בוקר מצוין! פרק פודקאסט חדש התפרסם עכשיו בסדרת ‘1969 של הביטלס’ שמסכם את חודש יוני 1969. בחודש הזה הביטלס התאדו להם בחום הקר של בריטניה. כל חבר להקה נפוץ לו לכל עבר ואם הייתי צריך להמר, חלקם בוודאי חשב שזהו זה לאחר חודש מאי הכעוס שעברו. גם מקרטני איבד את האופטימיות המאפיינת אותו, אבל בתחתית הבאר הוא מצא מים שיספיקו לפחות עבור עוד אלבום אחד. בפרק הזה נלווה יחד את ג’ון ויוקו שעוברים מסע מתיש בקנדה שמזמנת להם מפגשים מרגשים. קצת לפני שביתת המיטה השנייה שלהם הפעם במונטריאול, מתגנב לחדרם הנער ג’רי לויטן שמצליח להפיק מכך סיפור וראיון מרגשים. חודש ההפסקה הזה אמנם מסתיים בחדשות טובות, אבל גם באקורד צורם מבחינתו של ג’ון. על הכל ועוד בפרק החדש ‘תנו צ’אנס לשלום’ בסדרת ‘1969 של הביטלס’ שלו תוכלו להאזין בכל האמצעים הבאים, שרובם ככולם מפורטים ב‘פוד לינק’ https://bit.ly/2SQoAGo של הפודקאסט. הנה כמה פלטפורמות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’ ואם לא תרצו לפספס אף פרק בפודקאסט, תוכלו להוריד את אפליקציית Spotification שתתריע לכם ברגע שעולה פרק חדש לספוטיפיי. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa כמו תמיד אשמח לקרוא בתגובות מה חשבתם על הפרק. האזנה נעימה!

ב 20/6/2021 התארחתי בתכנית הרדיו הנפלאה של אורן הוף ב 106.2 – הרדיו הבינתחומי, תכנית בת שעתיים שהוקדשה כל כולה ללהקה נפלאה אחרת משנות ה 60. הקינקס! בתכנית עברתי על הקריירה של הקינקס בשנות השישים וסיפרתי את ההתפתחות הנפלאה של הלהקה ושל ריי דייויס ככותב שירים. אם תרצו להרחיב עוד על הקינקס המופלאים, תוכלו לקרוא את סדרת הפוסטים המורחבת שכתבתי עליהם כאן. לתכנית המלאה תוכלו להאזין כאן. הסט ליסט ששודר: Long Tall Sally You Really Got Me Tired of Waiting For You Set Me Free See My Friends Well Respected Man Milk Cow Blues The World Keeps Going Around Dedicated Follower Of Fashion Sunny Afternoon Rosey Won’t You Please Come Home Too Much On My Mind Dead End Street Waterloo Sunset Death Of A Clown Lazy Old Sun Village Green Do You Remember Walter Picture Book Animal Farm Days Victoria Shangri La Lola Denmark Street Come dancing #קינקס

שלום חברים. בהמשך לפוסט הנהדר של יאן שפרסמנו אתמול, החלטנו לכתוב היום על האלבום שהוציא מקרטני בברית המועצות. מה שמכונה על ידי רבים האלבום הרוסי של מקרטני, Choba B CCCP, בכלל לא היה אמור להיות אלבום. הוא נוצר כתוצאה מהתסכול הגדול שמקרטני חש בתחילת 1987. לאור קבלת הפנים הקרה, הן מסחרית והן ביקורתית, שזכה לה האלבום האחרון שהוציא ב-1986, Press To Play (אלבום שאני מאוד אוהב, אבל יודע שאין לו אוהדים רבים), מקרטני לא ידע בדיוק מה לעשות. האלבום, בו ניסה מקרטני להתחבר יותר לסאונד עדכני, לא הניב ולו להיט אחד, דבר שכמעט ולא קרה למקרטני מאז אלבומו Band On The Run שיצא ב-1973. בתחילת 1987 הקליט מקרטני שירים עם המפיק פיל ראמון, אבל לא היה מרוצה והחליט לגנוז אותם (למעט Once Upon A Long Ago הנהדר). כשהוא מתוסכל ומדוכא, החליט מקרטני לחזור לשורשים. הוא החל לערוך בימי שישי מפגשי ג’ם לא פורמליים בלונדון. בין המוסיקאים שהשתתפו היו ג’וני מאר, אלביס קוסטלו, טרבור הורן ואחרים, אבל בעיקר השתתפו מוזיקאי אולפן. יחד הם ניגנו גרסאות כיסוי לשירי רוק ישנים. מקרטני, שהתלהב מאוד מהתוצאה, החליט להקליט חלק מהשירים. עשרים ושניים שירים הוקלטו במהלך יומיים בחודש יולי 1987, מתוכם 14 מצאו את דרכם לאלבום. מקרטני, גלגאר, גרין וויטון רוב השירים הוקלטו ב-20 ביולי 1987, כשמקרטני מנגן בבס, מיק גרין בגיטרה, מיק גלאגר בפסנתר וכריס ויטן בתופים. השירים הנותרים הוקלטו ביום המחרת. מקרטני, אולי מתוך הנוסטלגיה שעוררו בו השירים, החליט לחזור לימיו המוקדמים בביטלס, כשהיה עדיין גיטריסט ולא בסיסט. ביום זה הוא ניגן על גיטרות, גלאגר ניגן שוב בפסנתר, ניק גארבי ניגן בבס והנרי ספינטי בתופים. אלה שלושת השירים שהוקלטו ביום הזה, כשמקרטני על עמדת הגיטריסט Don’t Get Around Much Anymore Ain’t that a shame ו- Crackin’ Up אני מודה שיש לי חיבה מיוחדת לביצועים האלה. יום אחרי ההקלטות, ב-22 ביולי, נעשו מיקסים לכל השירים. מקרטני, שלא היתה לו תוכנית ממשית עבור ההקלטות, הניח אותן בצד למשך כמעט שנה. כשהוא הוציא את גרסת ה-12″ של Once Upon A Long Ago הוא צרף אליו את השירים הבאים – Kansas City Lawdy Miss Clawdy Don’t Get Around Much Anymore ו- Midnight Special השירים התקבלו בצורה חיובית על ידי המבקרים והמעריצים והוא החל לחשוב מה אפשר לעשות עם ההקלטות. מאחר ומוסיקה מערבית היתה אסורה בברית המועצות, אוהבי מוסיקה שם נאלצו במשך שנים להאזין לבוטלגים לא חוקיים, להעתקים באיכות נמוכה מאוד או לאלבומים שהוברחו פנימה. מקרטני רצה לתת למעריצים שלו שם משהו שלא ניתן יהיה למצוא בשום מקום אחר בעולם, והחל לדון עם המנהל שלו, ריצ’רד אוגדן, ברעיון של הוצאת האלבום שם. אוגדן הדפיס 50 עותקים של האלבום, עם חלק מהשירים שהוקלטו, ועיצב את העטיפה שתראה כמו בוטלג רוסי. הוא נתן את האלבום למקרטני כמתנת חג מולד באותה שנה, והם הופצו לחברים ובני משפחה. מקרטני, שהתלהב מאוד מהמחווה ומהתגובות שקיבל על האלבום, ביקש מאוגדן ליצור קשר עם חברת התקליטים היחידה שהיתה אז בברית המועצות, מלודיה, כדי לבדוק אם אפשר להוציא דרכם את האלבום שם. מלודיה הורשו להדפיס 400,000 