בפוסט הקודם עצרתי בסיום העבודה על האלבום Back to the egg . עבודה שהתפרסה על כמה לוקיישנים – החווה בסקוטלנד, טירת ליים, אולפני אבי רואד ואולפני ה’רפליקה’ שבנה פול במרתף משרדי MPL.בהשלמת העבודה על Goodnight Tonight, שיר שפול החל לעבוד עליו לבדו שנה קודם לכן בינואר 1978, הקליטו ווינגז שיר נוסף ששימש בסופו של דבר עבור הביסייד של Goodnight Tonight. השיר נקרא Daytime Nighttime Suffering והוא דוגמא מצוינת וסמלית לטעמי להלך הרוח ולמיצובו של מקרטני בהרכב. למרות המאמצים מצדו לייצר דמוקרטיה (לא מוצלחת לטעמי), ברור היה לכולם במי נגעה יד אלוהים ומי מתווה את הטון. במאמצי דמוקרטיה אחרונים הוא ניסה לאתגר את כל חברי הלהקה לכתוב שיר בסוף השבוע. השיר המוצלח ביותר, הכריז פול, ייכנס אולי אפילו לאלבום החדש ‘בחזרה לביצה’ שהיה בעבודה מתקדמת לקראת שחרורו. כך סיפר סטיב הולי המתופף: “ כל אחד הלך הביתה וכתב שיר. אני לא ממש זוכר מה אני כתבתי. הגענו וניגנו את מיטב החומר שכתבנו בסופ”ש, אחד אחרי השני ואז פול אמר: ‘אני כתבתי את זה’ וניגן את Daytime Nighttime Suffering “. זה קל להבין מי זכה בתחרות’. במאי 1979, לאחר צאת ‘ בחזרה לביצה ‘, חזרו חברי ווינגז לטירת ליים כדי לצלם כמה קטעי וידאו עבור הסינגלים באלבום. הם ניצלו את הזמן להקליט קטע נוסף בשם robber’s ball . מדוע זה חשוב? הקטע מבליט מאוד את הסאונד האדג’י-סינטיסייזרי שמזכיר מעט את temporary secretary . במשך שלושה אלבומים פול רק רפרף על הסינתיסייזרים ובקטע המוזר הזה הוא עשה צעד אחד שלם קדימה שהראה על רצון עז להעמיק עוד. הקטע היה מיועד להיכנס לפרויקט Cold Cuts שנהגה ב 1975, אליו רצה מקרטני להכניס קטעים אזוטריים ו’אאוטייקים’ שלא ראו אור. הוא חזר מדי פעם לרעיון, אבל אנחנו נותרנו רק עם אוויר דק. מה כתב מגזין הרולינג סטון על ‘ בחזרה לביצה ‘? “פול מקרטני מבצע פלגיאט [גניבה מוסיקלית] מעצמו כבר שנים ונגמרו לו כבר הרעיונות הממוחזרים”. מילים קשות, אין ספק. קשה לי לדעת אם לביקורות כזו מעליבה של מגזין מוסיקה נחשב הייתה השפעה על התוויית הדרך לדבר הבא שמקרטני תכנן, אבל בראשו החל להבשיל הרעיון לעשות משהו אחר. בחודשים יוני ויולי 1979, הוא הסתגר בחווה בסקוטלנד והקליט לבדו כ 19(!) שירים. “ לא ניסיתי לעשות אלבום. זה היה עבור סיפוקי האישי “. הקטעים שהוקלטו בחווה היו ברובם משולבי ומאותגרי סינתיסייזרים או אפקטי קלידים שונים אחרים. “ אנשים שמעו את מה שעשיתי ואמרו – ‘אז זה האלבום הבא שלך!’, אז הלכתי והתעמקתי בניסיון לעשות אלבום “. באשר לסינתיסייזרים, הסביר מקרטני את התלהבותו: “ סינתיסייזרים הם דבר מדהים. במקום לבלות שעות בלתזמר כלי מיתר, אתה יושב עם עצמך על המכונה ומקבל סאונד דיי דומה “. מה הכוונה בסינתיסייזרים וקלידים? בחווה בסקוטלנד היה למקרטני ארסנל שיכל להספיק כדי להקים צבא קטן: מיני מוג סינתיסייזר, מלוטרון, רולאנד ג’ופיטר 4, ימאהה cs80 ועוד סינתיסייזר של ARP. תהליך העבודה על השירים הללו מאוד דומה למה שסיפר על זה של ‘ מקרטני 3′ . בכל יום הוא הגיע לאולפן והתחיל לעבוד על שיר. מהיסודות ועד לגג. הניח את טראק התופים הבסיסי בעזרת עם תופים או מכונת תופים והחל להוסיף שכבות. הטכנאי אדי קליין קיבל יום אחד שיחת טלפון ובה פול דן אתו בפרויקט שהוא רצה לממש. “ פול הסביר לי שהוא רוצה לחזור לעשות כמה הקלטות בדרך בה הוא עבד באלבום ‘מקרטני’. פשוט לחבר מיקרופונים ישירות למכונת ההקלטה ולעקוף את הקונסולה. לא הכרתי אף אחד שהקליט ככה. הציוד שהייתי צריך לספק היה בסיסי ביותר, מכונת הקלטה עם 16 ערוצים וזהו. האמת שכמעט ולא ראיתי את פול. הוא באמת הקליט בעצמו “. הקטע הראשון שהחל מקרטני לעבוד עליו בשיטה הזו היה קטע אינסטרומנטלי. על ‘פרונט פארלור’ – ‘הטרקלין הקדמי’. הוא החל לעבוד כשאת התופים הוא הניח במטבח