ארבעה חיפושיות נכנסות לבר. ג’ון אומר לברמן – תן לי בירה. ג’ורג’ אומר לברמן – תן לי בירה. רינגו אומר – תן לי בירה בבקשה. פול אומר – יוווו, מה זה פסנתר ההונקי טונק הזה בפינה. הוא מושלם לרעיון שעלה לי לשיר כשהיינו בדרך לכאן וראינו ברחוב אדם עם 2 עיניים.
אפשר לבוא למקרטני בהרבה תלונות, ואפילו אני, שמחשיב עצמי כאחד מאוהבי מקרטני הגדולים ביותר, לא יכול שלא להשתעשע מחוסר היכולת שלו להפריד בין חומר איכותי לשעשוע שטותי. ועדיין – זה היופי הגדול של מקרטני. לנון והריסון כתבו שירים מופלאים שנשענו על הרוק שהסעיר אותם בשנות נעוריהם. לנון, (בעזרתו האדיבה של מקרטני) התנסה עם חדשנות הכלי החדש – האולפן – כדי ליצור יצירות מורכבות ומרתקות.
אבל מקרטני היה המוזיקאי המגוון והסקרן ביותר בין החברים, והעובדה הזו מעמידה חלק מהשירים שלו, במיוחד כאלה שנוהגים לזלזל בהם, באור אחר.
אף אחד, אפילו לא בצחוק, לא יגדיר את All Together Now כשיר טוב במיוחד של הביטלס. אבל השיר הזה, אם תשימו את הזלזול בצד, מדגים עד כמה היה מקרטני נטוע בהוויה התרבותית הבריטית של המאה העשרים מתחילתה ועד שהוא וחבריו שינו אותה.
בואו נשים רגע את השיר בצד ונחזור מעט אחורה לאלבום בשם “מועדון הלבבות השבורים של הסמל פלפל”. כולם יודעים לומר שאין זה באמת אלבום קונספט, בעיקר כיוון שאין שם קונספט וזה קצת פוגם ברעיון. כלומר יש את שיר הפתיחה שגולש לשירו של בילי שירז, ואת החזרה אל שיר הפתיחה רגע לפני הסיום, אבל שם נגמר הקונספט.
ברשותכם, אני נוטה שלא להסכים. סרג’נט פפר, בניצוחו ובימויו של מקרטני, הוא אלבום שהקונספט שלו הוא התכה מבריקה של שלל הסגנונות המוסיקליים שפעלו באנגליה מאז תחילת המאה העשרים ועד ליצירתו. לכן הוא מכיל כל כך הרבה סגנונות, כל כך הרבה צלילים, כל כך הרבה רעיונות. הוא וודויל ומיוזיק הול וג’אז ופופ ורוק. כאילו לקחו הביטלס את כל מה שהכירו, ערבבו ויצרו אלבום שיסכם את סך ההשפעות המוסיקליות של המוסיקה הבריטית בעת החדשה.
האלבום הזה יכול היה להיות כזה אך ורק בזכות העובדה שמקרטני עמד בחזית העשייה שלו. מקרטני, גם אם התבייש לחשוף זאת לפעמים כלפי חוץ, מעולם לא באמת התבייש במקורות ההשראה שלו כשזה הגיע ליצירה עצמה, והם היו רבים, לא מעט בזכות אביו ג’יימס שחשף אותו לסוגי מוסיקה שחבריו ללהקה לא שמעו.
אם נחזור לשיר שנכתב במיוחד עבור הסרט “צוללת צהובה”, נגלה שגם הוא ערבוב של סגנונות בריטיים אהובים על מקרטני – שיר ילדים עם שורשים שנטועים במיוזיק הול.
מקרטני מספר בספר Many Years From Now: “היו לי כמה קרובי משפחה צעירים והייתי שר להם שירים. נהגתי לשיר להם שיר לילדים שנקרא Jumping Round the Room, שהיה דומה מאוד ל-All Together Now – והיה שם Lying on your backs וכל הילדים היו נשכבים, ואז נאמר skipping round the room, jumping in the air. זה היה שיר משחק עם פקודות לילדים. כתבתי את זה באקורד G, אקורדים מאוד פשוטים… סתם שיר לשיר ביחד. שיר לא חשוב”.
השיר All Together Now נכתב ברובו על ידי מקרטני באולפן. או כך לפחות טען מקרטני. ג’ף אמריק, טכנאי העל שלהם, טוען שמקרטני הגיע לאולפן עם השיר מוכן כמעט לחלוטין ושג’ון סיפק כמה שורות חסרות. השיר הוקלט בסשן מרתוני של חמש וחצי שעות ב-12 במאי 1967 והלהקה השלימה את הקלטת השיר ב-9 טייקים.