עותקים של האלבום. אבל הלייבל ייצר בהתחלה רק 50,000 עותקים, והם כללו רק 11 שירים, בניגוד ל-13 שהחברה של מקרטני דרשה שיהיו. ההדפסה הראשונה כללה עטיפה אחורית צהובה ולייבלים אדומים של מלודיה, בתוספת הערות שנכתבו על ידי אנדרי גברילוב. באופן מפתיע, האלבום נכנס מיידית לראש המצעד. MPL ייבאו בעצמם מספר מצומצם של עותקים כדי למכור דרך מועדון המעריצים של פול מקרטני, וזו היתה הדרך החוקית היחידה להשיג את האלבום במערב. כפי שעשה מקרטני קודם לכן, חלק מהשירים הפכו לבי-סייד עבור הסינגלים שיצאו לאלבום Flowers In The Dirt. בעקבות התמוטטות ברית המועצות ב-1991, יצא האלבום ברחבי העולם בגרסת 14 שירים, ולמרות שהקהל שלו כלל בעיקר מעריצי מקרטני מושבעים, הוא קיבל ביקורות חיוביות בסך הכל. אלה חלק מההערות שהופיעו החל מהמהדורה השנייה על גב העטיפה. הטקסטים נכתבו באנגלית, תורגמו לרוסית, תורגמו מרוסית לאנגלית ואני מתרגם אותן עכשיו לעברית. “כשהייתי צעיר שאלתי את אבי אם אנשים מעוניינים בשלום. הוא אמר לי ‘כן, בכל מקום אנשים רוצים שלום – הפוליטיקאים הם אלה שבדרך כלל גורמים לצרות’. תמיד ראיתי את האופן בו יש למוסיקה של הביטלס מעריצים רבים ברוסיה, כהוכחה לכך שלאנשים רבים כל כך ברחבי העולם יש הרבה מן המשותף. בכך שאני מוציא את האלבום הזה באופן בלעדי בברית המועצות, אני מושיט את ידי, המכילה שלום וחברות, לכל אנשי ברית המועצות” פול מקרטני וזו ההתחלה של הטקסט שכתב רוי קאר – במקור, אלביס פרסלי רצה להיות דין מרטין, פול סימון רצה להיות אלביס פרסלי ופול מקרטני, כך נראה, היה בעל קיבעון לליטל ריצ’רד מגיל צעיר מאוד. בבוא העת, הסגנון אותו חיקו השתנה למשהו מקורי משלהם. מרתונים ליליים בקרב האנשים שפקדו את מועדון הקאברן בליברפול או סטאר קלאב בהמבורג, היו האופן בו אמנים כמו פול מקרטני ליטשו את המקצועיות שלהם. כשהם מתחרים עם הג’וקבוקס ומנצחים, או כשהם מצליחים לגרום גם ללקוח הקשה ביותר להנות – אלה היו מבחני ההישרדות שלהם. חומר מקורי נכלל בהתחלה בזהירות רבה. ההצלחה הראשונית של הביטלס נבעה מגרסאות הכיסוי שלהם, לא פחות מהחומרים המקוריים של לנון ומקרטני. אבל, ככל שיכולת כתיבת השירים שלהם התפתחה, גרסאות הכיסוי נדחקו הצידה. אבל עובדה היא, שלא משנה כמה גדול אמן נהיה, צריך מעט מאוד כדי לגרום לו לבצע את השירים שהציתו בו את הדחף לוותר על ה-Day Job שלו. וזהו להיום. מי שמעוניין לשמוע את כל האלבום יכול לעשות זאת כאן שיהיה לכם יום נפלא #ChobaBCCCP #פולמקרטני

אהלן וסהלן! אנחנו בשחר של יום חדש וזה הכי מתאים לטעמי לחגוג אותו עם פרק פודקאסט חדש מהניילון (פרק 40(!) אם שאלתם). בפרק החדש בפינת ‘השירים הזנוחים (לא הזניחים – זה חשוב!) של הביטלס’ – שיר שלפעמים נוטים לשכוח מקיומו וזה עוול גדול – ‘היי בולדוג’. ‘היי בולדוג’ הוא אחד הקטעים הספונטניים ביותר שעשו הביטלס מעודם. לנון לא תכנן לכתוב אותו והביטלס לא תכננו להקליט אותו. מחסור בשיר עבור פסקול סרט האנימציה ‘צוללת צהובה’ הביא את לנו לשרבט אותו והמהירות שבלסיים את המחויבויות שלהם לפני הנסיעה להודו, דחף אותם להקליט אותו ביום שיועד בכלל עבור צילום קליפ עבור הסינגל שתוכנן להיות משוחרר כשהם עמוק בהודו. על הביטלס שאחרי סרג’נט פפר בשנה הכי לא מתוכננת שלהם – 1967, הרקע לסרט האנימציה וכל קורותיהם עד להקלטת השיר הזה, תוכלו לשמוע בפרק החדש על ‘היי בולדוג’. לפרק החדש ניתן להאזין בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים שרובם ככולם מפורטים ב‘פוד לינק’ https://bit.ly/2SQoAGo של הפודקאסט. הנה כמה פלטפורמות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’ ואם לא תרצו לפספס אף פרק בפודקאסט, תוכלו להוריד את אפליקציית Spotification שתתריע לכם ברגע שעולה פרק חדש לספוטיפיי. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa

בוב דילן בן 80 (ושבוע, אבל מי סופר?). לכבוד המאורע החשוב, פרק חדש בפודקאסט יסכם את הקשר המיוחד מאוד שלו לגיבורים שלנו – לביטלס. הביטלס הושפעו מדילן עוד מאלבומו הראשון – נטען שהכובע המפורסם של לנון הגיע מעטיפת אלבום הבכורה של דילן – אבל כשהגיע לידיהם אלבומו השני freewheelin, זו הייתה כבר מהפכה שהושלמה עם הפגישה הראשונה שלהם פנים מול פנים בקיץ 1964 – שם הביטלס ולנון במיוחד עברו מהפך מחשבתי. דילן עצמו הושפע מהם לא מעט. בשנה שלאחר המפגש הוא ערך מהפך משל עצמו ו’חישמל’ את המוסיקה שלו ולא שכח להתכתב איתם בשירים. מכאן סיפורנו מגיע לצומת דרכים. מקרטני שלא הביע עניין מיוחד בשינוי שעבר דילן, נותר בצד ולנון והריסון ניהלו עם דילן יחסים מורכבים. לנון כמו לנון, החל להרגיש מאוים והריסון בנה אתו קשר חזק ומתמיד, לאט ובזהירות – קשר שהוליד רגעים יפים ומיוחדים. לסיפור המלא – דילן והביטלס תוכלו להאזין בפרק החדש שהתפרסם זה עתה. לפרק ניתן להאזין בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים שרובם ככולם מפורטים ב‘פוד לינק’ https://bit.ly/2SQoAGo של הפודקאסט. הנה כמה פלטפורמות נבחרות: אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’ ואם לא תרצו לפספס אף פרק בפודקאסט, תוכלו להוריד את אפליקציית Spotification שתתריע לכם ברגע שעולה פרק חדש לספוטיפיי. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa כרגיל, אשמח מאוד לקרוא את תגובותיכם ומחשבותיכם על הפרק. מה אתם חושבים על בוב דילן? עד כמה לדעתכם השפעתו הייתה גדולה על הביטלס? האזנה נעימה!

