תקליטים. השם המלא שלה, שנשכח עם השנים, הוא Electric and Musical Industries.
למעשה, בתחילת דרכה היא כלל לא הוציאה תקליטים. החלק שקשור למוסיקה היה ציוד שידור והקלטה אותו בנתה. זה הוביל לכך שהיו ברשותה גם אולפני הקלטה בלונדון.
במהלך שנות ה-50 החלה החברה להוציא תקליטים ועד סוף העשור ההוא, בעיקר הודות לרכישה של חברת התקליטים קפיטול, היא הפכה לענקית בתחום המוסיקה הפופולרית. אבל אין ספק שאת הדחיפה הגדולה נתנה הלהקה הליברפולית שהחברה החתימה בשנת 1962.
במהלך שנות ה-60 התעסקה החברה באלקטרוניקה לא פחות מאשר במוסיקה. למעשה נראה היה שידה בכל, מציוד הקלטה, דרך קנקני תה ועד לטילים מונחים. היא ייצגה את הרוח הבריטית שלאחר מלחמת העולם השנייה, וערימות הכסף שהביטלמניה ייצרה, עזרו לשלם על ההשקעה באימפריה המתפרשת הזו.
אחד הדברים שהם השקיעו בו היה מחקר עבור ציוד רפואי.
המחשב EMIDEC 1100
גודפרי נ. האונספילד החל את עבודתו ב-EMI בשנת 1951 כחוקר רדאר. בשנות ה-50 הוא הוביל את הצוות שבנה את EMIDEC שהיה המחשב מבוסס הטרנזיסטורים הראשון באנגליה והפך זמין לרכישה ב-1959.
בעקבות ההצלחה הגדולה של הפרוייקט הזה, EMI נתנה להאונספילד יד חופשית להתחיל בכל מחקר שיחפוץ בו. האונספילד שילב בין עבודתו בתחום המחשבים, להתעניינותו הרבה בחקר קרני רנטגן.
קרני הרנטגן, אותם החלו לחקור באופן רציני כבר ב-1895, היו עדיין בתקופה הזו בשימוש לצילום דו מימדי של עצם ממיקום קבוע.
הרעיון של האונספילד היה ליצור הדמייה תלת מימדית על ידי סריקת העצם – הבחירה שלו היתה דרמטית למדי, ראש אדם, על מנת לבצע סריקת מוח – מכיוונים רבים. התוצאה היתה הדמייה לה הוא קרא Computed Tomography או בקיצור CT.
העבודה על הפרוייקט החלה ב-1967. ככל שהפרוייקט התפתח, הוא החל לקבל תמיכה מממשלת בריטניה, שסיפקה יותר מ-600,000 לירות סטרלינג למחלקת המחקר והפיתוח, סכום שווה ערך ל-7 מליון ליש”ט בימינו. ועדיין, מעבר למחקר ופיתוח, EMI נדרשה להוסיף סכום מכובד משל עצמה כדי לממן שלבים נוספים בתהליך – כ-150,000 לירות סטרלינג.
הסכום הזה הגיע ברובו ממכירות סרג’נט פפר והאלבום הלבן הכפול של הביטלס. אלבומים אלה סיפקו את הדלק הכלכלי של הארגון למימון 4 שנות פיתוח. לבסוף בשנת 1971 הציגו EMI והאונספילד את מכשיר ה-CT הראשון, שבזכותו זכה האונספילד בפרס נובל בשנת 1979, ובתואר אבירות.
והביטלס? הם התפרקו, רבו, חלקם נרצחו ומתו, חלקם חיים ונושמים, והמוסיקה שלהם עדיין ממשיכה להפנט אותנו.
מכשיר הCT הראשון
מכשיר CT במחלקת ילדים בבית חולים בשיקאגו