בוקר מצויין! היום פינת ה’פוסט האורח’ שלנו קמה לתחייה בזכותו של Edik Kaptzan שמביא לנו פוסט מרתק ואישי על הוצאות תקליטי הביטלס ה’סובייטים’ או ליתר דיוק אלו מברית המועצות לשעבר. כפי שכתב אדיק, הפוסט הזה הוא המשך ישיר לפוסט נפלא אחר שכתב Yan Jonathan Sandler על זכרונות ילדות מברה”מ ועל איך זה לגדול בבית ששומעים בו ביטלס אבל בווליום נמוך במדינה שבה הייתה תעמולה נגד אורח החיים המערבי ונגד הרוקנרול. את הפוסט של יאן תוכלו למצוא בבלוג בלינק הבא: https://beatlemanix.co.il/guest_yan אני באופן אישי מחבב מאוד את ההוצאות הרוסיות לתקליטי הביטלס ובמיוחד את העובדה ששם הלהקה ושמות השירים מתורגמים לרוסית. זה מוסיף לתקליטים את היופי, האופי והפרשנות הייחודית של התרבות הרוסית שגם אותה אני מחבב מאוד, לאותן הוצאות נהדרות. אליך אדיק! לפני כשלוש שנים חברי יאן פרסם בעמוד זה פוסט לגבי המוסיקה של הביטלס בברית המועצות. אני מניח שמה שאכתוב כאן יהיה מעין המשך לנושא שעלה בפוסט ההוא. ובכן, התמזל מזלי לעבוד בשנתיים האחרונות בסמוך לקיבוץ עין חרוד (מאוחד). אז מעבר לנוף הפסטורלי באזור זה, הכולל את הרי הגלבוע הקרחים עוד מקללת דוד והמעיינות והנחלים למרגלותיהם, ולהיסטוריה, שמתחילה משאול ויהונתן ומממשיכה אך לא מסתיימת בהקמת הקיבוצים ובפיצולם, יש בו גם חנות יד שנייה נפלאה בהנהלת אישה מקסימה בשם רבקה’לה. בלי קשר לכלום, ממליץ לבקר במקום ולו רק כדי לראותו. בביקורי הראשון בחנות זו כבר גיליתי שמעבר לחפצים הרבים מספור שמאפשרים להציץ אל העבר, יישנם גם תקליטים. זו גם הייתה רכישתי הראשונה במקום, אבל היא פחות רלוונטית לקבוצה זו. והנה, לפני מספר ימים ביקרתי בחנות זו בפעם השנייה, ובעודי פוסע בינות פרימוסים, מיכלי מתכת לחלב, מתקני סודה משנות ה-50, מכונות כתיבה, סטים של כלי אוכל מהשם יודע מתי ומה לא, ברכתי את רבקה’לה לשלום והודעתי לה ש”אני פה בשביל התקליטים”. היא הזכירה לי את מיקומם, וציינה שלאחרונה קיבלה תקליטים חדשים. אל אלה שמתי את פעמיי והתחלתי נובר בהם. להפתעתי, גיליתי ערימה נכבדת של תקליטונים סובייטיים, בעיקר של שירי ילדים, אך גם של מוסיקה. מה רבה הייתה תדהמתי כשנתקלתי בשני התקליטים הנ”ל, שתמונות ארבעת צדדיהם מצורפות לפוסט. אז ככה: אם אינכם קוראי רוסית, ובנוסף לזה אם אינכם יודעים מה אתם מחפשים (משפט סתום שפשרו יתברר תכף ומייד), אין שום סיכוי שתעצרו ליד תקליטים אלה אם תראו אותם בחנות “תקליטים גראמופוניים” סובייטית, ובטח ובטח שלא תבינו מה תמונותיהם עושות בפוסט בעמוד שמוקדש לביטלס. למזלי, אני ממלא את שני התנאים: גם דובר/קורא רוסית, וגם יודע מה אני מחפש במקרה הספציפי הזה. על אף אחד מהתקליטים לא מופיע השם “הביטלס”. יתרה מזאת, למעט ההתייחסות לכך שמדובר ב”הרכב כלי קולי” (המקבילה הסובייטית ל”להקה”) ששר באנגלית. למעשה לא מצויין שם המבצע. “מה הבעיה?”, תשאלו, “זה אולי מוזר, אבל הרי אפשר לזהות לפי שמות השירים שמדובר בשירי הביטלס?!”. ובכן, זה חצי נכון. שמות השירים כתובים בתרגומם הרוסי, שלא תמיד תואם את המקור האנגלי. קבלו תרגום של שמות השירים, הפעם מרוסית לעברית: תקליט 1: העזרה של חברי פני ליין כשימלאו לי 64 ריטה האהובה תקליט 2: השמש זורחת מפני ש- מחרוזת הרמז היחיד שחובב התקליטים הסובייטי יכול למצוא כאן הוא שמות כותבי השירים שכתובים בסוגריים (ג’.לנון, פ.מקרטני, ג’.הריסון), שאמנם מקשרים את התקליטים ליצירת הביטלס, אבל ממש לא יכולים להבטיח שלא מדובר בגרסאות כיסוי שהוקלטו בצידו המזרחי של מסך הברזל, בין אם ע”י אמנים מזרח-גרמניים, פולניים, יוגוסלביים או צ’כוסלוב’קיים, ובין אם ע”י אמנים סובייטיים כשרים למהדרין. כמו כן, מדובר בתקליטים שיוצרו במפעל בעיר ריגה, בירת לטביה, שהייתה למעשה אחת הרפובליקות היותר מערביות של ברית המועצות. דבר זה כשלעצמו יכול להעלות את הסיכויים שמדובר ב”דבר עצמו”, אך כמובן לא להבטיחו. מעבר לכך, אני בספק שתקליטים אלה היו ניתנים להשגה בקלות בחלקים של האימפריה הסובייטית מזרחה מהרפובליקות הבלטיות, קל וחומר ברפובליקה הסובייטית-פדרטיבית-סוציאליסטית של רוסיה. אז האזנתי ובדקתי – אלה אכן הביטלס. איכות השמע לא ניתנת להשוואה לתקליטי ביטלס מערביים רשמיים, ולעתים התחושה היא כאילו שהשירים הוקלטו משידורי רדיו פיראטיים (או שאולי זו האיכות של התקליטים עצמם, שנמצאים בעשור החמישי לחייהם). ועם זאת, אלו הביטלס בכבודם ובעצמם, ולא רק זה – מדובר בדגימות מתוך סרג’נט פפר ומתוך אבי רואד, מסודרות בהתאמה, דבר שממש אינו מובן מאליו. קצת פרטי טריוויה שעלו לאחר בירור בקטלוג אינטרנטי של תקליטים סובייטיים: התקליטון עם שירי סרג’נט פפר יוצר ב-1974, וזה עם שירי אבי רואד ב-1975. יוצרו גם גרסאות מונו וגם גרסאות סטריאו לתקליטונים. במקרה שלי שירי סרג’נט פפר הוא מונו, ומחירו 70 קופייקות (1 רובל=100 קופייקות), ושירי אבי רואד הוא סטריאו, ומחירו 85 קופייקות. אם כן, היה ואתם חובבי ביטלס סובייטיים בשנות ה-60, וחשקה נפשכם לשמוע שירים של ארבעת המופלאים שלא בדרכים הטובות והמוכרות – בשידורי רדיו פיראטיים, בשידורי רדיו סובייטיים מקריים, מסרט טייפ שהועתק באופן פיראטי ממישהו שיש לו משהו שממנו ניתן להעתיק, מתקליט “מוסיקה על עצמות” שהוקלט במכשיר ביתי על צילום רנטגן, או מתקליט מערבי שהוגנב מעבר לגבול – אלא בהוצאה סובייטית רשמית רחמנא ליצלן, אנא מכם: הזדיינו בסבלנות, חכו איזה 6-7 שנים, ובזמן שאתם מחכים, עשו שיעורי בית ולימדו את משמעות שמות השירים שאתם כל כך מתהווים לשמוע בתרגומם לשפה הרוסית הגדולה והכל יכולה! תודה ענקית לאדיק על פוסט נהדר. את הפוסט שלו תוכלו למצוא גם בבלוג בכתובת הבאה: אם תרצו לדפדף בכל הפוסטים בסדרת ה’פוסט האורח’ תוכלו לעשות זאת כאן: https://bit.ly/3DwGpyM אם תרצו להשתתף בפינה, שלחו לי הודעה פרטית ויותר מאשמח לארח אתכם. #ביטלס #בריתהמועצות