נחזור למקרטני, שסיפר למיילס בספר שצויין למעלה, איך הוא חיקה את מימד ההשתתפות שבשירי המיוזיק הול כשהלחין שיר זה: “כשהם שרו שיר לעודד את הקהל להשתתף הם היו אומרים All Together Now! אז אני פשוט לקחתי את זה והכנסתי לזה גם משמעות אחרת, שלפיה כולנו יחדיו עכשיו.”
בואו נצלול קצת למסורת המיוזיק הול בעזרתו האדיבה של החבר אינטרנט:
מסורת המיוזיק הול הבריטית נשענה מאוד על השתתפות הקהל ועל מילים שמחות ועוקצניות.
בימי הביניים, טברנות בריטיות סיפקו את מקור הבידור המוסיקלי. במאה ה-19 היו אלה הסלונים שהציעו מגוון הופעות מוסיקליות שלוו בשפע של אלכוהול.
ב-1843 עבר חוק התיאטראות שקבע שרשיונות יונפקו אך ורק עבור מוסדות אשר ינוהלו כתיאטראות וכך נולד המיוזיק הול. בהתחלה ההופעות פנו בעיקר לקהל של מעמד הפועלים, אבל עד 1875 אנשי המעמדות הגבוהים מצאו עצמם מוקסמים על ידי מופעי הווראייטי חסרי היומרנות האלה.
לפי הסופר ג’ון קנריק, כל מופעי המיוזיק הול כללו כרוז או “מנהל” שהציג את הזמרים, הרקדנים והקוסמים. המקומות בהם הוצגו המופעים הללו היו מגוונים גם הם ונעו בין תיאטראות אמיתיים לבין מרתפים שהוסבו לתיאטראות. לפי קנריק, על מנת לקבל רישיון כל מה שהיה דרוש היה במה, מושבים ובר.
מבצעים ידועים של המיוזיק הול כמארי לוייד, הארי צ’מפיון וג’ורג’ פורמבי (שהיה אהוב מאוד על ג’ורג’ הריסון) היו מספרים בדיחות ומובילים את הקהל המעריץ בשירים בעלי מילים פשוטות וחוזרות על עצמן. המילים כללו לרוב התייחסויות מקומיות וסלנג, ומטרתן היה לעורר דימויים רומנטיים, קומיים, נוסטלגיים או פטריוטים.
לדוגמא – הנה השיר I’m Henery the Eight I Am. שיר הומוריסטי שאחר כך בוצע גם על ידי Herman’s Hermits. השיר בוצע במקור החל מ-1910 על ידי הארי צ’מפיון, ואפשר לדמיין את הקהל שואג יחד איתו בשמחה את הפזמון.
שימו לב לביצוע של מתבודדי הרמן – אין ספק שהם מבינים לחלוטין מאיפה מגיע השיר.
בזכות אביו ג’ים, פול גדל על מסורת המיוזיק הול. ג’ים, שניגן על פסנתר וחצוצרה, הצטרף ללהקת סווינג שהפכה מאוחר יותר ללהקתו, והוא הופיע באופן קבוע באולמות המיוזיק הול במהלך שנות ה-20.
לאחר שמקרטני נולד, ניגן ג’ים רבות על הפסנתר שבביתם והכיר לבנו שירים רבים גם בזכות אוסף תקליטי ה-78 המכובד שלו. מקרטני התאהב בסגנון הזה וכנער אף ניסה לכתוב שירים בסגנון של שירי המיוזיק הול. נסיון אחד יהפוך מאוחר יותר לשיר When I’m 64.
תוכלו לקרוא עוד על ג’ים והשפעותיו בפוסט מצוין שכתב אורי על Honey Pie מהאלבום הלבן, כאן.
התזמורת של ג’ים
השיר All Together Now שילב אלמנטים משיר ילדים ומהמיוזיק הול. המילים כוללות רעיונות שיקסמו לילדים – למשל חזרה על האלפבית – אך החזרה על הכותרת, האלמנטים הקצביים וסגנון הקריאה והחזרה הגיעו כולם מהמיוזיק הול. ממש כמו שצ’מפיון או פורמבי הובילו את הקהל שלהם לחזור איתם על השורות החוזרות, כך מקרטני והביטלס עושים בשיר הזה.
השיר All Together Now היה השיר השני שהביטלס נכנסו להקליט במיוחד לסרט “צוללת צהובה”. השיר הראשון היה Baby you’re a rich man שבמקור נועד לסרט גם הוא. יום אחרי שהקליטו אותו, הם נכנסו לאולפני אבי רואד כדי להקליט את השיר החדש בכוונה להקליט אותו במהירות.