על מנת לקבל צליל אקוסטי וכך הוא הקליט את טראק הבסיס. “הקלטתי את הקטע הזה ראשון, והעבודה נעשתה בטרקלין הקדמי של בית החווה הישן שהיה ריק באותו הזמן. הבאתי את מכונת ההקלטה לשם והשתמשתי במטבח כ’תא אקו’ “. עם הסינתיסייזרים, ניסה פול לייצר סאונד אווירה מוזר ככל האפשר. הנה הקטע בגרסתו המלאה לפני שקוצץ עבור האלבום. אחיו התאום הלא זהה, Frozen Japs הוקלט מיד אחריו, שוב באותה השיטה רק שהפעם סאונד הסינתיסייזרים נשמע מעט יותר אוריינטלי והתכתב בין היתר עם דברים שעשו הטוקינג הדס ובואי. סאונד המזרח היפני התקשר ככל הנראה לעובדה שבינואר 1980 נקבע סיבוב הופעות ללהקה ביפן. זה ריגש אותו מאוד. הפעם האחרונה בה הוא היה שם הייתה ב 1966 עם הביטלס. שנים הוא סורב לוויזה על ידי השלטונות ביפן עכב תקריות סמים שונות בעולם, עכשיו סוף סוף הגיע הרגע הגדול. השם הראשון עליו חשב מקרטני עבור הקטע היה ‘הר פוג’י הקפוא והקריסטלי’. לאחר תקרית יפן המפורסמת (שעליה נדון בסוף), תפס השם משמעות אחרת, אבל ככל שאני מבין אין לה קשר לא בשם ולא בתוכן. הנה שוב הקטע לפני שקוצץ. שני הקטעים שובצו באלבום והם כמעט באותו האורך. אני מודה שהשיבוץ הזה שלהם בצד ב’ של האלבום מתכתב לי מאוד עם ‘לואו’ של בואי ולא אתפלא אם מקרטני ניסה באופן זה או לייצר משהו דומה עבור האלבום. אצל בואי זה היה הרבה יותר מוצלח, מצד שני היה לו את בריאן אינו ומקרטני עשה זאת לבדו. מקרטני יצר קטעים אינסטרומנטליים וראה כי טוב. הקטע הבא שאמור היה להיות עוד אינסטרומנטלי היה Summer’s Day Song . הפעם העבודה נשענה על מכונת תופים בלבד כשהתמה המרכזית הייתה לנסות ולייצר מעיין תזמור. הרי הוא אמר שזה היתרון הגדול בסינתיסייזרים וצריך לפחות קטע אחד שיוכיח זאת. זה היופי של הקטע הזה. אין בו הרבה ליריקה, אבל יש שכבות של סינתיסייזרים וקלידים שמנגנים בהרמוניה שמימית לעיתים קלאסית, יחד עם המלוטרון שהפיק צליל דמוי חלילים (מאוד מזכיר את אותו אפקט שפותח את ‘ סטרוברי פילדס ‘) כשמאחור, רחוק רחוק, ישנו קצב פועם על גבול הדהוי והלא קיים. קטע נהדר. הזכרתי את בואי ואינו, אם תאזינו לקטע של אינו שנקרא Spider And I מהאלבום Before and After Science שיצא בסוף 1977, תשמעו את ההשראה שנחתה על Summer’s Day Song. את הקולות הקליט פול מאוחר יותר, באולפני ה’רפליקה’ בלונדון כשהוא הגיע למסקנה שהקטע הזה מצריך מילים. בגל זאת הנה הקטע בגרסתו האינסטרומנטלית. בשיטה הזו נוצרו כמה וכמה קטעים שלא נכנסו לאלבום בסופו של דבר. בניהם You Know Ill Get You Babe, All Your Horseriders שהוא הקדיש ללינדה חובבת הרכיבה. הרעיון המרכזי היה לייצר בעזרת סינתיסייזרים את צלילת נקישת פרסות הסוסים בעת הרכיבה. כל הקטעים האלו ראו אור בגרסת הארכיב קולקשן והם באמת הארד קור ניסיוניות והארד קור ביזאר. קטעים שאני לא מאמין בשום פנים ואופן שהקהל היה מגיב אליהם באופן חיובי, זאת אומרת יותר חיובי מאשר הוא הגיב גם כך לאלבום. אני מודה ומתוודה שליבי נחמץ מהעובדה שמקרטני לא הלך עם הסאונד של האלבום עד הסוף. זה היה יכול להיות אלבום סינתיסייזרים במלוא מובן המילה והקטעים שנשארו בחוץ יעידו על כך שזה יכל להיות ביזארי ונפלא. אחת התמונות שאני הכי אוהב בעולם. פול ובנו הפעוט ג’יימס במהלך ההקלטות לאלבום קטע אחר נפלא שכן נכנס לאלבום, נכתב לאחר שמקרטני דמיין כיצד הוא כותב מכתב לסוכנות גיוס, על מנת שתספק לו מזכירה זמנית. המכתב היה ממוען למר אלפרד מארקס מנהל סוכנות גיוס לונדונית. זה נפלא בעיניי אוהב שהסינתיסייזרים מסמלצים את הקליקים על מכונת הכתיבה. אפשר ממש לדמיין בראש את פול יושב על המכונה ומדפיס את המכתב. באותו אופן אפשר לדמיין איך הוא ניגן על הסינתיסייזר, כאילו שהוא מדפיס מכתב על מכונת הכתיבה. התוצאה מהממת בעיניי. זה אחד הקטעים הכי מאתגרים, ניסיוניים ושונים שעשה