היום היה אמור לחגוג ג’ון לנון את יום הולדתו ה 81. זה לא קרה והוא לא זכה לכך אבל אנחנו תמיד יכולים להתרפק על העבר. את העבר אי אפשר לקחת מאיתנו והיום נחזור 50 שנה אחורה בדיוק לחגיגות יום הולדתו ה 31 של הבחור הצעיר ג’ון לנון. ב 9 באוקטובר 1971, נערכה מסיבה לכבוד יום הולדתו של ג’ון בניו יורק. המסיבה נערכה לאחר תערוכה שערכה יוקו לסיכום עשור שנות קריירה ונקראה This is Not Here. הרעיון לתערוכה על כשבוע לפני שעזבו יוקו וג’ון את אנגליה לטובת ניו יורק, מה שהשאיר ליוקו כחודש להתכונן אליה. לכבוד פתיחת התערוכה המיוחדת הזו שהוצגה במוזיאון אברסון ובה הוצגו יצירות לא גמורות של יוקו, נערכה מסיבת עיתונאים יום קודם לכן ב 8 באוקטובר 1971. במסיבת העיתונאים ישב לצידה ג’ון ולמרות שמשך תשומת לב ושאלות הופנו אליו מהעיתונאים, ניסה לתפקד כ’הבעל של’ ולא לגנוב את ההצגה. יוקו דיברה במסיבת העיתונאים בין היתר על אמנות רדיקלית לא אלימה ושיבחה את ה’תקשורת הטוטאלית’. ככה זה נראה ונשמע: https://vimeo.com/356200602 התערוכה הזו נמשכה כשלושה שבועות שבמהלכן הגיעו אליה מבקרים ואמנים רבים. בין האורחים המפורסמים שפקדו את התערוכה היו החברים רינגו ומורין, בוב דילן, פרנק זאפה, פיל ספקטור ואנדי וורהול. גם החבר אלן קליין הגיע לצפות בתערוכה. ג’ורג’ הריסון הוזמן גם הוא לערב הפתיחה של התערוכה אבל לא יכול היה להגיע ולגבי מקרטני, לאור היחסים הרעועים בינו ובין ג’ון, כנראה שהתשובה הייתה ידועה מראש. ההזמנה של שני חברי הביטלס הייתה מתוכננת. דיויד רוס מי שהיה עוזר המנהל של מוזיאון אוורסון ניסה להרים מסיבת הפתעה לג’ון בדמות ‘הופעת חצות’ סודית בתיאטרון שבמוזיאון שבו לפחות שלושה ביטלס יהיו על הבמה. התכניות התבטלו כשבסוף הסוד דלף החוצה וקהל החל זורם בהמוניו למוזיאון כשהשמועה על הופעת ‘איחוד’ החלה להתפשט. כך סיפר דיויד רוס: “באותו הערב הדלתות של המוזיאון היו שבורות כי אנשים שמעו שיש הופעה סודית של הביטלס. כל המוזיאון היה מלא באנשים כועסים ופחדנו שהם הולכים להרוס את המקום”. בין המרגיעים היה הפואטיקן אלן גינצבורג. משם המשיכו ג’ון ויוקו לחדר מלון בו תוכננה במקום להערך מסיבת יום הולדתו ה 31 של לנון בחוג החברים הקרובים. רגע לפני שהגיעו האורחים, התיישב לנון וכתב את השיר Attica State. זה שיר שנכתב על המרד בבית הכלא באטיקה בארה”ב שבמהלכו נהרגו אסירים שגם כך חיו שם באופן מחפיר. את הגרסה הראשונית הזו לשיר שנכנס לאלבום Sometimes in New York City ביצעו לנון והאורחים שלו בערב הזה. הנה גרסה אקוסטית מוקדמת שביצע לנון במהלך ראיון בדצמבר 1971. האורחים החלו לזרום לחדר המלון ובניהם היו חלק מהאורחים שהופיעו גם בתערוכה של יוקו. רינגו ומורין, פיל ספקטור, ניל אספינל, אריק קלפטון, מלן אוונס, אלן גינצבורג, קלאוס פורמן והמתופף ג’ים קלטנר. החגיגה החלה עם עוגת יום הולדת בצורת גיטרה שעליה נכתב: “מתנה לג’ון מיוקו ומכל העולם”. החבורה העליזה והמוסיקלית הזו שתתה לשכרה ואז כשהם היו מספיק שיכורים, התיישבו חלקם על הרצפה. ג’ון תפס לו כסא והיו מי שאחזו בגיטרה ורינגו בתופי הקונגה. החבורה החלה לבצע שירים מכל הבא ליד במשך 45 דקות שגם הוקלטו. כ 20 שירים נוגנו במסיבה הקטנה הזו. בניהם גרסאות לשירי רוקנרול כמו What’d I Say, Bring It On Home To Me, פגי סו, בלו סוויד שוז ועוד שירים בסגנון, אבל הדבר המעניין הוא ביצוע שירים מקריירת הסולו המתהווה של לנון כמו crippled inside, power to the people וכאמור אפילו אטיקה סטייט שנכתב רק באותו היום. מעניינים אפילו יותר היו ביצועים מאולתרים לשירים מקריירת הסולו המתהווה של שאר חברי הביטלס כמו למשל my sweet lord של הריסון ואת Uncle Albert/Admiral Halsey של מקרטני שבוצע יותר כהתרסה ולגלוג ולא מתוך הערכה. ככה זה נשמע ובסופו של הקטע תוכלו לשמוע את שירת ה happy birthday של כל החברים לג’ון ולאחריה את הגרסה הקצרה והשיכורה ל my sweet lord. עוד ביצועים וקטעי וידאו מהמסיבה בלינק הבא: לאחר כמה ימים קיבלו רינגו ומורין גלויית תודה מהלנונים שבצידה השני הייתה גרסתם לציור של ארנולד ברוקלין מ 1879 ובה נראה ג’ון בדמותו של סאטיר ויוקו כנימפה. עם התמונה הזו חובבי הגלויות יוקו וג’ון נהגו להשתמש לא מעט בימים ההם. בגלויה היה כתוב: “תודה שהגעתם ליום ההולדת שלי. נראה שגם דברים טובים יגיעו מהתערוכה במוזיאון! המון אהבה מ bonnie John + Yogurt ויוקו הוסיפה שלום מורין!!! מגברת לנון ובעלה”. זהו הסיפור על מסיבת יום ההולדת המאולתרת לג’ון ב 1971. הלוואי ויכולנו לקבל תמונות כאלה של ג’ון, פול ורינגו קשישא יושבים בחגיגות יום הולדתו ה 81 של ג’ון ומג’מגמ’ים באיזה חדר מלון. נותר רק לדמיין. יום הולדת שמח ג’ון! #רינגוסטאר #גוןלנון #פילספקטור #יוקואונו #אריקקלפטון