בוקר טוב ושבוע שקט ומצויין. בשבוע שעבר חגג פיט טאונסנד, גיטריסט וכותב שירים ואגדה חיה בפני עצמה, את יום הולדתו ה 76. בחודש הבא יחגוג פול מקרטני את יום הולדתו ה 79 ובצומת הדרכים הזו זה מרגיש לי כמו זמן נהדר לדון ביחסי שני האישים. למרות היותם להקות בריטיות שפעלו באותה התקופה, הביטלס ו’המי’ לא צעדו באותו הנתיב. חברי ה’מי’ היו ילידי לונדון שאמנם הושפעו גם הם מהרוקנרול האמריקאי שכבש את בריטניה, אבל העדיפו לקחת אותו מראש לצד אומנותי יותר או ה’מודי’ ססגוני, הן בסגנון הנגינה והן בלבוש. מצד שני בניגוד לביטלס הרגועים על הבמה, נהגו פיט וקית’ מון המתופף לרסק את כליהם על הבמה לקול תרועות הקהל. בעיון בראיונות עם פיט טאונסנד לאורך השנים , אפשר להבין שהקשר בין טאנוסנד לביטלס ולמקרטני הוא אמביוולנטי. אפתח באנקדוטה משעשעת בין שתי הלהקות שסופרה על ידי הבסיסט ג’ון אנטוויסל. הוא סיפר על ערב בהופעה בבלאקפול ב 1964 שבו ה’מי’ חיממו את הביטלס. “הביטלס חשבו שבגלל הצרחות אף אחד לא יוכל לשמוע אותם, אז למה שלא יעשו קצת כיף? אנחנו היינו מאחורי הקלעים בחדר ההלבשה שם היה רמקול שהשמיע את מה שהתרחש על הבמה. תוך דקות בכינו מצחוק כששמענו מה הם שרים. הם שיבצו קללות במילות השירים שלהם”. ג’ון אנטוויסל אחת הפעמים הראשונות בהן איזכר פיט טאונסנד את הביטלס היו ב 1966. פיט התראיין עבור הטלוויזה וכשעלה הדיון לגבי איכות המוסיקה שמפיקה הלהקה והאם הוא חושב שהביטלס מפיקים תוצרת איכותית. הוא ענה: “זו שאלה קשה. למעשה ג’ון [אנטוויסל, הבסיסט] ואני האזנו אחה”צ לאלבום סטריאו של הביטלס שבו הקולות יוצאים מצד אחד והבאקינג טראק יוצא מצד שני ולמעשה כשאתה מאזין לבאקינג טראק ללא הקולות שלהם, הם נשמעים דיי גרועים“. הריאיון הסרקסטי הזה חשף לראשונה את יחסי האהבה-שנאה בין פיט לביטלס, מכיוון שטאונסנד לא סלד מהם באופן מוחלט. בראיון מ 2019 הוא הודה שהוא אהב אותם. “הם היו מלאי חיים, שמחים ומצחיקים. הם היו יותר הרכב פופ מאשר מה שאני חיבבתי, אבל היה להם דימוי מדהים. הם היו פשוט מענגים. השיר הראשון שלהם ששמעתי היה Please Please Me, אבל מה שבאמת ‘העיף לי את המוח’ היה הסינגל Day Tripper והבי סייד Paperback Writer. חשבתי, וואו, שני השירים האלו ממש נהדרים. הם לא היו על התאהבות. הם לא היו על בנות, בנות, בנות. הם היו על ג’ובים באופן יצירתי. אז הבנתי שהם הולכים לעשות דברים גדולים“. בראיון עבור הרולינג סטון בחודש שעבר לקראת יציאת הגרסא החגיגית לאלבום האייקוני והמדהים The Who Sell Out, מסר טאונסנד פרט מעניין. הוא טען שהאלבום The Who Sell Out לא הושפע מהאלבום האייקוני של הביטלס, סרג’נט פפר, אלא ההיפך הגמור הוא הנכון. האלבום של ה’מי’ שוחרר בדצמבר ולכן זה אך טבעי לחשוב שהשפעות מסרג’נט פפר חלחלו אליו, אבל טאונסנד חושב אחרת לגמרי. תוך כדי הוא גם הראה שמקרטני לא רק שלא נפגע ממה שאמר פיט על הביטלס בראיון, אלא העריץ את עבודתם: “לא לא. בחייך. הביטלס העתיקו מאתנו. פול מקרטני הגיע אליי ב’באג’ או נייל’ [המועדון] ותמיד היה מאוד מתוק אלי, אני חייב לציין זאת. אבל הוא אמר לי שהוא מאוד אהב את ה’מיני אופרה’ שלנו שנקראה A Quick One, While He’s Away. היא נכללה באלבום שקדם ל The Who Sell Out והוא אמר לי שהם חושבים על לעשות דברים דומים“. את ה’מיני אופרה’ הזו אגב, ניגן לנון ב 10 בינואר 1969 במהלך פרויקט ‘גט בק‘ בסרקסטיות בזמן שג’ורג’ הריסון נטש בזעם את האולפן ולמעשה עזב את הביטלס. בכל אופן, פיט הבהיר שהוא לא מתכוון להאשים את הביטלס במשהו רע: “אני חושב שכל מי שהיה אומנותי אז וקצת הרפתקני – כמו הביטלס שחקרו את האולפן למקסימום, היה חושב לעשות משהו שהיה קונספטואלי“. הוא המשיך וסיפר שהאלבום של The Who Sell Out לא תוכנן בכלל במקרו להיות ‘אלבום קונספט’ עד ליום שבו צילמו את עטיפת האלבום. “זה לא היה אלבום קונספט עד ליום שבו הגענו להצטלם בתוך ‘אמבטיית השעועית’. רק בתמונה הזו הבנו שהשם של האלבום הולך להיות The Who Sell Out שזה שם גאוני. רק אז הבנו איך הולכת להיות עטיפת האלבום. דברים זזו במהירות בימים ההם. כמה ימים לפני כן שלח לי קית’ לאמברט [מנהל