האווירה היתה שונה באולפן, וזאת הודות לאדם מסויים שלא היה נוכח בו. ג’ף אמריק מספר: “באמצע מאי, ג’ורג’ מרטין יצא לחופשה בת שבועיים בדרום צרפת. למרות זאת, הביטלס היו ממושמעים והמשיכו בלעדיו ואני רשום באופן רשמי על קופסת סרטי ההקלטה כמפיק והטכנאי של… All Together Now… בכנות, העובדה שג’ורג’ יצא לחופשה באמצע הסשנים האלה לא התקבלה אצלנו באהדה. היינו עייפים מהעבודה על האלבום “סרג’נט פפר”, ועם זאת הוא היה היחיד שהחליט לקחת חופשה. בשלב הזה אני בספק אם הלהקה עדיין נתנה למרטין את הקרדיט להצלחה שלהם בין כה. למעשה, קרוב לוודאי שהם שמחו על האפשרות לעבוד קצת בלעדיו. העניינים היו הרבה יותר רגועים כשג’ורג’ מרטין לא היה בסביבה. תמיד היה סוג של פרוטוקול כשהוא נכח בסשן: אנחנו בחדר הבקרה הרגשנו שאנחנו צריכים להציג את ההתנהגות הטובה ביותר שלנו ואפילו הביטלס נראו מרוסנים יותר כשהוא היה נוכח. כשהוא לא היה, כולנו השתחררנו ועשינו קצת כיף. היתה פשוט דינמיקה אחרת ואפשר היה לשמוע את זה… (השיר) הרבה יותר משוחרר, הרבה יותר חופשי מכל מה שהם הקליטו מזה זמן. לנון, למעשה, העיר בתחילת הסשנים ‘ובכן, עכשיו כשמנהל בית הספר איננו, אנחנו הילדים יכולים סוף סוף לשחק/לנגן'”
אמריק ממשיך: “מעניין לציין שהפעם האחרונה שהביטלס הקליטו כשג’ורג’ לא היה נוכח, היתה הקלטת השיר “צוללת צהובה” בזמן הסשנים של “ריבולבר”, שהיה דומה בצורה יוצאת דופן לAll Together Now גם בסגנון וגם בתוכן. בשתי הפעמים, הביטלס הזמינו חברים לשיר איתם כדי ליצור אווירת מסיבה… זה היה לילה פרודוקטיבי מאוד וזה גם היה סשן קל, למרות שהיו הרבה תוספות להקליט. הרבה הוקלט חי, כי הם רצו שהקצב יגבר מההתחלה ועד הסוף”
ממש כמו בצוללת צהובה, גם הפעם חברי הלהקה תרו באולפנים אחר כל דבר שיוכל ליצור רעש מעניין והשיגו חפצים שונים ומשונים כגון סקסופון צעצוע וצפצפה זהה לזו של הארפו מארקס.
השיר מוקסס במהירות וניתן לאנשי ההפקה של הסרט “צוללת צהובה”.
הביטלס עצמם שכחו מהשיר עד ינואר 1968, אז התאספו באולפני טוויקנהם כדי לצלם את החלק שלהם בסרט.
בדיוק שנה לאחר מכן, באותו חודש ובאותו מקום, בזמן שהם סובלים מכל רגע שפרוייקט Get Back נמשך, השתובבו חברי הלהקה וביצעו את השיר להנאתם, אך מכיון שזה אינו מופיע ביוטיוב או כל מקור אינטרנטי זמין אחר, אין לי איך לקשר לכם את זה. אתם תאלצו להפעיל את הדמיון בעצמכם ולדמות איך נשמעים 4 אנשים עייפים וכועסים כשהם שרים שיר שהם לא באמת אוהבים.
לסיכום – לא, אני לא חושב ש-All Together Now הוא שיר טוב במיוחד. גם “צוללת צהובה” לא. ועדיין, כמו ברוב שירי הביטלס, אני מוצא בו מספיק עניין כדי לחבב אותו, ובעיקר אוהב לראות איך הם לקחו כל כך הרבה השפעות והפכו אותם למשהו כל כך ייחודי, כל כך שלהם, כל כך ביטלסי.
וחוץ מזה, תמיד תחשבו שהיה יכול להיות גרוע יותר, שכן השיר הזה עלה כרעיון הראשון כשחיפשו שיר להופעת הלווין הבינלאומית הראשונה. לשמחתכם כתב בסוף לנון את All you need is love.
ולסיום – שירו אחרי את “שירו אחרי” המופלא של חוה אלברשטיין, כי איך אפשר שלא?