בוקר נפלא. פרק חדש בפודקאסט התפרסם זה עתה בסדרת ‘1969 של הביטלס’. פרק שבו נעבור יחד עם הביטלס את חודש ספטמבר מלא האמוציות ובו נפרד לשלום מהלהקה שאנחנו כל כך אוהבים ויחד איתה עברנו את 1969 מלאת התהפוכות. מה תמצאו בפרק הבאמת מרתק הזה מבחינה היסטורית? הביטלס שלאחר הקלטת האלבום ‘אבי רואד’ לא מצליחים לחגוג את ההישג האדיר. הם מכנסים ישיבה ומנסים להבין יחד מה הם הולכים לעשות עכשיו. דיבורים על האלבום הבא שהם רוצים לעשות, עולים בשיחה שהוקלטה שאת עצם קיומה חשף מומחה הביטלס מספר אחד בעולם, מארק לואיסון לפני שנתיים בערך. לנון המתייסר והמתחבט, יודע כבר מה הוא רוצה. הוא רוצה החוצה. בסדרת מהלכים מעניינת ולא צפויה הוא בונה לעצמו את הדרך לשם עם הרכב חדש שאתו הוא מופיע לראשונה מאז 1966 בפני קהל ומחפש להוציא במהירות סינגל שיוכיח שהוא יכול ללא הביטלס. בפגישה עסקית שאמורה הייתה להיות חגיגית מאוד עם הסכם תמלוגים מוצלח עבור הביטלס שהביא אלן קליין, הכל מתפוצץ. לפרק החדש ‘ייסוריו של הביטל ג’ון’, תוכלו להאזין במגוון אמצעי ההאזנה שמפורטים ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo. הנה כמה פלטפורמות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין’ ואם לא תרצו לפספס אף פרק בפודקאסט, תוכלו להוריד את אפליקציית Spotification שתתריע לכם ברגע שעולה פרק חדש לספוטיפיי. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa כמו תמיד, אשמח לקרוא מה חשבתם על הפרק כאן בתגובות לפוסט. האזנה נעימה!

קנו לעצמכם מתנה לחג מתנה, מתנה, מתנה לחג גם אני אקבל מתנה לחג בגבולות הסביר ולכן מי אני שאזרוק אבנים על הים? חג שמח! מי אני שאזרוק אבנים על הים, אם אפשר לגלגל אותם במורד ההר? היום פרק חדש בפודקאסט בסדרת ה’שירים הזנוחים של הביטלס’ והפעם במרכז הפרק השיר I Wanna Be Your Man שכתבו לנון ומקרטני ונעשה בו שימוש עבור שתי להקות חשובות – הביטלס והרולינג סטונס. זו הזדמנות מצוינת לצלול מעט לתחילת הדרך של הסטונס ולהצטלבות דרכם עם חברי הביטלס, כי דרכם של כולם מצטלבת איכשהו עם דרכם של ארבעת המופלאים מליברפול. מתי צפו הביטלס לראשונה בסטונס מופיעים? איך קשור מנהל הסטונס אל הביטלס? איך קרה שדווקא את השיר הזה הציעו ג’ון ופול לחברי הרולינג סטונס? מדוע דווקא השיר הזה נבחר עבור רינגו באלבום השני של הביטלס? לכל התשובות הללו ועוד תוכלו להאזין בפרק החדש שאותו תוכלו לצרוך בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים שמפורטים ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo. הנה כמה פלטפורמות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’ ואם לא תרצו לפספס אף פרק בפודקאסט, תוכלו להוריד את אפליקציית Spotification שתתריע לכם ברגע שעולה פרק חדש לספוטיפיי. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa כמו תמיד, אשמח לקרוא את תגובותיכם על הפרק, על I Wanna Be Your Man ועל הסטונס. האזנה נעימה!

הביטלס לא הצטיינו בכתיבת שירים מאוד אישיים. גם כשזה כאב, הדברים הסוו והוסתרו ברמיזות אל תוך השירים. יוצאת דופן היא תקופה ספציפית מאוד, בה החלו ג’יין אשר ופול מקרטני לנהל חיי זוגיות. אפשר ממש לצפות בעליות ובמורדות של יחסיהם אם מאזינים לשירים שהוא כתב על הקשר הזה מתחילתו ועד בערך לסוף 1965. שירי אהבה משתך וראשוני כמו and I love her והבעת רצון עז שהיחסים האלה הם כאן כדי להישאר כמו שהוא כתב ב  Things we said today. בתקופת האלבום Beatles For Sale, מרגישים את ההתדרדרות האיטית ביחסים. What You’re Doing כבר דרמטי ונמקרטני נשמע כמו גוער באהובתו. “את לא מבינה שאני אהבת האמת שלך?“. בפוסט הזה אתמקד בשיר בשם You won’t see me שנכתב לקראת סוף 1965 וברגע האחרון מצא את עצמו באלבום ראבר סול שבו מקרטני הביע ושיתף בבעיות הזוגיות שלו בשני שירים. הקשר בין ג’יין אשר לפול מקרטני החל בשמונה עשר באפריל 1963. הביטלס הופיעו באותו הערב ברויאל אלברט הול בלונדון. קצת לפני ההופעה, הצטלמו הביטלס בסשן צילומים שערכה הצלמת פיונה אדאמס. צילום אחד מהסשן הראה את הביטלס קופצים באוויר ושימש עבור עטיפת אלבומם השני של הביטלס שנקרא Twist and Shout ויצא בקנדה בחברת קפיטול. הנה כמה תמונות מסשן הצילומים הזה: המופע באלברט הול שהיה חלק מסדרת הופעות של הרכבים שונים, שודר גם ב BBC ונקרא Swinging Sound 63. הם עלו עם הסט הראשון שכלל שני שירים: ‘פליז פליז מי’ ו’מיזרי’. ההופעה הזו לא שודרה ברדיו. בסביבות השעה 10 הם חזרו כדי לבצע שני שירים נוספים. הם היו אמורים לפתוח עם Thank you Girl אבל החליטו ברגע האחרון לשנות ל Twist and Shout ולאחריו לבצע את From Me To You. ג’יין אשר, שחקנית ילידת לונדון, הגיעה גם היא כדי לצפות במופע. כך סיפר פיטר אשר אחיה הגדול של ג’יין: “ג’יין נתבקשה להגיע להופעה של להקה חדשה שכל הנערות צווחו בגללה. להקה שהגיעה הרגע מליברפול והיה לה להיט ראשון. מגזין רדיו טיימז ביקש מג’יין להגיע לאירוע ולכתוב עבורם ביקורת, ובאופן כללי להבין מה על מה כל הרעש סביבם. היא שמחה לעשות זאת מכיוון שהיא לא צפתה בהם מופיעים אף פעם, אבל קראה עליהם לא מעט כמו שכולנו קראנו. ג’יין התרשמה עמוקות. היא חשבה שהמוסיקה הייתה פנטסטית וכשהיא פגשה בהם לאחר ההופעה, היא גילתה שהם מקסימים, שנונים, קולים והיא מאוד חיבבה אותם. גם הם חיבבו אותה. אחד מהם חיבב אותה באופן מיוחד ושאל אם היא תרצה לצאת אתו“. ג’יין אשר מחקה מעריצה צווחנית בהופעה באלברט הול הביטלס על הבמה ברויאל אלברט הול מקרטני היה מעורב בשני קשרים משמעותיים עד אז. ב 1960 הוא יצא עם דוט ראהון שבגיל 16 בישרה למקרטני בן ה17 שהיא בהריון. לאחר שלושה חודשים דוט חוותה הפלה ופול נשם לרווחה. פול ודוט לאחר הקשר הזה, היה למקרטני עוד קשר ארוך עם אייריס קאלדוול. אייריס הייתה אחותו הצעירה של אלן קאלדוול שנודע גם בשם הבמה רורי סטורם. רורי היה חבר של פול והמנהיג של ההרכב רורי סטורם וההוריקנים עם המתופף רינגו סטאר. באחת הופעות של הביטלס בנובמבר 1961 בברייטון היא שמה לב שפול מסתכל עליה באופן שונה. כשבריאן אפשטיין נכנס לתמונה הוא ביקש מרורי לבקש מאחותו שלא תגיע יותר לקאברן כדי שלא יגלו שלחברי הלהקה יש בנות זוג. אייריס קאלדוול