הלהקה] את הצד הראשון של האלבום כדי שאאשר“. רוג’ר דאלטרי בצילומי העטיפה לאלבום יחסי האהבה-שנאה הללו אולי תודלקו כשקית’ מון בעת משבר בלהקת האם שלו, חיפש לעזוב ופנה למקרטני לעזרה וביקש להצטרף לביטלס. מקרטני שלח אותו לדבר עם רינגו. תוכלו לקרוא את הסיפור המלא כאן. בביוגרפיה של פול מקרטני Many Years From Now, סיפר מקרטני שהוא הושפע לא משיר, אלא מקטע מתוך ראיון שערך פיט טאונסנד שתיאר את שיר שעדיין לא יצא – I Can See For Miles כדבר הכי רועש ובלתי מתפשר שה’מי’ עשו עד אז. מקרטני סיפר שקיבל השראה מהראיון הזה והוא התיישב לכתוב את Helter Skelter כדי שיהיה שיר מחוספס, מלוכלך עם התופים הכי רועשים שינסה להשתוות לסאונד האדיר של ה’מי’. בפברואר השנה, חודשיים קודם לראיון ברולינג סטון, גילה פיט טאונסנד פרט נוסף מעניין. הוא זה שהשפיע על מקרטני להקליט בבית את אלבום הבכורה שלו ששוחרר ב 1970. בראיון עבור מגזין ה Uncut שנערך בפברואר השנה, נזכר טאונסנד שהוא זה שהציג למקרטני את נפלאות ההקלטה בבית כשהוא פגש אותם באולפני אולימפיק בלונדון. “עבדתי על אלבום הסולו הראשון שלי Who Came First. פול ולינדה היו באולפן ועסקו במשהו והם הגיעו להאזין. פול שאל אותי ‘איך עשית את זה?’. אמרתי לו שהקלטתי בבית היכן שהיה לי שולחן מיקס קטן ומכונת הקלטה של שמונה ערוצים. הוא אמר: ‘פאק! עשית את זה בעצמך?’, עניתי ‘כן, אתה צריך לנסות זאת'”. מתך עטיפת האלבום Who Came First לפי מה שסיפר טאונסנד, לא לקח זמן רב עד שמקרטני נדבק בחיידק ההקלטה בבית. “פול התקשר אליי יום אחד מלא אנרגיה: ‘החבר’ה מ’אבי רואד’ שלחו לי מכונת שמונה ערוצים לבית בסיינט ג’ון ווד והתחלתי לעבוד”‘. על האלבום האחרון של פוך, ‘מקרטני III’ אמר טאונסנד: “יש לו עכשיו אולפן ענק ויוקרתי בסאסאקס, הוא יכול לעשות מה שמתחשק לו. אלו כבר לא תרגילים של הקלטה מהבית“. שיתוף הפעולה האמיתי של שתי האגדות, מקרטני את טאונסנד לקח חלק באלבום Back to the Egg – האחרון של ווינגז. טאונסנד יחד עם עוד אמנים בעלי שם אגדי הוזמן לאולפן כדי להקליט את ה’רוקסטרה’, הקטע הגרנדיוזי והקצת לא שייך לאלבום שמקרטני החליט לייצר. כשיצא האלבום Tug of War של מקרטני, נשאל פיט לדעתו עליו באחד הראיונות. במהלך הריאיון כשהמראיין קארט לודר אמר ש’בפועל אין לאלבום הזה שום קשר לרוקנרול’, טאונסנד שאל האם מתישהו היה לפול קשר עם רוק? הוא המשיך וענה לעצמו: “לא. אף פעם לא היה לו. הייתי יכול לשבת כאן ולנהל שיחה עם פול על רוקנרול והיינו מדברים על שני דברים שונים לחלוטין. עבורי רוקנרול הם הסטונס ולפניכן, צ’אק ברי ולפני כן אולי כמה אנשים שחיו בשדה בלואיזיאנה. אבל אני לא ממש יכול לכלול בהם את הביטלס. הביטלס הסתיימו יחד עם ‘הרמן הרמיטס’. זה לא רוקנרול. הם היו תופעת פופ גדולה“. #פיטטאונסנד #ג039וןאנטוויסל #פולמקרטני #קיתמון #הלטרסקלטר

בוקר נפלא. היום פרק חדש בפודקאסט ביטלמניקס, בסדרת ה’שירים הזנוחים של הביטלס’. בפרק החדש אדבר על שיר בוסרי אך נהדר שכתב מקרטני עוד טרם הקלטת אלבום הבכורה של הביטלס. לשיר קוראים Hold Me Tight והוא אכן הוקלט וממש כמעט נכנס לאלבום Please Please Me, אבל כידוע הוא לבסוף נכנס לאלבומם השני With the Beatles. ייחודו של השיר הזה, הוא ההשפעה בכתיבה ובביצוע מהרכבי הבנות מארה”ב שבאופן מוזר, לא אינטואיטיבי ונהדר, השפיעו על הביטלס בתחילת דרכם. ההשפעה ניכרה הן בבחירת הקאברים לביצוע בהופעות והן בכתיבה ובביצוע באולפן. הפלירטוט הזה של הביטלס עם הרכבי הבנות מארה”ב יהיה במרכזו של הפרק. לפרק החדש ניתן להאזין בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים שרובם ככולם מפורטים ב‘פוד לינק’ https://bit.ly/2SQoAGo של הפודקאסט. הנה כמה פלטפורמות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’ וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa כרגיל, אשמח מאוד לקרוא את תגובותיכם ומחשבותיכם על הפרק. אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה המיילית אתם מוזמנים לעשות זאת בעזרת דף ההדרכה כאן, ולקבל עדכונים במייל לגבי פוסטים, פרקי פודקאסט ועוד הפתעות, לפני כולם.