מקרטני בקריירה שלו. הצורה הרובוטית בה הוא שר נפלאה בעיניי וכשמגיע קטע הדיבור בו הוא נוטש את הרובוטיות והופך לאדם רגיש שאומר: “ אני יודע כמה זה קשה לנערות צעירות בימים כאלה להישאר על המסלול הנכון “, זה מצמרר ויוצא מגדר הרגיל. הנה קטע נדיר מתוך הופעה בפילדלפיה שבה ביצע פול את השיר. עד עכשיו היינו נסיוניים מאוד, סינתיסייזר אוריינטד אול דה ויי, אבל הגיע הזמן לשחרר מעט ולחזור למקורות. ב’און דה וויי’ מקרטני עושה פאוזה על מנת לחוות קצת כיף של פעם. השיטה לא השתנתה. קודם מונח טראק התופים היפהפה. יום קודם לכן הוא צפה בתכנית על נגן הבלוז האגדי אלכסיס קורנר (שהשפיע מאוד על הסטונז ועל עוד לא מעט הרכבים בריטיים) והוא חשב לעצמו שזו מוסיקה שהוא ממש אוהב וממש רוצה לעשות. על גבי טראק התופים הוא הקליט באופן מסורתי למדיי ,לפחות ביחס לאלבום, בס, גיטרה שמנגנת בלוז מאוד בסיסי ואת קולו מפוצץ האקו. קטע סינתיסייזרים נוסף שהקליט ולא נכנס לאלבום היה Mr. H Atom שהשתייך למשפחת הביזאר הניסיוני אבל שווה ציון מכיוון שהוא היחיד בו אפשר לשמוע את קולה של לינדה. עוד קטע ניסיוני מאוד היה bogey wobble ואם חשבתם ש’מזכירה זמנית’ הוא משהו מרחיק לכת, האזינו לקטע הסינתים בו ותבינו שמקרטני היה מאוד עדין אתנו במה שהכניס לאלבום. ביום הכי חם ביולי בחווה ייצר פול עוד קטע אינסטרומנטלי. לאחר כמה ימים הוא החליט להקליט עבורו קולות והקטע סיים בסופו של דבר כסינגל עבור כריסטמס 1979. אדם אחד, מקרטני שמו, הכניס אליו אפקטי סינתיסייזרים מוזרים, אפקט קלידים רך לאורך כל הקטע, מלוטרון שכוונן לאפקט סקסופון ואותו תוכלו לשמוע בסולו יפה וביזארי לקראת סופו, גיטרה, תופים, וקולות. נשמע שהיה לו ‘וונדרפול כריסטמס טיים’. הנה הקטע בגרסה המלאה. הקטע הבא שהקליט הושתת שוב על השיטה המוכרת. תופים, עליהם הקליט בס ותוספות מוזרות עד כמה שאפשר. ההתלהבות של מקרטני שאפשר להפיק את הכל לבד ולהגיע לתוצאה שיש בה מקסם שווא של המון כלים והמון נגנים, באה לביטוי ביתר שאת בקטע ‘דארק-רום’. סינתיסייזרים שמייצרים קולות גבוהים שמזכירות ציוץ ציפורים, תופי מאראקס, גיטרה חשמלית וקולות – זה בהחלט קטע שמדגיש את עבודת הקולות שלו. שירה מונוטונית יחסית מצד אחד ומצד שני קולות פלצטו מוזרים ועוד כל מיני תוספות ביזאריות. מתוך קטע של 11 דקות, נערכו כמעט 2 וחצי דקות וזה אופי הקטעים שאני רוצה במקרטני 2 שלי. הנה הגרסה המלאה. מצד שני, ‘באחד הימים האלה’ הוא קטע יפהפה שלא הייתי רוצה באלבום הזה. מקרטני חזר להיות מקרטני, כתב שיר קטן ומרגש והקליט אותו כשהוא מנגן על הגיטרה האקוסטית. אני מת על הקטעים האלו שלו. I’m Carrying המיס אותי ב לונדון טאון , אבל הסינתיסייזרים עליו היו מיותרים, כאן באופן הפוך, מקרטני הביא שיר אקוסטי קטן שהוא שר בו באופן עדין ושמימי, אבל הוא הכי לא שייך לאלבום. במקור הוא נקרא breath fresh air והוא הושפע מנציג ‘הארי קרישנה’ שהגיע לפגוש אותו בחווה. “ הוא היה בחור חביב ועדין. כשהוא עזב, הלכתי לאולפן וניסיתי לכתוב משהו עדין “. בסופו של דבר, השיר הזה נבחר לסגור את האלבום. עוד ועוד קטעים המשיכו להיערם, בניהם Secret Friend שהפך לביסייד ל’מזכירה זמנית’. שוב קטע סינתיסייזרים הארד-קור של כמעט 11 דקות, הכי בריאן אינו, שקוצץ מעט כדי להתאים לסינגל. עוד קטע נהדר מאוד לטעמי היה Check My Machine . לא סתם הוא נקרא כך. ההשראה הייתה הדרך בה הוא בדק את מכשור ההקלטה לפני שהחל לעבוד. טסט אולפני כזה אגב, פתח את מקרטני 1. הפתיחה, “ היי ג’ורג’, בוקר טוב טרי ” נדגמה מתוך פרק בשם tweet zoo שהביא את עלילותיהם של ‘טוויטי וסילבסטר החתול’ בגן החיות. טרי הוא הנמר, ג’ורג’ הוא עובד גן החיות וזה פרק פשוט מעולה. לדעתי זה קטע שחסרונו בולט מאוד באלבום באופן משווע וקרימינלי. עד כדי כך חסר, שאני לפעמים מתבלבל וחושב