אייריס פיתחה קשר עם בחור אוסטרלי בשם פרנק אייפילד שהיה גם הוא בעסקי המוסיקה ושחרר סינגל מצליח בשם I Remember You שצעד במצעדי הסינגלים בבריטניה בתחילת 1962. כך היא סיפרה: “כשפרנק הגיע לליברפול כדי להופיע באמפייר, פול אמר לי שהוא השיג כרטיסים ולשם שינוי כבר לא ישבנו במושבים הזולים, אלא ממש מול הבמה. כשפרנק עלה להופיע הוא ראה את שנינו מחובקים יחד ומחזיקים ידיים. הוא לא הראה סימן שהוא ראה אותנו אבל כשהשיר הבא התחיל ידעתי שהוא כיוון אותו ישירות לפול. זה היה קאבר לשיר של ג’ים ריבס שנקרא He’ll have to go “ הקשר הכפול של אייריס עם פול ופרנק נמשך תקופה עד לסיום היחסים שלה עם פול בתחילת 1963. ב 1965 היחסים של ג’יין אשר ופול הפכו למרוחקים וקרירים יותר וכל זאת על רקע רצונה של ג’יין לפרוץ בעולם המשחק, להפוך לשחקנית איכותית יותר ולפתח קריירה בפני עצמה. באוקטובר 1965 היא הודיעה לפול שהיא הצטרפה לתיאטרון ה Bristol Old Vic שבבריסטול, והחלה לבלות זמן רב בעיר בריסטול שהיתה מרוחקת מלונדון. מקרטני לא אהב זאת ובתקופה הזו של היחסים המרוחקים והקרירים בניהם כתב פול את You Wont See Me. ככה כתב לה פול: כשהתקשרתי אלייך, הקו היה תפוס. נמאס לי כבר, אז התנהגי לגילך. איבדנו את הזמן שהיה כה קשה למצוא ואני אאבד את דעתי אם לא תראי אותי. פעם אחר פעם את פשוט מסרבת להקשיב. לי לא היה אכפת אם הייתי יודע מה אני מחמיץ. על כתיבת הלחן סיפר פול: “בדרך כלל כתבתי על גיטרה או פסנתר והשתמשתי באקורדים מלאים. את השיר הזה כתבתי בעזרת שני תוים על שני המיתרים הראשונים של הגיטרה שההבדל בניהם הוא חצי טון והם יורדים כלפי מטה. מה נקרא בעולם המוסיקה סולם כרומטי. על הצירוף הזה כתבתי את המנגינה של you wont see me רק שאחר כך שיניתי את התווים ככה שיעלו ואז ירדו וכך חוזר חלילה“. הנה קטע מתוך הופעה מסוף 2017 שבה סיפר פול על כתיבת השיר רגע לפני ביצועו: ברוח של ההתקרבות של הביטלס למוסיקת הסול שהם קראו לה שהם עושים ‘סול מזויף’ או plastic soul גם ב you won’t see me אפשר לשמוע השראה מהז’אנר הזה ובמיוחד השפעה מתוך It’s the same old song של הרכב מוטאון מדטרויט שנקרא ה Four Tops. את השיר פול כתב באיזור אוקטובר-נובמבר קרוב מאוד לזמן הבאתו לאולפן ההקלטה. למעשה השיר הגיע לאולפן רק בסשן האחרון לאלבום ראבר סול שהיה סשן לחוץ שבו הביטלס היו חייבים לסיים את הקלטות. הם נכנסו בשעה 6 בערב לאולפן לסשן ארוך של שלוש עשרה שעות שבו הם היו אמורים לסיים את העבודה על האלבום. בעומס העבודה שהיה להם, הם הקדישו ל You Wont See Me שני ניסיונות בלבד כדי להקליט את טרק הבסיס כשפול ניגן על הפסנתר, ג’ורג’ על הגיטרה, רינגו על התופים וג’ון הסתפק בטמבורין. בשלב התוספות פול הוסיף את הבס ושר את הקול הראשי שהוכפל. ג’ון וג’ורג’ הקליטו את קולות ההרמוניה הנפלאים. תוספת מפתיעה הגיעה מצידו של הרואדי של הביטלס מל אוונס, שהקליט נגינת האמונד עבור השיר. הוא קיבל את המשימה ללחוץ על תו אחד לאורך כל הבית האחרון ועד לסיום השיר. שמו לנצח נחרט על גבי העטיפה האחורית של האלבום ראבר סול כמל ‘אורגן’ אוונס שמנגן על האמונד. ב 1968, בזמן שהביטלס החלו לעבוד על האלבום הלבן, הקשר בין ג’ין לפול כבר לא היה חזק כתמול שלשום. פול החל לפלרטט עם פרנסי שוורץ, צעירה יהודייה שהייתה תסריטאית אמריקאית בת 24 ומאוד רצתה להצליח בעולם הקולנוע. פול עדיין ניסה לשכנע את ג’יין לפרוש מקריירת המשחק שלה לאחר שהם ינשאו. כשהם חזרו ללונדון, היחסים עם פרנסי שוורץ העלו הילוך. הוא אפילו הביא אותה לאולפן בזמן העבודה על Blackbird, מעיין תשובה ליוקו של ג’ון ובאמצע השנה, בזמן שג’יין שהתה בבריסטול, פול אירח את שוורץ הצעירה בביתו בקאוונדיש. ג’יין שהקדימה לחזור מבריסטול, תפסה את השניים במיטה,הסתובבה ויצאה בסערת רגשות מהבית. משם היא נסעה לבית הוריה. לאחר כמה ימים נשלחה אמה מרגרט לאסוף את חפציה. בראיון שהעניקה ג’יין עבור ה BBC, היא הכריזה על ביטול האירוסין למקרטני לתדהמת כולם. כך היא סיפרה בתכנית dee time למנחה סיימון די כשלמרות הכל הדברים שלה נשמעו דיי מרוככים: “…לא סיימתי את היחסים אבל הם הסתיימו, זה גמור. אני יודעת שזה נשמע נדוש, אנחנו עדיין מתראים ואוהבים אחד את השני, אבל זה לא הצליח. אולי נהיה אותם צ’ילדהוד סוייטהארטס, ניפגש שוב ונתחתן כשאנחנו בני 70…”. #גייןאשר #פולמקרטני #פיטראשר

בוקר מעולה! הרגע הגדול הגיע וסדרת ‘1969 של הביטלס‘ מגיעה לאחד השיאים של אותה שנה – האלבום המופלא ‘אבי רואד’! בפרק החדש שהתפרסם זה עתה, נעבור עם הביטלס את רובו של חודש יולי 1969 שבו הביטלס מפסיקים לשחק וניגשים לריל דיל. אלבום חדש בהפקתו של האחד והיחיד – ג’ורג’ מרטין. זה נכון, מקרטני הוא הכוח המניע מאחוריו בעיקר מאחורי ‘אופרת הרוק’ היחידה של הביטלס – המחרוזת הגדולה, אבל זו תהיה הפעם האחרונה שבה הביטלס יתפקדו כלהקה של ארבעה חברים באולפן ההקלטות וזה עצוב, מרגש ובעיקר נשמע פנטסטי. זו הזדמנות מעולה לציין שאת סדרת ‘1969 של הביטלס‘ התחלנו גיא ואני יחדיו והפקת הפרק הייתה עבורי כמו ‘אבי רואד’ עבור הביטלס – רגע שמח ועצוב גם יחד. לפרק החדש תוכלו להאזין בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים שמפורטים ב‘פוד לינק’ https://bit.ly/2SQoAGo. הנה כמה פלטפורמות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’ ואם לא תרצו לפספס אף פרק בפודקאסט, תוכלו להוריד את אפליקציית Spotification שתתריע לכם ברגע שעולה פרק חדש לספוטיפיי. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa תודה רבה לגל פלדי המקסים על העזרה המופלאה בעריכה הלשונית.