בוקר מצוין! פרק חדש התפרסם זה עתה בפודקאסט שממשיך את הסדרה ‘1969 של הביטלס’. אומרים שאחרי אפריל בא מאי וכנראה שצודקים ולכן בפרק החדש אמשיך עם הביטלס את חודש מאי 1969 הקשה מנשוא. חודש של הפסדים עסקיים, אבל מצד שני יש להם מנהל חדש. חודש שבו הם עובדים על שני שירים יפהפיים באולפן, אבל האולפן הופך גם לזירת איגרוף בה מתמודדים שלושה כנגד אחד. חודש שבו כולם מצפים שהאלבום החדש של הביטלס Get Back כבר ייצא, אבל במקומו רואים אור שני אלבומי סולו אוונגרדיים. איך חודש כזה יכול להסתיים? אני מקווה שבטוב. לפרק החדש ניתן להאזין בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים שרובם ככולם מפורטים ב‘פוד לינק’ https://bit.ly/2SQoAGo של הפודקאסט. הנה כמה פלטפורמות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’ וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa כרגיל, אשמח מאוד לקרוא את תגובותיכם על הפרק. האזנה נעימה!

שלום חברים! בוקר טוב ושבוע מצויין! ידיד הפייסבוק והקורא הנאמן Gork Bel העלה שאלה מעניינית שהטרידה את מוחי. מה היה יחסו של מקרטני אל אמנים אחרים שפעלו באותה עת בשנים הגדולות של הביטלס. השבוע באחד מסיבובי התקליטים שלי, עלתה שיחה נהדרת באחת החנויות על שיתוף הפעולה המוחמץ בין שני הגדולים – ג’ימי הנדריקס ומיילס דייויס, שיחה שהתוותה את הכיוון של הפוסט הזה. אמנם תשובה לשאלה של גורק לא תהיה כאן בפוסט היום באופן כוללני, אלא באופן פרטני לקשר מיוחד שהיה בין ג’ימי הנדריקס הענק לפול מקרטני. קשר שהוביל לכך שאל מקרטני נשלח מברק מהנדריקס שנועד לייצר את אחד ההרכבים המסקרנים ביותר. הנדירקס-מייל-מקרטני. המברק הזה של הנדריקס למקרטני לא הגיע כלאחר יד. הם הכירו עוד קודם לכן ולמעשה היו מיודדים. ב 11 בינואר 1967, הופיע הנדריקס על להקתו The Jimi Hendrix Experience במועדון ה Bag O’Nails בלונדון ובהופעה הזו צפו מקרטני ורינגו סטאר. ב 4 ביוני, חזר הנדריקס להופיע בלונדון, הפעם בתיאטרון סאביל שהיה שייך לבריאן אפשטיין. הפעם צפו בה ארבעת חברי הלהקה . הנדריקס פתח את הסט שלו בהופעה עם גרסה לשיר הנושא לאלבומם החדש והטרי של הביטלס ‘מועדון הלבבות הבודדים של סרג’נט פפר’. כך סיפר מקרטני: “זו היתה אחת ההופעות הראשונות שלו בלונדון. ג’ימי היה מתוק. בחור נחמד מאוד. אני זוכר שהוא פתח בתיאטרון סאביל בליל ה 4 ביוני 1967. הוילונות זזו והוא צעד קדימה וניגן את ‘פפר’ שבדיוק רק שוחרר, כך שזו היתה המחמאה האולטימטיבית. זה עדיין זכרון נוצץ עבורי מפני שאני מעריך אותו מאוד. הוא היה כל כך מוכשר“. הנה מקרטני מספר על כך בראיון ועל תקרית מעניינת ומשעשעת שקרתה באותו מופע, בה הגיטרה של הנדריקס יצאה מכיוון והוא חיפש את אריק קלפטון שהיה בקהל על מנת שיעלה לבמה לכוון אותה. הנה הנדרקיס מבצע את שיר הנושא לאלבום ‘סרג’נט פפר’ מהופעה מאוחרת יותר מזו המדוברת. הקשר בין מקרטני להנדריקס התהדק ויחד עם עוד ידידים במעגל המוסיקאים הלונדוני,הם נהגו ללכת ולבלות באותם מועדונים. השמועה המתקדמת יותר גורסת שמקרטני הוא זה שהמליץ להנדריקס להופיע בפסטיבל מונטריי המפורסם והאלמותי. לאחר ההקדמה הזו, הנה תרגום המאמר הקצר של הרולינג סטון שנקרא: “ג’ימי הנדריקס רצה את פול מקרטני עבור סופרגרופ עם מיילס דייויס“. זה ידוע מזמן שג’ימי הנדריקס ומיילס דייויס עשו תכניות להקליט יחדיו שנה לפני מותו של הנדריקס ב 1970, אבל מסתבר שהגיטריסט החלוץ וחצוצרן הג’אז קיוו שפול מקרטני יצטרף אליהם בבס. הנדריקס, דיוויס ומתופף הג’אז טוני ווילייאמס שלחו מברק ב 21 באוקטובר 1969 לחברת אפל רקורדס של הביטלס, בתקווה להכניס את מקרטני לתוך הסשנים שלהם. “אנחנו מקליטים אלבום יחד בסופ”ש בניו יורק“, אמר המכתב על פי סוכנות הידיעות AP. “מה דעתך להגיע ולנגן בבס. התקשר לאלוואן דאגלאס 212-5812212. פיס, ג’ימי הנדריקס, מיילס דייויס, טוני ווילייאמס“. לא ברור אם מקרטני היה מודע לבקשה הזו. המברק ייעץ לו לצור קשר עם המפיק אלן דאגלאס, ולכאורה זה מברק מאולתר שמבקש ממקרטני להגיע לניו יורק מלונדון בהתראה קצרה. העוזר של הביטלס פיטר בראון הגיב למחרת ואמר להנדריקס ודיוויס שמקרטני בחופשה ולא צפוי לחזור למשך שבועיים. המברק הזה תוזמן בצורה גרועה עבור מקרטני. באותו היום הדי. ג’י. רובי יונג מתחנת הרדיו WABC בניו יורק הפיץ את השמועה שמקרטני נהרג בתאונת דרכים והוחלף על ידי מתחזה והביטלס עצמם היו עסוקים