שהוא כן באלבום. דמיינו את האכזבה שלי כל פעם מחדש. היופי הגדול בו הוא הקולות של מקרטני. הם הופכים לסינתיסייזר בפני עצמו וזה כל כך יפה. הנה גרסת 8 הדקות המלאה. במקומו העדיף פול לשים קטע פושר בשם Bogey Music. נכון, יש קטע בס יפהפה, מלוטרון נעים הליכות ואווירה רוקנרולית. אפשר בעזרתו לדמיין איך היו נשמעים הביטלס של תחילת הדרך לו היה נופל מלוטרון לידם. טוב שזה לא קרה. הקטע היחיד שהיה למקרטני עוד לפני תחילת העבודה בחווה היה אחד בשם  I need Love . חודש לפני הגעתו לחווה הוא כבר הקליט לו דמו ובשלב מסוים כשהניסיוניות כבר עלתה לו לראש, הוא החליט לחזור אליו. “ השתעממתי וחשבתי לעשות משהו שונה. החלטתי לגשת לשארית של טראק שהיה לי מהאלבום האחרון של ווינגז. הוספתי פסנתר חשמלי וקצת סינתיסייזרים בסגנון תזמורתי וזה עבד! המון אנשים התקשרו אחר כך ואמרו שזה הקטע האהוב עליהם ” .גם מקרטני הודה שזה הקטע האהוב עליו ועם כל רצוני לאלבום אדגי’ שלם, אני מודה שאני עם פול. אני נופל נמס מול הקטע הזה. הגרסה הסופית של  Waterfalls  כל כך עדינה, מינימלסטית וכובשת שבלתי אפשרי היה להשאיר אותה בחוץ. זה סולו הגיטרה האקוסטית, זו השירה הכנה של פול שאומרת שגם כל ההרפתקאות המסוכנות והמרגשות בעולם לא ישוו לאהדת הקהל והאהבה הפשוטה וה’גליץ” שגלש למיקרופון בהקלטה לקראת הסוף (דקה 3:55) ונשאר. הכל פשוט נפלא. פול בחר משום מה בקטע לא שייך נוסף בשם ‘אף אחד לא יודע’ עבור האלבום. ממש כמו השיר שהקדיש לאלביס ב לונדון טאון ‘שם וכתובת’. גם כאן זה קטע שהוקלט באופן מסורתי למדי, גיטרה, בס, תופים וקולות זהו. לא מסעיר ואפילו הידיעה ששישה טראקים שונים של תופים הונחו עבורו לא מרגשת. הקטע הבא לעומת זאת מרגש אותי מאוד. זה הקטע האחרון שהוקלט עבור האלבום והיה הקטע שפתח אותו  Coming Up . הוא נפלא בכל אספקט ואפשר לומר שהוא סיכום ותוצר הלמידה של פול מחודשי העבודה הללו. היכולת לשלב את העבר והעתיד בשיר אחד יוצאים מן הכלל. העבודה ב 16 ערוצים אפשרה לו לעשות ככל העולה על רוחו: אוברדאבים של תופים, גיטרות, מחיאות כפיים, סינתיסייזרים ומלוטרון. זה קטע שהוא אורקסטרה של כלים שהם וואן מאן בנד לתפארת מורשתו של מקרטני. את הקטע הזה שהיה קומניקטיבי מאוד ניגן מקרטני יחד עם ווינגז בסיבוב ההופעות הבריטי בגלאזגו בדצמבר 1979 וזה נשמע נפלא. מי שעוד התרגש מהקטע החדש הזה לאחר שהאזין לו היה ג’ון לנון. האגדה מספרת שהאזנה לו הייתה אחת הסיבות והטריגר להפסקת ה’פרישה מרצון’ שלו ולעבודה על אלבום חדש. הנה שוב גרסת האורך המלא. מקרטני סיים את העבודה וכאמור חשב שזהו. הרפתקאת הסינתיסייזרים שלו מאחוריו. הוא חזר ללהקת האם ובספטמבר חזרו כולם שוב לחווה לחזרות עבור סיבוב ההופעות שתוכנן עבור בריטניה ולאחר מכן תוכנן להתרחב ליפן, אוסטרליה ואמריקה. ב 16 בינואר הם נחתו בשדה התעופה נאריטה בטוקיו לאחר עצירה בניו יורק על מנת להתחיל את סיבוב ההופעות שם. חיפוש במזוודה של מקרטני העלה 219 גרם של קנאביס. הרגעים הבאים היו הזויים כמו שהם נשמעים. מקרטני הובל באזיקים למעצר כי עם היפנים לא משחקים. תשעה ימים תמימים הוא בילה במעצר וסיבוב ההופעות התבטל.חברי ווינגז נפוצו לכל עבר ולאחר תשעת הימים, מקרטני ומשפחתו גורשו לבריטניה. זה לא הפריע לו להבחר ל’אישיות השנה’ בטקס פרסי הפופ והרוק בבריטניה כמה חודשים לאחר התקרית. מכיוון שנראה שכל חברי ווינגז הולכים לעבוד על פרויקטי סולו בתקופה הקרובה, מקרטני לא הרגיש אי נעימות לשחרר אחד משלו. הוא בחר את הקטעים הקליטים ביותר לטעמו מעבודת הסולו שלו בקיץ 1979, לא הלך את האקסטרה מייל לטעמי כדי לייצר אלבום מפיל מהרגליים באמת ושחרר את ‘מקרטני 2’ במאי 1980. עם כל זאת, זה אלבום אמיץ מאוד לתקופתו שהלך בדרכם של עוד אמנים שבשנים הללו שקיבלו את האומץ והלכו לרעות בשדות של סינתיסייזרים.