עכשיו כשסיימתי לצפות בששת הפרקים של הסדרה החדשה על פול מקרטני: ‘מקרטני 3,2,1’ בה הוא מלווה על ידי המפיק האמריקאי ריק רובין, זה הזמן לומר כמה מילים עליה. הניסיון בכל כמה שנים לייצר סביב הביטלס ומקרטני באז, במקום שידעך, הולך ומעלה הילוך מאז 1994. אז גילו בחברת אפל שלקחת הקלטות מארכיוני ה BBC ששכבו שנים במרתפים ולהוציא מהם אלבום כפול, גרם לכך שהקהל שכל כך רצה בזה ודמיין שהוא קיבל אלבום חדש של הביטלס, שעט לחנויות התקליטים. אני מכיר את ההרגשה, חטאתי בכך בעצמי. Live at the BBC מ 1994 מאז הגיח לאוויר העולם פרויקט האנתולוגיה שנראה שסחט כל טיפה אפשרית מהסיפור הזה. מסתבר שאפשר יותר. הפסטיבל מאז רק הולך ומתגבר. קופסת הסטריאו, קופסת המונו, האלבומים האמריקאים ובכל הוצאה מתוך סדרת המיקסים של ג’יילס מרטין שמציינת 50 לאלבומים הביטלס. מתוך מבט לחדשות ב 1995 על פרויקט האנתולוגיה הפסטיבל הוא כפול ומכופל מכיוון שהוא מתעורר לחיים גם בכל אלבום חדש של מקרטני. ב 2018 כשהוא שיחרר את Egypt Station, קיבלנו מסע בדרך הזיכרון בבליץ תקשורתי שלא היה כדוגמתו וכלל בו גם תכנית טלוויזיה שלקחה את פול לביקור סוחט דמעות בליברפול. את הקורונה הפך מקרטני למפעל מניב כשהוא הוציא את ‘מקרטני 3’ ושוב פרט על מיתרי הנוסטלגיה ועל ארנקי מעריציו. לאחר אלבום המיקסים שלא חיכה לרגע והגיע חודשים ספורים לאחר האלבום, אנחנו מקבלים עכשיו את המוצר המשלים ולא בכדי הוא נקרא ‘מקרטני 3,2,1’. אסור לו שיאבד את הקשר אל חללית האם או את הקונטקסט לאירוע. לומר שאני מתלונן על כל התופעות שציינתי לעיל? להיפך. כמה זמן עוד יהיה לנו עוד לקבל מזה? לגופו של עניין –  ‘מקרטני 3,2,1’ מביא משהו ברוח התקופה העכשווית אבל שומר גם על רוח אומנותית ישנה של פעם. כבר אחרי הפרק הראשון הרגשתי שהקריצה היא בעצם לפורמט הפודקאסט, רק ויזואלי. הצילום מתיימר דווקא להיות רטרו אומנותי כשכל האינטראקציה הנפלאה בין מקרטני לרובין מצולמת בשחור לבן, אבל כדי לייצר קונטרסט, קטעי וידאו ישנים דווקא נצבעו. גם השימוש בקונסולה ישנה מדגיש את כך שהביטלס ומקרטני הם מוצר איכותי שעדיין לא התמזג לגמרי עם החדש. אם צריך לתת כותרת לסדרה הזו עבורי היא תהיה, ‘ריק רובין שואל שאלות נכונות את מקרטני‘. העובדה שאיש מקצוע מעולם ההפקה יושב ומאזין עם מקרטני לשירים שיצר ויודע גם לשים את האצבע ולשאול את השאלות הנכונות מפיקה רגעים יפים. זה נכון, מקרטני לא נכנע ומספר בפעם המי יודע כמה את הסיפורים המוכרים שכולנו יודעים לדקלם. אז מה? מותר לו. לסיכום אלו שישה פרקים מענגים שתפקידם קודם כל להאניש את מקרטני בן ה 79 שלעיתים פשוט לא זוכר פרטים מההקלטות האגדתיות ההם ולעיתים ממעיט בערכו. ‘אני עבדתי לצד ג’ון לנון‘, ‘אני מנגן פחות טוב בקטע הזה‘. באותה נשימה תפקידה גם לשמור על האגדה חיה ולהיות סדרה מעניינת גם עבור מי שלא מעריץ ביטלס חסר תקנה. הליווי של ריק רובין המקסים, שמוקסם בעצמו אבל לא באופן מביך, תורם ומחדש המון. הקטע שריגש אותי ביותר היה כשרובין הקריא למקרטני קטע שהלל אותו כנגן בס ולבסוף גילה לו שהוא נאמר על ידי לנון. גם אם זה רגע מבויים, עדיין היה בו רגע של אמת שבו נראה היה שמקרטני נאלם דום לרגע אחד. באופן כללי הרעיון של אנשים מתחום המוסיקה שילוו את מקרטני, ישוחחו אתו על נושאים ויוציאו ממנו צדדים שעד כה לא נחשפנו אליהם, קוסם לי מאוד. הטריילר היפה לסדרה החדשה האחרונה שהסדרה תשודר גם בדיסני פלוס, מרמזת מאוד על היותה הטריילר לאירוע הגדול עוד יותר – הסרט המצופה מאוד: ‘גט בק‘ של פיטר ג’קסון. #BBC #אנתולוגיה #פולמקרטני #ריקרובין

אחד השירים הלא טיפוסיים לביטלס והמיוחדים שאפשר למצוא בקטלוג שלהם, הוא שיר עם שם מוזר בשם Hey Bulldog. השיר הזה הוקלט ב 11 בפברואר 1968 . אם התאריך הזה נשמע לכם מוכר זה מפני שחמש שנים קודם לכן ב 11 בפברואר 1963 , נכנסו הביטלס בבוקרו של היום לאולפני על מנת להקליט את אלבום הבכורה שלהם. הקלטה שהייתה מאוד חשובה עבורם ולכן הם באו מלאי עזוז על מנת לעבוד ולנפק אלבום. באותו התאריך ב 1968, מה שאולי מסמל את השינוי שעבר עליהם, הם הגיעו רק ב 4 אחה”צ על מנת להקליט שיר משונה אחד. השיר הזה נולד באופן מאוד ספונטני אצל ג’ון לנון ממש בתקופה שלפני הקלטתו. הטריגר לכתיבת שיר מהיר שכזה היה סרט האנימציה של הביטלס – ‘ילו סאמבארין’ שהגיע כבר לקו הגמר והזדקק לשיר נוסף. העבודה על הפקת הסרט החלה למעשה ביולי 1967 כש 200 אנימטורים גויסו כדי לצייר אותו. העבודה עליו המשיכה גם כשבריאן אפשטיין הלך לעולמו באוגוסט 1967. מקרטני זיהה את הסכנה לכאוס, הזעיק את חברי הלהקה לביתו, שכנע את לנון והריסון שמאוד רצו לעבור לתקופה להודו לנטוש את הרעיון ורתם אותם לפרויקט כאוטי אחר – סרט בשם ‘מסע הקסם המסתורי’. על התכנית ללמוד אצל המהארישי מאהש-יוגי, לנון והריסון לא ויתרו. מגיוון שלא היה ברור מתי יחזרו חברי הלהקה לפעילות מהודו, הוחלט להקליט סינגל חדש כדי לייצר תחושה של פעילות. עד