בסכסוכים פנימיים שככל הנראה לא היו מקלים על שיתוף פעולה פוטנציאלי בין מקרטני-הנדרקיס-דיוויס. דיוויס סיפר בביוגרפיה שלו מ 1990 שלעיתים הוא ג’ימג’ם עם הנדריקס בדירה שלו בניו יורק, אבל שיקולים כספיים ולוח זמנים עמוס מנעו מהם להכנס לאולפן. הביוגרפר של הנדריקס, צ’ארלס שאר מוריי ואחרים טענו שדיוויס דרש 50 אלף דולר מראש עבור הסשן. דיוויס גם כתב בספרו שהוא והמעבד גיל אוונס היו באירופה ותכננו להקליט עם הנדריקס באותה תקופה בה מת בלונדון. המברק, חלק מאוסף המזכרות של ‘הארד רוק קפה’, נרכש במכירה פומבית ב 1995, אבל הוא זכה לתשומת לב עם שחרור האוסף People, Hell and Angels, במרץ 2013. זה אוסף של 12 קטעים שלא שוחררו של הנדרקיס שהוקלטו באותה תקופה שבין 1968 – 1970. “המברק הוא לא משהו שאתה שומע עליו הרבה“, סיפר ההיסטוריון של ההארד רוק קפה, ג’ף נולן. “מומחי הנדריקס מודעים אליו. זו היתה אמורה להיות אחת הסופר גרופ המטורפות. ארבעת ה’חתולים’ האלה בהחלט המציאו מחדש את הכלים עליהם הם ניגנו ואת האופן שבו הם נתפשים“. יאזיד מנאו, הפרומוטר הצרפתי ופאנאט של הנדריקס שחקר את המברק אמר שהמברק מציע הצצה למה שיכול היה להיות. “זה מדהים בגלל השמות של האנשים“, הוא אמר. “ברור שזה לא קרה, אבל המברק מביא לנו משהו לחלום עליו. זה מסמך שמוכיח שהיה להם רעיון לעשות אלבום“. ישנה השאלה של איך היתה נשמעת הסופר גרופ הזו? דיוויס התרחק באותה התקופה משורשי הג’אז לעבר סאונד מבוסס פיוז’ן. הוא סיפר בביוגרפיה שלו שב 1968 הוא האזין המון לג’יימס בראון, סילי, ל Family Stone ובמיוחד להנדריקס – מוסיקאים שהמכנה המשותף בניהם הוא אהבת הפאנק, משהו שלא היה קיים אצל הביטלס. לא ברור כיצד הבס המלודי של מקרטני היה נוכח ב’להקה’ שכוללת בה את הגיטרה של הנדריקס והחצוצרה של מיילס. “בהתחלה זה נשמע ממש מוזר, אבל במחשבה שנייה זה הגיוני ומאוד הנדריקס להכנס למשהו שכולל מוסיקאים מעולים אבל מז’אנרים שונים“, אמר הביוגרפר של הנדרקיס צ’ארלס שאר מוריי. “אני מתחרט שזה לא קרה. זה היה יכול להיות נפלא“. עד כאן, סוף התרגום למאמר. באופן אישי אני מצר מאוד על כך שה’דרים טים’ הזה לא קרם עורו וגידים. כמעריץ של עבודתו של מיילס דיוויס וכמעריך את זו של הנדריקס אני חושב שיכלו לצאת מהשיתוף הזה ניסים ונפלאות. מצד שני, אולי זה היה דוחה את קריירת הסולו של מקרטני ואז לא היינו מקבלים אלבומים נפלאים כמו ‘מקרטני’ ו ‘ראם’. הנה מקרטני מבצע את Foxy Lady של הנדריקס מתוך הופעה ב 2009 שבסופו הוא מספר שוב את הסיפור של הופעתו של הנדריקס בלונדון. מה אתם חושבים? זה שיתוף פעולה מפוספס או שאתם בגישת ה’קיי סרה סרה’? כיתבו לי בתגובות. #ג039ימיהנדריקס #מיילסדיוויס #פיטרבראון

בוקר מצוין. לפני שבוע התפרסם פרק הפודקאסט על השיר Wait בסדרת ‘השירים הזנוחים של הביטלס’, והיום הפוסט הכתוב על השיר הנהדר הזה. אם עדיין לא האזנתם לפרק הפודקאסט, תוכלו לעשות זאת כאן. האזנה וקריאה נעימים! אין ספק שהאלבום ‘ראבר סול’ הוא אלבום בו הביטלס לקחו קפיצה אחת שלמה קדימה. זה קרה להם אחת בכמה אלבומים במחצית הראשונה של שנות השישים. ‘פליז פליז מי‘ הביא את המבורג והביטלס ה’חיים’ לתקליט ואלבומם השני לקח והרחיב את התופעה וייצר את הביטלמניה בבריטניה ובאירופה. אלבומם השלישי הפך אותם ללהקה מהוקצעת עם שירים מקוריים שיש לה את הקול שלה ושלהב את ההמונים. ביטלס פור סייל הביא את דילן, המלנכוליות והרוקבילי. ראבר סול לקח את כל מה שהם עשו עד כה והקפיץ רמה. הקטע Wait שזיגזג בין האלבום Help ל’ראבר סול’ חשף בו שיטת כתיבה חדשה וצורה מעניינת להביע ולתאר מערכת יחסים בין שני בני זוג שונים במהותם. השיטה של חיבור בין שני שירים של לנון ומקרטני לכדי שיר אחד לא הייתה נפוצה בקטלוג של הביטלס. כשהם כן עשו את זה, התוצאה היתה מופתית. מקרטני אגב, השתמש בקריירת הסולו שלו לא מעט בשיטת החיבור בין שני קטעים שאין בניהם קשר. לעיתים זה יצר קטעים מופתיים ולעיתים לא. ב Wait אפשר לשמוע את ניצני השיטה שתחזור עליה באופן מודגש הרבה יותר ב We Can Work It Out שיצא בהמשך השנה. שיאה של השיטה יהיה ב’יום בחיים‘ מתוך סרג’נט פפר שם הציג כל אחד מהם את הגישה שלו ליום שכזה ובמחרוזת בצדו השני של האלבום ‘אבי רואד‘ זו כבר סוויטה של חיבורים. ב Wait אפשר למצוא גם כן שינוי שכזה בין הגישות של לנון ומקרטני. בהנחה שג’ון כתב את הבתים/פזמון כי הוא זה ששר אותם ופול את המידל