האלבום הלבן ממשיך להיבנות, אבל מתחת לפני השטח – משהו בביטלס כבר לא אותו דבר. בפרק החדש של ביטלמניקס, אולי הדרמטי ביותר עד כה בסדרה "ארבעה גוונים של לבן", נראה איך רגעים של גאונות משתלבים עם עייפות, תסכול – והרבה רעש באולפן. נעבור בין חמישה שירים שמייצגים את התקופה הזו: מ-Ob-La-Di, Ob-La-Da – שנשמע כמו שיר קליל עם וייב ג'מייקני וסיפור אהבה תמים, אבל מאחוריו מסתתרת סאגה של חזרות מתישות, פרפקציוניזם עיקש של פול, פיצוץ עם ג'ורג' מרטין, פרישה של ג'ף אמריק – ורגע בלתי נשכח שבו ג'ון לנון נכנס לאולפן, צועק שהוא מסטול לגמרי, ומתיישב על הפסנתר כדי להראות לכולם איך זה באמת צריך להישמע. מול הגישה המלוטשת של פול, ג'ון מביא גרסה חדשה, מהירה ורועשת ל-Revolution – במטרה לזכות בסינגל הנחשק. ופול? הוא מגיב ב-Helter Skelter – שיר שמנסה להמציא אותו מחדש ברעש, בצרחות ובכאוס. ההשראה מגיעה, לדבריו, משיר של The Who – אבל אולי גם מתוך תחרות שקטה עם ג'ון על הצליל הכי פראי ורועש באלבום. ב-Cry Baby Cry, שמגיע גם הוא אל אולפן ההקלטות, ג'ון ממשיך ליצור עולם לירי אפל שמתכתב עם לואיס קרול – ומציג עוד יצירת מופת מהפנטת. ובצד, מתגלגלת חידה: Sexy Sadie – שיר שהתחיל כטרוניה על המהרישי, אבל בפרק הזה אני מציע פרשנות חדשה ומטלטלת לשיר. כך או כך, השיר הזה הופך לחידה אולפנית שמאתגרת את הביטלס – והם לא מצליחים לפתור אותה בקלות. זה לא רק פרק על חמישה שירים – זה פרק על תחילתו של קיץ שבו הביטלס, למרות שהם עדיין יחד, כבר לא באותו המקום. את הפרק החדש שעלה להאזנה, תוכלו למצוא בשלל אמצעי האזנה לפודקאסטים ש מצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   האזנה נעימה! 🎧 ספרו לי מה חשבתם על הפרק החדש! שתפו בתגובות! ⬇️

פרק חדש בפודקאסט ביטלמניקס - פרק 8 בסדרה "ארבעה גוונים של לבן" שעוסק בג’וליאן לנון והשירים שנכתבו עליו באמצע 1968. בזמן שהביטלס שוקעים אל תוך ההקלטות המורכבות של האלבום הלבן, החיים הפרטיים של ג’ון לנון עוברים טלטלה: הוא עוזב את סינתיה לטובת מערכת יחסים חדשה עם יוקו אונו. במרכז השבר הזה ניצב ילד בן חמש – ג'וליאן לנון. שני שירים נכתבים עליו באותה תקופה: ב Hey Jude, פול, שחווה בעצמו אובדן של הורה בילדותו, חש אמפתיה לג'וליאן הקטן. אחרי ביקור אצל סינתיה וג'וליאן, הוא עולה על הרכב ובדרך חזרה כותב שיר שמיועד לעודד ילד קטן שמתמודד עם פרידה של הוריו. שיר שמתפתח ליצירה מרגשת בת 7 דקות, שמעניקה מקום לכאב, לתקווה ולתחושת שייכות. לעומת זאת, ג'ון לנון בוחר להביע את רגשותיו באופן שקט, כמעט מהוסס, בשיר הערש המלטף Good Night, שסוגר את האלבום הלבן ונכתב לג'וליאן – אך מושר בקולו של רינגו, בליווי תזמורת. הבחירה הזו אינה מקרית: ג'ון מתקשה לבטא רגש ישיר כלפי בנו, והשיר הופך לתזכורת עדינה ומכאיבה ליחסים שהתרחקו. שיר ערש שנשמע כמו פרידה. בפרק החדש אבחן את הסיפורים שמאחורי השירים ואת הדרך בה הילד הקטן הזה הפך – מבלי שהתכוון – לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה המוזיקלית של הביטלס. את הפרק החדש שעלה להאזנה, תוכלו למצוא בשלל אמצעי האזנה לפודקאסטים ש מצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   האזנה נעימה! 🎧 ספרו לי מה חשבתם על הפרק החדש! שתפו בתגובות! ⬇️