להמראה להודו החלו חברי הלהקה לעבוד באולפן ולהקליט שירים שהיו להם. השיר של פול Lady Madonna היה מועמד לסינגל החדש ובינתיים הוקלטו גם Across the Universes של ג’ון והושלמה העבודה על The Inner Light של ג’ורג’ שהכלים ההודים בו הוקלטו מבעוד מועד בבומבי בתחילת השנה. על מנת להשלים את העבודה ולתת תחושה של להקה חיה וקיימת, הוחלט לצלם עבור הסינגל החדש גם קליפ. מכיוון הרבה זמן עד לנסיעה בהודו לא היה, הוחלט לעשות את הדבר המהיר ביותר. לצלם את הביטלס ‘מקליטים’ את השיר באולפן. נחזור קצת לאחור בזמן. את סשן השירים עבור הסרט ‘צוללת צהובה’, הקליטו הביטלס אי שם ב 1967 לאחר העבודה על האלבום סרג’נט פפר. בין היתר הוקלט עבור הסרט שיר בשם Baby You’re a Rich Man שהורכב משני קטעים של ג’ון ופול. מכיוון שבריאן מאוד רצה להוציא פרויקט אחר שלהם All You Need is Love כסינגל, נדרש לו ביסייד ולכן Baby You’re a Rich Man ירד ממכסת השירים עבור סרט האנימציה. רגע לפני הודו, היה צריך להשלים את המכסה ולכן לנון הסתגר בחדר המוסיקה שלו וכתב שיר. “הם רצו שיר, אז הקרצתי להם את היי בולדוג“. הנה גרסת דמו נהדרת של לנון שהוקלטה בחדר המוסיקה שלו כשהוא מנסה לחצוב אותו בסלע ולשלב על גבי נגינת הפסנתר שלו כלים אחרים כמו אורגן או מלוטרון. בגרסה המוקדמת הזו שנקראה Hey Bullfrog הוא שר she can talk to me . את השיר הלא גמור הזה הביא אתו ג’ון לאולפן ב 11 בפברואר. אזכיר שהביטלס הגיעו בכלל על מנת לצלם את הקליפ עבור ליידי מדונה. כך סיפר ג’ף אמריק: “ליידי מדונה היה כבר גמור והתכנית הייתה לצלם את הלהקה עושים את עצמם מבצעים אותו אבל כשהם הגיעו לאולפן לנון באסרטיביות יוצאת דופן אמר: “לעזאזל עם ליידי מדונה. יש לי שיר חדש עבורנו להקליט. בוא נצטלם כשאנחנו מקליטים אותו”. פול נראה מעט מוטרד אבל ג’ון היה כמו בולדוזר ביום הזה וזו ההחלטה שהתקבלה“. כמו במקרה של all you need is love הביא לנון שיר שהוא כתב כלאחר יד והביטלס צולמו בתהליך ההקלטה שלו. כך המשיך אמריק: “הוייב באותו היום היה נפלא – כל ארבעת הביטלס היו במצב רוח טוב ויוצא דופן כנראה בגלל שהם ידעו שהם בדרכם להודו תוך ימים. למרות שהיה שם צוות צילום שהסתובב בין הרגליים, זה היה סשן נינוח של יום ראשון ולכן דברים היו רגועים. המתחם של האולפנים היה דיי נטוש והביטלס הסתובבו שם בחופשיות”. ג’ף אמריק המשיך וסיפר בסיפרו הביוגרפי על הביטלס , שג’ון ופול ישבו בצד לכמה רגעים והמילים הושלמו. למרות שהמילים נשמעות חסרות משמעות וג’יברישיות סטייל I am the Walrus, אפשר למצוא בו כמה פנינים. למשל: Some kind of happiness is measured out in miles. האנטר דיוויס הביוגרפר הרשמי של הביטלס העלה מחשבה שלנון לקח השראה מקטע של הפואטיקן טי. אס. אליוט שכתב ביצירה שלו ‘פראפרוק’: I have measured out my life with coffee spoon. הביטלס נכנסו לאולפן מספר 3 EMI יחד עם צוות הצילום בראשותו של חברו הטוב של ג’ורג’ הריסון, טוני בראמוול שאחר כך עבד ב NEMS והשתלב בחברת ההפקות של אפשטיין, ‘סאבפילם’ והפך למנהל שלה. טוני בראמוול חברי הלהקה תפסו כל אחד את כלי הנגינה שלו. ג’ון התיישב ליד הפסנתר, פול תפס את גיטרת הבס ריקנבאקר, ג’ורג’ את הגיטרה החשמלית מסוג Gibson SG ורינגו התיישב ליד התופים. באופן הזה הם ביצעו עשרה טייקים. לאחר ארוחה קצרה, הגיע שלב האוברדאבים. ג’ון ופול נעמדו ליד המיקרופון ולאחר שג’ון שר את הקול המוביל באופן נהדר, ממש לקראת הסוף, החלו ג’ון ופול להשתטות כמו ילדים. כך סיפר ג’ף אמריק: “ג’ון ופול התאספו אל מול המיקרופון לכמה דקות של נביחות, יללות ובגדול זה היה מופע של ליצנות. ברגעים האלו הם היו שוב אותם חברי ילדות בלתי נפרדים שהם היו פעם. חסרי עכבות ובהרגשת נוחות מהנוכחות האחד של השני“. מהיכן הגיע הרעיון לנביחות? בתחילת החודש, השתתף פול מקרטני בהקלטה של שיר בשם The Dog Presides שהקליט פול ג’ונס. השיר הוקלט באולפני EMI ומיטב המוסיקאים הלונדונים השתתפו בהקלטה: ניקי הופקינס בקלידים, ג’ף בק בגיטרה ופול סאמול סמית’ הבסיסט של האירדבירד בבס. פיטר אשר אחיה של ג’יין זוגתו של פול, הפיק את השיר והוא ביקש מפול להצטרף להקלטה. פול הגיע ובחר להשתתף כמתופף. הנה The Dog Presides : סולו הגיטרה הכל כך ספונטני ויפה הוקלט על ידי ג’ורג’ הריסון. כך סיפר ג’ף אמריק: “הסולו של הריסון היה ספארקלינג. זה היה אחד המקרים הבודדים שהוא תפס אותו מהפעם הראשונה. המגבר שלו היה ממש קולני והוא השתמש באחת מקופסאות הפאז החדשות שלו מה שגרם לגיטרה שלו להישמע כאילו שהיא צורחת“. בסוף היום הוכן כבר מיקס המונו לקטע לשיר שנקרא עכשיו You Can Talk To Me ואמריק סיפר שוויכוח קל החל כשלנון רצה לרגע שהשיר יהיה הסינגל החדש במקום ליידי מדונה. ג’ורג’ מרטין צינן את ההתלהבות כשהוא טען שהעטיפות לסינגל כבר הודפסו, אבל אמריק הבהיר שזו כנראה לא הייתה הסיבה. “אני חושד שג’ורג’ כמו פול הרגיש שליידי מדונה היה מסחרי יותר“. זו היא גרסת הקליפ המוגמרת לשיר Lady Madonna מתוך הצילומים באותו היום באולפן: וזוהי הגרסה מאותם הצילומים ל Hey Bulldog שהותאמה לתוצאה הסופית של השיר שנכלל באלבום שהיווה את פס הקול לסרט Yellow Submarine: לאחר ההקלטה הזו ב 11 בפברואר, הביטלס החלו להתכונן למסע להודו. ב 15 בפברואר, לנון והריסון הנלהבים הגיעו כבר לדלהי בדרך למחנה של המהרישי במסע שישנה את פני הביטלס לנצח. #גורגמרטין #גףאמריק #גוןלנון #גורגהריסון #פולמקרטני