אייט, אפשר להבין שמתרחש בשיר מעין דו שיח בין בני זוג. את הדמות קרת הרוח והמחושבת מייצג ג’ון המצווה בבתים: “אם הלב שלך נשבר, אל תחכי תדחי אותי“. בת הזוג הרגישה והרכה שמיוצגת על ידי פול עונה במידל אייט: “הייתי טובה כמה שיכולתי ואני סומכת עליך שתחכה לי“. מהרגע הראשון בסרט המתח הקטן הזה, הכל נפיץ. השיר מתחיל עם ‘התפרצות’ השירה המצווה של לנון, וכשמגיע המידל אייט, הגיטרות מייצרות דרמה על משקל כינורות בסרט מתח. רינגו גם הוא לא התבטל בסרט הזה. הוא יצר ‘מילוי’ או ‘פיל’ תופים שהוסיף גם הוא לדרמה. ג’ורג’ מצידו מבליח מדי פעם עם אפקט ה’פדאל’ שלו בגיטרה ומגניב צלילי אימה זעירים. מדובר בצליל המהדהד של הגיטרה שבא ונעלם לאורך השיר ומקורו בפדל רגל ששולט על הווליום. הפדל מחובר לגיטרה וכשלוחצים עליו הוא מנמיך ומגביה את הווליום של הגיטרה ואז אפשר לייצר מין אפקט שבא והולך וזה יפה ותורם מאוד כאמור לתחושת המתח בשיר. הסבר קצר והדגמה על הפדאל תוכלו לקבל בסרטון הבא: האם זהו באמת שיר נכתב והורכב כשני שירים שונים? קשה לדעת במדוייק, במיוחד כשמקרטני סיפר בשנות ה 90 בביוגרפיה Many Years From Now, שהוא כתב את השיר או ככה לפחות הוא חושב כך. “אני חושב שזה השיר שלי. אני לא זוכר יותר מדי שיתוף פעולה עם ג’ון בו, למרות שיכול להיות“. בעצם הוא משאיר את העניין פתוח, אבל הוא ממשיך ומספק עוד פרטים על כתיבת השיר. בסוף פברואר 1965 הביטלס נחתו באיי הבהאמס לתקופה של כשבועיים כדי לצלם סצנות עבור הסרט השני שלהם Help. הם מתגוררים בבית חוףמפואר בבמלמוראל קלאב ובספר ממשיך פוךל ומספר שהשיר נכתב על החוף. “בכל פעם שהיה לנו רגע חופשי מהצילומים, היינו מבלים בבית החוף הזה”. על פי מקורות שונים, תיעוד של לוחות הזמנים שלהם הצביע שלוחות הזמנים היו צפופים מאוד ולא ממש היה להם זמן לשבת בבית החוף, אבל זה מה שהמשיך וסיפר מקרטני לברי מיילס בספר: באחד הימים הוא נח על החוף, ואז הוא החל לכתוב את Wait. הביטלס בבהאמאס באותו היום, נכח שם השחקן הצעיר ברנדון דה ויילד שהיה מעיין ילד פלא אמריקאי. בגיל 11 הוא הוא הועמד לאוסקר עבור שחקן המשנה בסרט Shane שהוא מערבון משנת 1953 שמשחקים בו בין היתר אלן לד וג’ין ארתור. “הוא היה בחור נחמד שהוקסם ממה שעשינו, הוא היה מעין שחקן מחבורת ה Brat Pack, [חבורת ‘מפונקים’ או השחקנים הצעירים שהסתובבו אז באמריקה]. שוחחנו בלי סוף, ונדמה לי שכתבתי את “wait” ממש בפניו והוא התעניין לראות איך זה קורה“. שוב חוסר ודאות ולמרות שג’ון ב 1970 פטר את הכל ב’זה בטח שיר של פול‘, עדיין הוא נשמע לי כמו שני שירים בגישות שונות שמוזגו להם יחדיו. ברנדון דה ויילד לביטלס היתה מצוקת שירים בתקופה הזו. מצוקה שנבעה מלוח הזמנים המטורף בו נאלצו לעבוד ולתפקד. המצוקה הזו גרמה להם אמנם לכתוב המון שירים, אבל לא כולם היו ברמה טובה ומתאימה עבור סינגלים ואלבומים. למשל לנון ומקרטני כתבו והקליטו עם הביטלס בתקופת הסשנים לאלבום Help את If You’ve Got Trouble שהיה מיועד להיות השיר של רינגו באלבום, אבל הוא לא היה ברמה מספקת לאלבום של הביטלס. המצב הזה הביא אותם להקליט קאברים, מגמה שהתחזקה בעיקר באלבום ‘ביטלס פור סייל‘, אבל השאיפה היתה להביא כמה שיותר שירים מקוריים וחדשים. במצב הזה של חוסר בשירים גם התרחיש המוזר הזה קרה: בסשנים הללו ניגש אליהם טכנאי האולפן נורמן סמית’ שכתב גם שירים. וכך הוא סיפר על הסיטואציה המוזרה: “הם התקרבו לסוף ההקלטות של הלפ והיו צריכים שיר נוסף. ג’ורג’ מרטין ואנוכי היינו בחדר הבקרה וחיכינו להם ואז אמרתי: ‘אני יודע שהם כבר שמעו את כל זה קודם אבל יש לי שיר בכיס’. ג’ורג’ אמר: ‘אז בוא תאמר להם’. ג’ורג’ קרא: ‘פול, אתה יכול לבוא לכאן? לנורמן יש שיר עבורכם’. פול הגיע ונראה המום: ‘באמת לנורמל [זו לא טעות ככה הם קראו לנורמן סמית’]’ . הלכנו יחד לאולפן מס’ 3 התיישבתי על הפסנתר וניגנתי אותו. פול אמר:’ וואוו זה ממש טוב אני יכול לשמוע את ג’ון שר אותו’. קראנו לג’ון, הוא האזין ואמר: ‘מעולה! נעשה את זה!“. הפאבלישר דיק ג’יימס ששמע על השיר שהביטלס הולכים להקליט, הציע מיד לנורמן סמית’ ההמום 15 אלף פאונד עבור הזכויות שלו. סמית’ סיפר: “לא יכולתי לדבר מרוב שוק הסתכלתי על ג’ורג’ מרטין והוא הנהן לכיוון התקרה כאילו שהוא אומר: ‘תבקש יותר כסף!!!‘”. הביטלס עם נורמן סמית’ (במרכז) יום למחרת, ב 17 ביוני 1965, נורמן הגיע לאולפן ובידיו דמו שהוא הקליט לשיר. ג’ון ופול מגיעים ובידם בשורת איוב. “הבנו הרגע שאין לנו שיר עבור רינגו לאלבום. נקליט שיר לרינגו ואת שלך נעשה בפעם אחרת“. זה לא קרה. השיר שרינגו הקליט יחד עם פול וג’ורג’ היה הקאבר Act Naturally שבוצע במקור על ידי בק אוונס ומכיוון שהיה זה היום האחרון להקלטות האלבום ונדרש עוד שיר כדי לסגור את 14 השירים המקובלים באלבום, הוחליט לעבוד גם על Wait. טרק הבסיס לשיר הוקלט ב 4 טייקים. ככה זה נשמע פחות או יותר: על גבי טרק הבסיס הם הקליטו את הקולות הראשיים ולמחרת ייצר לו ג’ורג’ מרטין כמו לשאר שירי האלבום מונו מיקס. הריסון עם דיק ג’יימס ב 15 ביוני 1965, באולפן כשהגיע מרטין לעבוד על מיקס הסטריאו לאלבום הוא ככל הנראה החליט שאין לשיר הזה מקום באלבום ושאולי הוא מקדים את זמנו ושאולי חסר קטע מרומם ורוקי שיגדיל את מכירות האלבום. הכל טוב ויפה אבל הביטלס כבר היו במסע ההופעות האירופאי שלהם ולא יכלו להקליט שיר נוסף. הקטע שנכתב עבור רינגו If you’ve got trouble כאמור לא היה מספיק טוב ושיר נוסף שהקליטו הביטלס לשיר של פול בשם That means a lot לא היה גמור עדיין. בסשן הקלטות במאי הביטלס הקליטו שני קאברים של לארי ווילייאמס, מושא הערצתם, עבור חברת קפיטול האמריקאית שעשתה באלבומי הביטלס כבשלה. את Bad Boy הם ייעדו עבור האלבום ‘ביטלס 6’ – ו Dizzy Miss Lizzy היה פנוי לשימוש וכך הושלם האלבום Help והכל בא על מקומו בשלום כש Wait הונח בצד לחכות. בסוף ההקלטות ל’ראבר סול’ בנובמבר 1965, מצוקת השירים שוב הרימה את ראשה וכשהיה חסר שוב שיר לסגור את מכסת השירים עבור האלבום הם חזרו אל Wait ביום ההקלטות האחרון לאלבום ב 11 בנובמבר. לאחר עבודה על Girl של לנון, ועל You Won’t See Me של פול הם התפנו להמשך העבודה על Wait שלא כללה יותר מדי. על גבי הטראק שהקליטו עבור האלבום Help באמצע השנה, עיבה והכפיל פול את הקולות שלו וג’ורג’ עיבה והוסיף עוד מאפקט הגיטרה המיוחד שלו. ההקלטות עבור ‘ראבר סול’ כך הושלם הקשר המיוחד בין שני האלבומים Help ו Rubber Soul, ולחדי העין בניכם, תוכלו לתפוס קשר נוסף בסרט Help בסצנת ה’אינטרמישן’ הנבואית. שם תוכלו לראות את הביטלס נראים כמעט בדיוק כמו בעטיפת האלבום Rubber Soul. #גורגמרטין #רינגוסטאר #גוןלנון #גורגהריסון #פולמקרטני #לאריווילייאמס #נורמןסמית

חג שמח! פרק חדש בפודקסט ביטלמניקס התפרסם זה עתה. הפרק החדש הוא השני בסדרת ‘השירים הזנוחים’ של הביטלס ויעסוק בשיר Wait המתעתע. השיר Wait נולד על פי פול בבהאמס בעת צילומי הסרט Help. הוא הוקלט בסשנים של האלבום הבריטי ויועד להיכנס אליו. בשלב מסוים הוא הודר מהאלבום והביטלס שכחו ממנו. כשמו כן הוא הוא נאלץ להמתין לאלבום הבא. בפרק אדבר על סוגיית הכתיבה של השיר, הקלטתו עבור האלבום Help, הדרתו ממנו ועל המועמד שנכנס במקומו. אדבר על מצוקת השירים שהייתה לביטלס בתקופה הזו ועל שובו של Wait ב’ראבר סול’. כל זאת ועוד בפרק הפודקאסט החדש “אחכה לך”. לפרק תוכלו להאזין בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים שרובם ככולם מפורטים ב‘פוד לינק’ https://bit.ly/2SQoAGo של הפודקאסט. הנה כמה פלטפורמות נבחרות: ספוטיפיי: אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’ וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa אשמח מאוד לקבל את תגובותיכם לפרק כתגובות לפוסט ואת הצעותיכם לשירים נוספים של הביטלס שאתם סבורים שהם ‘זנוחים’ ולא מקבלים את אור הזרקורים כפי שהם צריכים. חג שמח והאזנה נעימה!

בוקר נהדר. פרק חדש התפרסם זה עתה בפודקאסט שממשיך את הסדרה ‘1969 של הביטלס’. בפרק החדש נמשיך בקורות הביטלס בחודש אפריל 1969 ונחזה בתופעה מוזרה: ככל שמצב העסקים של הביטלס הולך ומסתבך, צמד כותבי השירים לנון-מקרטני, מחדש את פעילותו כקדם ומתחיל לחזור ולעבוד יחד בסשני כתיבה בביתו של פול. ממש כמו פעם. על העסקים המסתבכים, הטלפון המפתיע שקיבל ג’ורג’ מרטין ממקרטני ותחילת ההקלטות לאלבום החדש, תוכלו לשמוע בפרק החדש “הבלדה על ג’ון ופול”. לפרק החדש ניתן להאזין בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים שרובם ככולם מפורטים ב‘פוד לינק’ https://bit.ly/2SQoAGo של הפודקאסט. הנה כמה פלטפורמות נבחרות: ספוטיפיי: אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’ וגם באתר פודקאסטים הנהדר שם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת. https://bit.ly/2KQHzwa האזנה נעימה!