פרק חדש בביטלמניקס – אל תוך האור של לילה שחור פרק 7 בסדרה 'ארבעה גוונים של לבן', מוקדש ברובו לפול מקרטני, ועוסק בין היתר בסימטריה בין פול לג'ון בתקופה הזו.  פול שמחפש בתקופה הזו הגדרה עצמית מחודשת, מנהל יחסים עם פרנסי שוורץ בזמן שהוא מאורס לג'יין אשר שעסוקה בקריירה שלה כשחקנית. בין לבין, הוא מתחיל לעבוד על השיר הראשון שלו לאלבום הלבן, Blackbird, ומקליט אותו ב-11 ביוני כשפרנסי לצידו.  פרנסי סיפרה שבאחד הימים ג'יין נכנסה לבית בקבנדיש באופן בלתי מתוכנן ותפסה את השניים במיטה, מה שגרם לשבר ביחסים בין ג'יין לפול. ימים ספורים אחר כך, פול טס ללוס אנג'לס כדי להמשיך ולקדם את חברת אפל ושם הוא נפגש עם לינדה איסטמן, הצלמת שהוא הכיר בשנה שעברה ומתאהב בה סופית.  כשהוא חוזר הביטלס עובדים על שיר נוסף של ג'ון שנקרא Everybody’s Got Something To Hide Except Me And My Monkey. שיר שהחל להכתב באשראם ברישקש וכמו Blackbird, משנה את יעודו או את הנושא שנכתב עליו והופך להיות על היחסים בין ג'ון ליוקו. לסיפור המרתק של פול בתקופה המבולבלת הזו, תוכלו להאזין ב פרק החדש בביטלמניקס שעלה להאזנה ו מחכה לכם בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים מצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   האזנה נעימה! 🎧 ספרו לי מה חשבתם על הפרק החדש! שתפו בתגובות! ⬇️

🎙️ פרק חדש בביטלמניקס – מהפכה! איך נשמעת מהפכה? מהפכה יכולה להישמע כמו הרבה דברים – תלוי מי מקשיב. זה היה הקו המנחה את ג'ון בהקלטה של השיר Revolution שעליו הביטלס החלו לעבוד ביום ההקלטה הראשון לעבודה על האלבום הלבן. המהפכה, יכולה להגיע כמשהו מפוייס, מיסטי, בעל קצב איטי יותר, עם קולות רכים יותר, אבל באיווחה אחת היא יכולה להתפתח לקולות שדוהרים אחורה, בעל נופך מעוות, סיוטי, מצמרר, מפחיד ואלים. הפרק החדש בבילמניקס יעסוק בשני הצדדים הללו לשיר המהפכה של ג’ון. שיר שהתחיל על גיטרה אקוסטית באשראם והפך ליצירה שונה באולפן ההקלטות שהכילה אמירה משלה כשיוקו החלה להשפיע על חייו ועל יצירתו של ג'ון. איך החל להיות מוקלט השיר הזה של ג'ון? איזה כיוון מפתיע הוא תפס כבר ביום ההקלטות הראשון? מה היה השיר השני והמפתיע עליו עבדו הביטלס במהלך העבודה על האלבום? איך הרכיב ג'ון את יצירת האוונגרד הראשונה של הביטלס שתראה אור ומי עזר לו? על כל השאלות האלה ועוד ינסה לענות הפרק החדש בביטלמניקס שעלה להאזנה u מחכה לכם בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים מצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   האזנה נעימה! 🎧 ספרו לי מה חשבתם על הפרק החדש! שתפו בתגובות! ⬇️

שבוע חדש, יום ראשון, פרק חדש בפודקאסט ביטלמניקס! הפרק החדש יעסוק בתקופה שבאה אחרי הקלטת האלבום אימג'ן שבו עסקתי בפרק הקודם. ג'ון לנון ויוקו אונו העתיקו את חייהם לניו יורק סיטי. היו סיבות רבות לכך והסיבה העיקרית היתה קיוקו, בתה של יוקו מנישואיה לטוני קוקס שהקפיד להעלם עם קיוקו ולמנוע ממנה להפגש עם אמה. המאבק עבר לבתי המשפט בארה"ב כשטוני ויוקו מגישים בקשות שונות למשמורת על קיוקו ויוקו מקבלת סוף סוף את המשמורת המיוחלת. האם זה היה סוף הפסוק לפרשה הזו? בד בבד ג'ון התחבר לחוגי האקטיבסטים הפוליטים בניו יורק - ג'רי רובין ואבי הופמן, מייסדי ה'ייפיז'. יחד עם המוזיקאי דיויד פיל והלהקה שלו ה'לואר איסט סייד באנד', ג'ון ויוקו החלו לנדוד בין עצרות שונות: ממישגן עבור ג'ון סינקלייר ועד הארלם עבור אסירי כלא ה'אטיקה סטייט'. התוצאה היא שירים סלוגנים, פוליטים שהלכו והתערמו. כשג'ון שמע על להקת פאבים בשם ה'אלפנטס ממורי' הוא נדלק והחליט להקליט אלבום שלם מתוך השירים הפוליטים הללו. על הרקע לאלבום, המעבר של ג'ון ויוקו לניו יורק, האקטיביזים הפוליטי, הקלטת האלבום ועל עוד המון דברים בפרק החדש בביטלמניקס - 'רוקנרול בניו יורק סיטי'. אתם מוזמנים להאזין לפרק בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo . הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין’. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אתם מוזמנים לכתוב בתגובות מה חשבתם על הפרק ומה אתם חושבים האלבום. האזנה נעימה!

🎙️ פרק חדש בביטלמניקס – מאחורי הקלעים של ה-Esher Demos בסופו של חודש מאי 1968, אחרי אפיזודת העסקים בניו יורק, רגע לפני שהביטלס נכנסו לאולפני EMI להקליט את מה שיהיה האלבום הלבן הכפול, הם התכנסו בביתו של ג'ורג' הריסון באשר (Esher) כדי להקליט סקיצות ל-27 שירים חדשים. ההקלטות האינטימיות הללו, שנעשו על טייפ 4 ערוצים ביתי, מאפשרות לנו הצצה נדירה לרגע שבו השירים היו עדיין בראשית דרכם – חשופים, טבעיים וללא עיבודים מורכבים. בפרק החדש של ביטלמניקס אני צולל אל The Esher Demos ובוחן: ✨ איך נשמעה המוזיקה של הביטלס כשהיא עדיין לא עברו עיבוד, בלי להקה שמלווית את השירים? 🎸 איזה שירים השתנו לחלוטין במעבר לאולפן ההקלטות, ואיזה לא שינו כלל את צורתם? 🎶 איך הדינמיקה בין החברים הושפעה מההקלטות האלו והאם ניתן להרגיש את המתח שהחל להיווצר בתוך הלהקה? ההקלטות הללו הם צוהר מרתק ביותר לתהליך היצירה של הביטלס בתקופה קריטית, והם נותנים לנו הצצה לעבודה המוזיקלית של הלהקה בשלב מכונן בקריירה שלה. 🎧 כל זה ועוד מחכה לכם בפרק החדש של ביטלמניקס! כל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים מצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   האזנה נעימה! 🎧 ספרו לי מה חשבתם על הפרק החדש! שתפו בתגובות! ⬇️

🎙️ פרק חדש בביטלמניקס – הביטלס אחרי רישיקש! אחרי שלושה חודשים בהודו, כל חברי הביטלס חזרו ללונדון עם יצירתיות מתפרצת – אבל גם עם מתחים שהחלו לבצבץ מתחת לפני השטח. רגע לפני שהם נכנסים לאולפן להקליט את האלבום הלבן, התרחשו כמה אירועים משמעותיים שעיצבו את דרכם קדימה. בפרק החדש של ביטלמניקס, אני צולל אל החודשים הדרמטיים האלו, שבהם הכל התחיל להשתנות. בסופו של חודש אפריל 1968, סינת'יה נסעה לחופשה ביוון. לקראת סופה הזמין ג'ון את יוקו אונו לביתו. הלילה הזה היה יותר מרומן – הוא היה נקודת מפנה. לא רק שהשניים החלו את מערכת היחסים האינטנסיבית שלהם, אלא שג'ון החל להתרחק יותר ויותר מהחבורה המגובשת של הביטלס. אחרי שנים שבהן היו תחת ניהול של אחרים, הביטלס החליטו לקחת שליטה על עתידם והקימו את חברת Apple Corps. החזון שלהם היה הרבה יותר מחברת תקליטים – הם רצו אימפריית יצירה שתתמוך במוזיקאים, אמנים, קולנוענים ואפילו ממציאים. אבל איך חלום כל כך יפה התחיל להסתבך כבר מההתחלה? בחודש מאי 1968, ג'ון ופול טסו לניו יורק כדי לקדם את החזון של Apple בפני התקשורת האמריקאית. הם הופיעו בתוכניות טלוויזיה, התראיינו לעיתונים וניסו לשכנע את העולם שזה העתיד של המוזיקה. אבל מאחורי החיוכים והבדיחות בראיונות, היה ברור שמשהו מתחיל להשתנות בדינמיקה של השניים. 🎧 כל זה ועוד מחכה לכם בפרק החדש של ביטלמניקס! כל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים מצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   מה דעתכם על הפרק ועל התקופה הזו בחיי הביטלס? האם כבר היה אפשר לראות את הסדקים שיביאו לפירוק? שתפו בתגובות! ⬇️

פרק חדש בפודקאסט ביטלמניקס עלה להאזנה בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים. פרק 117 בביטלמניקס הוא הפרק השני בסדרה 'ארבעה גוונים של לבן' על שנת 1968 המפותלת של הביטלס. בפרק החדש שיכלול בו בסך הכל שבועיים, נתכונן עם הביטלס למסע להודו. ההכנות הללו כוללות בהן הקלטה של לא פחות מארבעה שירים שמתוכם יבחרו שניים לסינגל החדש של הביטלס שישתחרר כשהם כבר יהיו אי שם ברישקש. ליידי מדונה, הביא שוב את הכתיבה הנוסטלגית של פול אבל גם המשיך את קו הגעגוע שלו לאימו מרי כשהוא החליט לפאר אותה בשיר שיוקדש לה ולכל האמהות והנשים. ג'ון החל לכתוב את 'מסביב ליקום' כשיר שלילי, אבל סיים עם שיר קוסמי שהיה שיר הלל לתורת המהרישי. ג'ורג' השלים בעידודו של פול את הקלטת 'האור הפנימי' שלו שהחלה בבומביי. לבסוף, כדי להשלים את ההכנות, נתבקש ג'ון להביא שיר נוסף עבור פסקול הסרט 'צוללת צהובה' והביא שיר נבחני במיוחד - היי בולדוג. בשבועיים הללו בחיי הביטלס בתחילת חודש פברואר 1968, יעסוק הפרק החדש שלו תוכלו להאזין בכל אמצעי ההאזנה שמצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   האזנתם? ספרו מה חשבתם על הפרק. תוכלו לכתוב כאן וגם בדף הפרק בספוטיפיי וגם לדרג שם את ביטלמניקס ולהרשם כמנויים. האזנה נעימה!