בוקר מצוין! פרק פודקאסט חדש התפרסם עכשיו בסדרת ‘1969 של הביטלס’ שמסכם את חודש יוני 1969. בחודש הזה הביטלס התאדו להם בחום הקר של בריטניה. כל חבר להקה נפוץ לו לכל עבר ואם הייתי צריך להמר, חלקם בוודאי חשב שזהו זה לאחר חודש מאי הכעוס שעברו. גם מקרטני איבד את האופטימיות המאפיינת אותו, אבל בתחתית הבאר הוא מצא מים שיספיקו לפחות עבור עוד אלבום אחד. בפרק הזה נלווה יחד את ג’ון ויוקו שעוברים מסע מתיש בקנדה שמזמנת להם מפגשים מרגשים. קצת לפני שביתת המיטה השנייה שלהם הפעם במונטריאול, מתגנב לחדרם הנער ג’רי לויטן שמצליח להפיק מכך סיפור וראיון מרגשים. חודש ההפסקה הזה אמנם מסתיים בחדשות טובות, אבל גם באקורד צורם מבחינתו של ג’ון. על הכל ועוד בפרק החדש ‘תנו צ’אנס לשלום’ בסדרת ‘1969 של הביטלס’ שלו תוכלו להאזין בכל האמצעים הבאים, שרובם ככולם מפורטים ב‘פוד לינק’ https://bit.ly/2SQoAGo של הפודקאסט. הנה כמה פלטפורמות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’ ואם לא תרצו לפספס אף פרק בפודקאסט, תוכלו להוריד את אפליקציית Spotification שתתריע לכם ברגע שעולה פרק חדש לספוטיפיי. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa כמו תמיד אשמח לקרוא בתגובות מה חשבתם על הפרק. האזנה נעימה!

ב 20/6/2021 התארחתי בתכנית הרדיו הנפלאה של אורן הוף ב 106.2 – הרדיו הבינתחומי, תכנית בת שעתיים שהוקדשה כל כולה ללהקה נפלאה אחרת משנות ה 60. הקינקס! בתכנית עברתי על הקריירה של הקינקס בשנות השישים וסיפרתי את ההתפתחות הנפלאה של הלהקה ושל ריי דייויס ככותב שירים. אם תרצו להרחיב עוד על הקינקס המופלאים, תוכלו לקרוא את סדרת הפוסטים המורחבת שכתבתי עליהם כאן. לתכנית המלאה תוכלו להאזין כאן. הסט ליסט ששודר: Long Tall Sally You Really Got Me Tired of Waiting For You Set Me Free See My Friends Well Respected Man Milk Cow Blues The World Keeps Going Around Dedicated Follower Of Fashion Sunny Afternoon Rosey Won’t You Please Come Home Too Much On My Mind Dead End Street Waterloo Sunset Death Of A Clown Lazy Old Sun Village Green Do You Remember Walter Picture Book Animal Farm Days Victoria Shangri La Lola Denmark Street Come dancing #קינקס

שלום חברים. בהמשך לפוסט הנהדר של יאן שפרסמנו אתמול, החלטנו לכתוב היום על האלבום שהוציא מקרטני בברית המועצות. מה שמכונה על ידי רבים האלבום הרוסי של מקרטני, Choba B CCCP, בכלל לא היה אמור להיות אלבום. הוא נוצר כתוצאה מהתסכול הגדול שמקרטני חש בתחילת 1987. לאור קבלת הפנים הקרה, הן מסחרית והן ביקורתית, שזכה לה האלבום האחרון שהוציא ב-1986, Press To Play (אלבום שאני מאוד אוהב, אבל יודע שאין לו אוהדים רבים), מקרטני לא ידע בדיוק מה לעשות. האלבום, בו ניסה מקרטני להתחבר יותר לסאונד עדכני, לא הניב ולו להיט אחד, דבר שכמעט ולא קרה למקרטני מאז אלבומו Band On The Run שיצא ב-1973. בתחילת 1987 הקליט מקרטני שירים עם המפיק פיל ראמון, אבל לא היה מרוצה והחליט לגנוז אותם (למעט Once Upon A Long Ago הנהדר). כשהוא מתוסכל ומדוכא, החליט מקרטני לחזור לשורשים. הוא החל לערוך בימי שישי מפגשי ג’ם לא פורמליים בלונדון. בין המוסיקאים שהשתתפו היו ג’וני מאר, אלביס קוסטלו, טרבור הורן ואחרים, אבל בעיקר השתתפו מוזיקאי אולפן. יחד הם ניגנו גרסאות כיסוי לשירי רוק ישנים. מקרטני, שהתלהב מאוד מהתוצאה, החליט להקליט חלק מהשירים. עשרים ושניים שירים הוקלטו במהלך יומיים בחודש יולי 1987, מתוכם 14 מצאו את דרכם לאלבום. מקרטני, גלגאר, גרין וויטון רוב השירים הוקלטו ב-20 ביולי 1987, כשמקרטני מנגן בבס, מיק גרין בגיטרה, מיק גלאגר בפסנתר וכריס ויטן בתופים. השירים הנותרים הוקלטו ביום המחרת. מקרטני, אולי מתוך הנוסטלגיה שעוררו בו השירים, החליט לחזור לימיו המוקדמים בביטלס, כשהיה עדיין גיטריסט ולא בסיסט. ביום זה הוא ניגן על גיטרות, גלאגר ניגן שוב בפסנתר, ניק גארבי ניגן בבס והנרי ספינטי בתופים. אלה שלושת השירים שהוקלטו ביום הזה, כשמקרטני על עמדת הגיטריסט Don’t Get Around Much Anymore Ain’t that a shame ו- Crackin’ Up אני מודה שיש לי חיבה מיוחדת לביצועים האלה. יום אחרי ההקלטות, ב-22 ביולי, נעשו מיקסים לכל השירים. מקרטני, שלא היתה לו תוכנית ממשית עבור ההקלטות, הניח אותן בצד למשך כמעט שנה. כשהוא הוציא את גרסת ה-12″ של Once Upon A Long Ago הוא צרף אליו את השירים הבאים – Kansas City Lawdy Miss