הפרק השלישי בסדרה 'ארבעה גוונים של לבן' שעוסקת בשנת 1968 של הביטלס עלה להאזנה בפודקאסט ביטלמניקס. הפרק הזה עוסק בתקופה של פברואר - אפריל 1968 בה הביטלס שהו באשראם של המהרישי מאהשיוגי ברישיקש שבהודו. תקופה שונה מאוד בהוויי של הביטלס שבה לראשונה אף אחד מהם לא ידע כיצד היא יכולה להסתיים. ה'גורו המצחקק' או המהרישי שנכנס לואקום שהשאיר אחריו בריאן אפשטיין, הבין שזו שעת כושר עבורו לנצל את הכאב ואת הבלבול שהביטלס היו שרויים בו ולקחת אותם למסע רוחני יחד איתו וללמד אותם את תורת המדיטציה הטרנסנדנטלית. כל אחד מחברי הביטלס שהגיעו בשני קבוצות לאשראם ברישיקש, הגיע עם מטען אחר וסיבות שונות לשהייה שלו שם. רינגו שהגיע לחופשה, היה הראשון לפרוש מהאשראם. פול היה הבא לפרוש אחרי שניסה בכל מאודו להתחבר לעניין אבל הוא לא יכל להתנתק מהעשייה הלונדונית ומחברת אפל ההולכת ומתהווה וכמובן מהמוזיקה שזרמה בעורקיו. ג'ון שהגיע על מנת להקל על הכאב שהקיף אותו מכל עבר, לא הצליח למצוא את התשובה המיוחלת וברגע שהוא החליט שהמהרישי לא יוכל לתת לו אותה, הוא סחף איתו גם את ג'ורג' שהתמסר כל כולו למדיטציות ולהארה הרוחנית, אבל החל גם הוא למאוס בהסגר מרצון הזה. מוזיקלית זו התקופה הפורייה ביותר בתולדות הביטלס שהולידה את האלבום הלבן הכפול וסימנה חזרה לפשטות המוזיקלית אחרי האפיזודה הפסיכדלית של פפר. בתקופה המיוחדת הזו של הביטלס באשראם של המהרישי יעסוק בהרחבה הפרק החדש שעלה להאזנה בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים שמצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   האזנתם? ספרו מה חשבתם על הפרק. תוכלו לכתוב כאן וגם בדף הפרק בספוטיפיי וגם לדרג שם את ביטלמניקס ולהרשם כמנויים. האזנה נעימה!

פרק ראשון בסדרת הפודקאסט 'ארבעה גוונים של לבן' על הביטלס ב-1968 – עכשיו באוויר! 1968 הייתה שנה שבה הביטלס עברו שינויי עומק – אישי ויצירתי – שהשפיעו על הדרך שבה ראו את העולם ואת המוזיקה שלהם. הפרק הראשון בסדרה, מתמקד בחודש ינואר 1968 - חודש מעניין, מורכב ושונה עבור הביטלס: ג'ורג' עבד על פסקול הסרט Wonderwall והקליט את מה שיהיה The Inner Light בבומביי עם מוזיקאים הודים, שיר שהפך לאחת היצירות הייחודיות שנרשם תחת הביטלס. ג'ון התמודד עם מתחים אישיים – מערכת היחסים שלו עם סינת'יה וחידוש הקשר עם אביו פרדי לנון לאחר שנים של נתק. בחודש הזה, הביטלס קידמו את להקת Grapefruit, שג'ון ופול חשבו שתהיה הבטחה גדולה בשוק הפופ הבריטי ולראשונה התנסו שניהם יחד בהפקה. במקביל, ריחפה מעל כולם נסיעתם להודו, צעד ששינה לא רק את חייהם אלא גם את המוזיקה שלהם. על כל הנושאים הללו ועל עוד המון אדבר בפרק הראשון 'האור הפנימי' בסדרה 'ארבעה גוונים של לבן' על הביטלס ב-1968. לפרק החדש תוכלו להאזין בכל אמצעי ההאזנה שמצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   האזנתם? ספרו מה חשבתם על הפרק. תוכלו לכתוב כאן וגם בדף הפרק בספוטיפיי וגם לדרג שם את ביטלמניקס ולהרשם כמנויים. האזנה נעימה!

לאחר אלבום ה'פלסטיק אונו באנד' המטלטל של ג'ון לנון, זה נראה היה כמו משימה בלתי אפשרית לצור אלבום המשך שיוכל להשתוות לו יצירתית. בפועל ג'ון יצר אלבום המשך שנשמע פנטסטי ומלא חיים ולרוב יש בו גם שירים טובים ומגובשים. אלבום שהתעלה על קודמו בהצלחה ובמכירות, אבל האמירה בו התפזרה לכל הכיוונים ובעיקר השאירה טעם רע כשהיא שיקפה באופן שקשה היה להתעלם ממנו את הריב המתוקשר בין ג'ון ופול בתקופה הזו. האלבום שהוקלט לראשונה באולפני אסקוט החדשים שהקים ג'ון באחוזת טיטנהארסט, רצה להשיג בו הכל: קצת מההצלחה של ג'ורג' עם האלבום המשולש שלו, אמירות פוליטיות שיתכתבו עם הפעילים איתם הוא החל להתרועע, אבל בעיקר להביא לתוכו את פול מקרטני כמו לומר - גם אני יכול לעשות את מה שהוא עושה. ההתכתבות שהחלה באלבום הקודם עם שנת 1968 ותקופת הודו והאלבום הלבן העלתה הילוך והתוצאה היא מישמש של שירים וסגנונות בהפקה נוצצת שדיברו מיד לקהל הרחב שאותו הוא רצה לכבוש. הפרק החדש יעסוק בתקופת צומת הדרכים של ג'ון ב 1971 שהניבה את האלבום הזה והסתיימה בגלות בניו יורק. אתם מוזמנים להאזין לפרק בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo . הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין’. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אתם מוזמנים לכתוב בתגובות מה חשבתם על הפרק ומה אתם חושבים על שני האלבום. האזנה נעימה!