Clawdy Don’t Get Around Much Anymore ו- Midnight Special השירים התקבלו בצורה חיובית על ידי המבקרים והמעריצים והוא החל לחשוב מה אפשר לעשות עם ההקלטות. מאחר ומוסיקה מערבית היתה אסורה בברית המועצות, אוהבי מוסיקה שם נאלצו במשך שנים להאזין לבוטלגים לא חוקיים, להעתקים באיכות נמוכה מאוד או לאלבומים שהוברחו פנימה. מקרטני רצה לתת למעריצים שלו שם משהו שלא ניתן יהיה למצוא בשום מקום אחר בעולם, והחל לדון עם המנהל שלו, ריצ’רד אוגדן, ברעיון של הוצאת האלבום שם. אוגדן הדפיס 50 עותקים של האלבום, עם חלק מהשירים שהוקלטו, ועיצב את העטיפה שתראה כמו בוטלג רוסי. הוא נתן את האלבום למקרטני כמתנת חג מולד באותה שנה, והם הופצו לחברים ובני משפחה. מקרטני, שהתלהב מאוד מהמחווה ומהתגובות שקיבל על האלבום, ביקש מאוגדן ליצור קשר עם חברת התקליטים היחידה שהיתה אז בברית המועצות, מלודיה, כדי לבדוק אם אפשר להוציא דרכם את האלבום שם. מלודיה הורשו להדפיס 400,000 עותקים של האלבום. אבל הלייבל ייצר בהתחלה רק 50,000 עותקים, והם כללו רק 11 שירים, בניגוד ל-13 שהחברה של מקרטני דרשה שיהיו. ההדפסה הראשונה כללה עטיפה אחורית צהובה ולייבלים אדומים של מלודיה, בתוספת הערות שנכתבו על ידי אנדרי גברילוב. באופן מפתיע, האלבום נכנס מיידית לראש המצעד. MPL ייבאו בעצמם מספר מצומצם של עותקים כדי למכור דרך מועדון המעריצים של פול מקרטני, וזו היתה הדרך החוקית היחידה להשיג את האלבום במערב. כפי שעשה מקרטני קודם לכן, חלק מהשירים הפכו לבי-סייד עבור הסינגלים שיצאו לאלבום Flowers In The Dirt. בעקבות התמוטטות ברית המועצות ב-1991, יצא האלבום ברחבי העולם בגרסת 14 שירים, ולמרות שהקהל שלו כלל בעיקר מעריצי מקרטני מושבעים, הוא קיבל ביקורות חיוביות בסך הכל. אלה חלק מההערות שהופיעו החל מהמהדורה השנייה על גב העטיפה. הטקסטים נכתבו באנגלית, תורגמו לרוסית, תורגמו מרוסית לאנגלית ואני מתרגם אותן עכשיו לעברית. “כשהייתי צעיר שאלתי את אבי אם אנשים מעוניינים בשלום. הוא אמר לי ‘כן, בכל מקום אנשים רוצים שלום – הפוליטיקאים הם אלה שבדרך כלל גורמים לצרות’. תמיד ראיתי את האופן בו יש למוסיקה של הביטלס מעריצים רבים ברוסיה, כהוכחה לכך שלאנשים רבים כל כך ברחבי העולם יש הרבה מן המשותף. בכך שאני מוציא את האלבום הזה באופן בלעדי בברית המועצות, אני מושיט את ידי, המכילה שלום וחברות, לכל אנשי ברית המועצות” פול מקרטני וזו ההתחלה של הטקסט שכתב רוי קאר – במקור, אלביס פרסלי רצה להיות דין מרטין, פול סימון רצה להיות אלביס פרסלי ופול מקרטני, כך נראה, היה בעל קיבעון לליטל ריצ’רד מגיל צעיר מאוד. בבוא העת, הסגנון אותו חיקו השתנה למשהו מקורי משלהם. מרתונים ליליים בקרב האנשים שפקדו את מועדון הקאברן בליברפול או סטאר קלאב בהמבורג, היו האופן בו אמנים כמו פול מקרטני ליטשו את המקצועיות שלהם. כשהם מתחרים עם הג’וקבוקס ומנצחים, או כשהם מצליחים לגרום גם ללקוח הקשה ביותר להנות – אלה היו מבחני ההישרדות שלהם. חומר מקורי נכלל בהתחלה בזהירות רבה. ההצלחה הראשונית של הביטלס נבעה מגרסאות הכיסוי שלהם, לא פחות מהחומרים המקוריים של לנון ומקרטני. אבל, ככל שיכולת כתיבת השירים שלהם התפתחה, גרסאות הכיסוי נדחקו הצידה. אבל עובדה היא, שלא משנה כמה גדול אמן נהיה, צריך מעט מאוד כדי לגרום לו לבצע את השירים שהציתו בו את הדחף לוותר על ה-Day Job שלו. וזהו להיום. מי שמעוניין לשמוע את כל האלבום יכול לעשות זאת כאן שיהיה לכם יום נפלא #ChobaBCCCP #פולמקרטני

אהלן וסהלן! אנחנו בשחר של יום חדש וזה הכי מתאים לטעמי לחגוג אותו עם פרק פודקאסט חדש מהניילון (פרק 40(!) אם שאלתם). בפרק החדש בפינת ‘השירים הזנוחים (לא הזניחים – זה חשוב!) של הביטלס’ – שיר שלפעמים נוטים לשכוח מקיומו וזה עוול גדול – ‘היי בולדוג’. ‘היי בולדוג’ הוא אחד הקטעים הספונטניים ביותר שעשו הביטלס מעודם. לנון לא תכנן לכתוב אותו והביטלס לא תכננו להקליט אותו. מחסור בשיר עבור פסקול סרט האנימציה ‘צוללת צהובה’ הביא את לנו לשרבט אותו והמהירות שבלסיים את המחויבויות שלהם לפני הנסיעה להודו, דחף אותם להקליט אותו ביום שיועד בכלל עבור צילום קליפ עבור הסינגל שתוכנן להיות משוחרר כשהם עמוק בהודו. על הביטלס שאחרי סרג’נט פפר בשנה הכי לא מתוכננת שלהם – 1967, הרקע לסרט האנימציה וכל קורותיהם עד להקלטת השיר הזה, תוכלו לשמוע בפרק החדש על ‘היי בולדוג’. לפרק החדש ניתן להאזין בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים שרובם ככולם מפורטים ב‘פוד לינק’ https://bit.ly/2SQoAGo של הפודקאסט. הנה כמה פלטפורמות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/2s9t0wY גוגל https://bit.ly/36ryX7S דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו ‘פודבין’ ואם לא תרצו לפספס אף פרק בפודקאסט, תוכלו להוריד את אפליקציית Spotification שתתריע לכם ברגע שעולה פרק חדש לספוטיפיי. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa